ארה"ב ואירן השלימו בווינה סבב ראשון של שיחות לא-ישירות, שנערכו בתיווך
האיחוד האירופי במסגרת המאמצים למצוא נוסחה לחזרתן להסכם הגרעין. הוקמו שתי קבוצות עבודה - בתחום הגרעין ובתחום הסנקציות - האמורות לגבש את הצעדים שתבצע ארה"ב להסרת הסנקציות, ואת אלה שתבצע אירן כדי לגלגל לאחור את המהלכים שנקטה בתוכנית הגרעין תוך הפרה של התחייבויותיה על-פי ההסכם.
הצדדים דיווחו, כי השיחות היו ענייניות, אך שניהם הזהירו, כי אין עדיין ביטחון בהצלחת המהלך. השיחות צפויות להתחדש בימים הקרובים כשברקע נשמעות דרישות אירניות, כי בנוסף להסרת כל הסנקציות שהוטלו מחדש, לאחר שבוטלו עם חתימת ההסכם בשנת 2015, יבוטלו גם אלה שהוטלו על-ידי ממשל טראמפ, שלא בזיקה ישירה להסכם הגרעין אלא מכוח חקיקות אחרות (הקשורות בסוגיות הטרור וזכויות אדם). למעשה, בשלהי כהונתו פעל ממשל טראמפ כדי "למלכד" ממשל עתידי כך שיתקשה להסיר את הסנקציות. זאת ועוד: גורמים אירניים דבקים בעמדה, כי רק לאחר שניתן יהיה לוודא הסרה של הסנקציות, בין היתר באמצעות התחלת ייצוא נפט וביצוע העברות של כספים במערכת הבנקאות העולמית, תשיב אירן את המצב של תוכנית הגרעין לקדמותו כפי שהיה לפני שהפרה את תנאי ההסכם.
נראה, כי למרות המאמץ של שני הצדדים להגן פומבית על הנרטיב שלהם לגבי מי יעשה את הצעד הראשון, בפועל השיח מתמקד בדרכים שיאפשרו לשניהם לתאם ולסנכרן את חזרתם המלאה להסכם הגרעין. לשניהם עניין מוצהר בחזרה להסכם, אך צפויות לא מעט מהמורות בדרך לשם, ובמוקדן איתור הנוסחה שתאפשר להם לבטוח בנכונותו של הצד השני לממש את שיוטל עליו: ארה"ב - הסרת כל הסנקציות שהוטלו על-ידי ממשל טראמפ; אירן – חידוש מלא של פעולתה על-פי מחויבויותיה במסגרת הסכם הגרעין. מכאן, שקיימת אפשרות לפיצוץ השיחות ובעקבות זאת המשך המצב של "מקסימום לחצים" אמריקני על אירן, והמשך שחיקת ההסכם על-ידי אירן. יש לקחת בחשבון שגם הפגיעה באתר נתנז, שאירן מאשימה בה את ישראל, עשויה להביא אותה לפגוע גם בשיחות וינה.
הוויכוח הפנימי באירן מתלהט
וברקע, אירן ממשיכה לנקוט מהלכים טכנולוגיים נוספים בתוכנית הגרעין. דובר הארגון לאנרגיה גרעינית מסר, כי החלו ניסויים בצנטריפוגה מתקדמת חדשה IR-9, וכי בתוך חודשים ספורים יבוצע ניסוי קר של כור המחקר ב-אראכ, שלאחריו ניתן יהיה להחזירו לשמישות בפרק זמן של כשנה. דוח לא שגרתי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שהופץ באחרונה, פירט הפרה חמורה נוספת של אירן בתחום הפקת אורניום מפלטות של אורניום מתכתי עבור כור המחקר בטהרן.
באירן עצמה מעמיק הוויכוח הפנימי בנושא זה המשתלב במתח (הגובר לקראת הבחירות לנשיאות האמורות להתקיים ב-18 ביוני) בין גורמי המחנה השמרני, המתנגדים לחזרה לדיונים עם וושינגטון, לבין הנשיא חסן רוחאני ואנשיו. בעיתון כיהאן, המזוהה עם המחנה השמרני והמנהיג העליון
עלי חמנאי, פורסמה קריאה למשלחת האירנית לעזוב את השיחות ולחזור הביתה. מחקר של המג'לס שפורסם ב-11 באפריל גרס, כי אירן תזדקק לכחצי שנה על-מנת לוודא שאכן כל הסנקציות הוסרו. בנוסף, פרסם מכון המחקר של המג'לס תיאור של הלחצים שכביכול מפעילות מדינות אירופה השותפות להסכם וארה"ב על המשלחת האירנית לשיחות כדי לסגת מעמדתה הרשמית של אירן, כפי שהוגדרה על-ידי חמנאי. מנגד הבהיר רוחאני, כי המתנגדים לשיחות פוגעים למעשה בעם האירני ובמצבו הכלכלי, העשוי להשתפר כשיוסרו הסנקציות.
ויכוח מתנהל גם בשורות הממשל האמריקני לגבי מידת הנכונות שעל ארה"ב לגלות מול הדרישה האירנית להסיר את כל הסנקציות שהוטלו על-ידי ממשל טראמפ. מחוקקים רפובליקנים ודמוקרטים קוראים לממשל להותיר בידיו מנופי לחץ על אירן. יודגש, כי לצד עניינו בחזרה להסכם, הממשל מתמודד עם קשת רחבה של אתגרים פנימיים, המחייבת אותו להטות קשב לקונגרס, לו הוא זקוק כדי לקדם את סדר היום שלו בסוגיות אזרחיות.
השאלה המרכזית, שגם גורמים אמריקנים מצביעים עליה, הייתה ונותרה האם המשטר האירני אכן נכון לחזור לכל המגבלות שהסכם הגרעין הטיל עליו. יש הסבורים, כי העלאת התביעה האירנית להסרת הסנקציות שאינן קשורות לגרעין, כמו גם הדרישה לוודא את הסרתן לפני נקיטת צעדים כלשהם על-ידי אירן, משקפים טקטיקה שתכליתה לזכות בהסרת סנקציות, אף מעבר למה שהושג בהסכם המקורי, או לחלופין להציג את וושינגטון כאחראית לכישלון השיחות. זאת ועוד: לא ברור אם המשטר האירני חותר להגיע להסכם עוד לפני הבחירות לנשיאות באירן, או שמא הוא מתכוון לגרור זמן עד אוגוסט, אז תורכב ממשלתו החדשה של הנשיא שייבחר.
האם נושא הגרעין יידחק הצידה
יצוין, כי למרות שהממשל האמריקני חוזר ומצהיר, כי בכוונתו לנצל את החזרה להסכם כפלטפורמה לקדם "הסכם ארוך וחזק יותר", לפחות בשלב זה נראה שמדובר בכוונה לנסות ולשפר את ההסכם רק אחרי החזרה להסכם המקורי. סביר, כי עצם העלאת היבט זה של ההסכם בעת הנוכחית תביא מיידית לפיצוץ השיחות על-ידי אירן.
יתר על כן: למעט הצגת הכוונה להשתמש בחזרה להסכם כמבוא לקידום "הסכם חזק ואורך יותר" ולשיחות בעניין סוגיות נוספות (טילי קרקע-קרקע והתנהלותה האזורית של אירן), ספק אם הממשל האמריקני גיבש תוכנית סדורה כיצד לשכנע את אירן לדון בהסכם עתידי. אמנם, על-פי הממשל, ניתן יהיה להשתמש בחידוש התיאום בין וושינגטון לאירופיות וביכולתו המוכחת לחזור ולהטיל סנקציות כואבות כמנוף לחץ עתידי על טהרן.
עם זאת קיימת אפשרות, כי לאחר החזרה להסכם יירד "הלחץ" מהממשל, וכשהוא מתמודד גם עם סוגיות רבות מבית ומחוץ - הטיפול בסוגיית הגרעין האירני ובהסכם יאבד דחיפות ויידחק הצידה. זאת, בעיקר אם אירן תחזור להעשיר אורניום ברמות שמרחיקות אותה שנה מהיכולת להפיק חומר בקיע וייוותר זמן עד מועד פקיעת הסעיפים שבהסכם.
להבטיח ציות אירני מלא
הנחת העבודה של ישראל צריכה להיות, כי ממשל ביידן מתכוון לחזור להסכם הגרעין, על כל ההטבות לאירן הכלולות בו, וכי ארה"ב ואירן ימצאו נוסחה שתאפשר לשקם את ההסכם המקורי. נראה, כי גם אם הממשל יטה אוזן לטיעוניה של ישראל, ובכלל זאת במהלך ביקורם המתוכנן בוושינגטון של בכירי מערכת הביטחון - אם ישראל תתעקש להציג בעיקר התנגדויות, בפועל תיפגע יכולתה להשפיע על המהלכים האמריקנים לקראת גיבוש השלב הבא של השיחות עם אירן. רושם שיתבסס בוושינגטון, כי ישראל נחושה לפעול - פומבית או חשאית – על-מנת להקשות על וושינגטון את החזרה להסכם, יגרום עימות בין וושינגטון לירושלים, שיקשה עוד יותר על ישראל לקדם את האינטרסים שלה.
בנסיבות אלה, על ישראל להתמקד במסגרת דיאלוג חשאי עם ממשל ביידן בהצעות קונקרטיות כיצד להבטיח ציות אירני מלא למגבלות ההסכם (שהן משמעותיות מבחינת לוח הזמנים להשגת יכולת לייצר חומר בקיע) ולקדם כבר כעת את הזיקה שארה"ב מבטיחה כי היא שואפת אליה, בין החזרה להסכם להתחייבות אירנית לדון כבר בטווח הקצר בהסכם משופר. כן חשוב לקיים דיון בהקשר זה בין ירושלים לבין מדינות אירופה, השותפות להסכם הגרעין.
בשלב שני, על ישראל לגבש את עמדתה לגבי מה שיוגדר על-ידי וושינגטון כ"הסכם ארוך יותר וטוב יותר", ולדון עימה גם בנושא זה. הדרישות המרכזיות אמורות להיות: הארכת משך ההסכם (כולל מדרגות של חמש שנים לבחינת ההתנהלות האירנית, עם אופציה להארכה); האטה ניכרת ומשמעותית ביותר של ההתקדמות בצנטריפוגות מתקדמות; תשובות לשאלות הפתוחות של סבא"א וחיזוק סעיפי הפיקוח.
במקביל, ללא קשר לתחום הגרעין, שעבור ישראל הוא האיום האסטרטגי החמור ביותר, ובלי להאט את המאמץ לצמצמו, על ישראל להציג שורת דרישות לגבי מדיניותה האזורית של אירן, ובמרכזן:
- הבהרה פומבית אמריקנית, כי על אירן להוציא מסוריה את כל כוחותיה ושל שלוחיה – חיזבאללה והמיליציות השיעיות. כל עוד לא תעשה כן, לישראל הזכות המלאה, והגיבוי האמריקני, להגן על עצמה ועל האינטרסים שלה.
- הבטחת המשכה של נוכחות אמריקנית בעירק ובסוריה, כחלק ממדיניות להכלת דאעש ואירן.
- חיזוק מגמות הצמצום של ההשפעה האירנית בעירק ובלבנון, הן בצעדים ישירים שהממשל עצמו ינקוט והן באמצעות עידוד מדינות במפרץ ובראשן סעודיה לחזק קשרי כלכלה עימן.
