הפלטפורמות הדיגיטליות משמשות מאז החדירה של האינטרנט, ובפרט בשנים האחרונות, ככלי שתופס מקום מרכזי יותר ויותר בהנצחת זיכרון השואה, הנחלתו לדורות הצעירים והעצמת המאבק למניעת הכחשת השואה.
למדיה הדיגיטלית יש שני יתרונות מרכזיים אל מול המדיה המסורתית, שבאים לידי ביטוי גם בהקשר של הנצחת זיכרון השואה: דרך העברת המסר, שמדבר יותר בשפה של הדורות הצעירים יותר, והוויראליות. דוגמה לשני היתרונות הללו היא התהודה (והמחלוקת) שלה זכה פרויקט היסטורי של אווה, שעלה לפני כשנתיים וסיפר על חייה של נערה יהודייה בשואה באמצעות סטוריז ב
אינסטגרם. אותם סטוריז וסרטונים ברשתות החברתיות ובאפליקציות כמו
אינסטגרם ו
טיקטוק מגיעים לצעירים באמצעים מוכרים להם, והרבה יותר מהר מאשר התוכן של המדיה המסורתית, שלא יכולה לעמוד בקצב הזה.
והנה הגיעה הקורונה, וכמו בתחומים רבים, היא גרמה להאצה אדירה של תהליכי ההנצחה הדיגיטליים - בישראל ובעולם. השימוש התכוף ב
זום הסיר חסמים של פחד מטכנולוגיה, ובשנה שעברה הנגיש את אירועי
זיכרון בסלון, שבדרך כלל מתקיימים במרחב הפיזי, להרבה יותר אנשים. הקורונה אף גרמה להעמיק את ההתחברות לטכנולוגיה בקרב לא מעט ארגונים שעוסקים בהנצחה, כמו מוזאונים ומכוני לימוד והוראת השואה. כך מתאפשר לציבור להגיע למידע, לאנשים ולמסמכים שלפני הקורונה לא היה אפשר להגיע אליהם, או שההגעה הייתה לוקחת זמן רב יותר.
הנצחה אישית, פרטית והוראת שואה - בדיגיטל
השבוע (יום ד', 7.4.21) פרסמנו שלוש כתבות שממחישות מגמה זו: הנצחת השואה הלאומית ב
יד ושם, ההנצחה הפרטית באמצעות סיפורם של
אלברטו חנן ז"ל ובנו,
שבתאי, ולימודי השואה במכללה האקדמית גליל מערבי.
מיכאל ליבר, המנמ"ר הוותיק של
יד ושם,
אמר בראיון ליוסי הטוני כי מגיפת הקורונה, שגרמה להשבתת הפעילות המרכזית של הארגון, מאחר שבמשך זמן רב לא התאפשרו ביקורים פיזיים במקום, האיצה תהליכים של ויזואליזציה, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. כך החליפו סיורים וירטואליים וסמינרים מקוונים ביקורים ולימודים במוסד הפיזי, שממוקם על הר הזיכרון בירושלים.
במקביל, חוו ביד ושם את מה שחוו ארגונים רבים שעברו לעבוד מהבית: גידול בתפוקה. השימוש בזום ובטכנולוגיות אחרות הביא גם את יד ושם להיות ארגון גמיש וזריז יותר, כדי שיוכל להמשיך להיות רלוונטי.
ליבר ציין שגם בתקופת הקורונה המשיכו ביד ושם לקדם פרויקטי IT שקשורים בתיעוד והנצחת הקורבנות. נבנו פלטפורמות חדשות, שמכוונות אל הדור הצעיר ומתחברות למדיות הדיגיטליות, הועלו לארכיון 400 אלף תמונות והתהדק הקשר עם גופי הנצחת ולימוד השואה אחרים ועם ארכיונים מקבילים.
ההיבט השני הוא, כאמור, הוראת השואה באמצעים דיגיטליים. ד"ר
בועז כהן, ראש התוכנית ללימודי שואה במכללה האקדמית גליל מערבי,
סיפר לאנשים ומחשבים שלצד הסרת החסמים הדיגיטליים אצל מרצים וסטודנטים, הלמידה מרחוק אפשרה את השתתפותם של מרצים מחו"ל, כי לא צריך היה להגיע פיזית לכיתות בישראל - מה שתרם להעשרת הידע של השומעים.
הסיפור השלישי הוא
דוגמה לגיוון בדרכים שבהם בני הדורות השני והשלישי מנציחים את הוריהם. שבתאי חנן, איש היי-טק לשעבר וכיום מנהל מכירות במוזאון אגם שבראשון לציון, חיבר ספר ביוגרפי על אביו, אלברטו ז"ל, ולקראת סיום כתיבתו חיבר שיר (שניתן לראות ולשמוע למטה) שמשקף את תולדות חייו של אביו. לשניהם הוא קרא על שם ברכה שסבו נתן לאביו ביום בר המצווה שלו -
שיהיו כל רחובות העולם שלך. השיר והספר מבטאים היטב את מה שעבר בשואה על יהדות יוון וסלוניקי בפרט, שם נולד האב ומשם הוא נלקח אל התופת - והצליח לשרוד, ולאחר מכן לעלות לארץ. את 10 שנותיו האחרונות הקדיש האב לעדות, ליווי משלחות לפולין והרצאות בבתי ספר. האב, יש להניח, לא היה מחובר למדיות הדיגיטליות, ואילו הבן ניצל אותן כדי לאסוף מידע על ההיסטוריה של אביו, משפחתו והקהילה ביוון - לצד האיסוף הפיזי, שכלל נסיעות למחוזות הילדות שלו.
את השיר הלחין
עומרי זליג. עיבוד מוזיקלי ושירה:
אסי יחיאל, בליווי נגני בוזוקי מסלוניקי. גיטרה:
אביב מור. אקורדיון, בס ופסנתר:
אסי יחיאל. וידאו:
יוני הרלינג. Mix and mastering: קובי קלימון. תמיכה וייעוץ: קובי הרלינג.
יותר דיגיטל, כדי שתהיה פחות הכחשת שואה
במהלך יום השואה יהיו לא מעט אירועים משולבים בדיגיטל ובמרחב הפיזי, ברוח התקופה. גם השנה, רבים ממפגשי זיכרון בסלון ישודרו בזום. כמו-כן, מיזם מיוחד, בהשתתפות זמרים ומשפיענים, ינציח את סיפורי השואה באינסטגרם.
האמצעים הדיגיטליים מסייעים להגשים את השאיפה הכללית, שאפשר לומר שכולנו שותפים לה: להמשיך להנציח את זיכרון השואה ולהנחיל אותו הלאה. זאת, בין אם מדובר בצאצאים של ניצולי שואה ובין אם, ואולי בפרט, באלה מאתנו שהדורות הקודמים להם לא סבלו במלחמה הנוראה. הדבר נכון בארץ וגם, ואולי אף על אחת כמה וכמה, בעולם: סקר שערכה האוניברסיטה העברית ב-2018 בקרב 1,350 בני 18 ומעלה, מצא כי 11% מהמבוגרים ו-22% מהצעירים בארצות הברית לא שמעו על השואה, או לא היו בטוחים אם שמעו עליה. מדובר בנתון מזעזע, מבהיל, שאם ההנצחה הדיגיטלית לא תתרחב מאוד ילך ויגדל עם השנים וההתרחקות מהשנים שבהן היא התרחשה. אבל, כפי שנכתב כאן קודם - יש מקום לאופטימיות.
השורה התחתונה: יש חשיבות עצומה לשילובם ביתר שאת של כל הכלים הדיגיטליים, הפלטפורמות החברתיות והאפליקציות לשימור הזיכרון, להנחלת סיפור השואה ולסיכול כל ניסיון להכחיש או להשכיח את אותה תקופה נוראית.
