הקלות הבלתי נסבלת שבה משתעשעים ראשי מפלגות משני קצוות הקשת הפוליטית ברעיון של 'ממשלת אחדות ישראלית', שהדבק המלכד את מרכיביה הוא סילוקו של ראש ה
ממשלה נתניהו, חזקה שתעורר דאגה בלבו של כל מי שמדינת ישראל יקרה לו. לבד מכך, עזות המצח של המתיימרים לאייש את כס ראש הממשלה במתכונת של רוטציה, ראויה להיחשב כתעודת עניות של ממש, משל המדובר בניהול ארגון עובדים או ועד בית. ולא בהנהגת אחת המדינות המאותגרות בעולם.
תפקיד ראש ממשלה, בפרט במדינת ישראל, הוא בבחינת משימה כבדת משקל, שנושא המשרה הרמה מחויב בניסיון מדיני ובכריזמה המהווים 'מכפיל-כוח' בהתנהלות מול שועי עולם; בפרט בהינתן אתגרים ביטחוניים ואיומים קיומיים הניצבים בפתח.
מנחם בגין המנוח, הפתיע את סביבתו ואת העולם, בהחלטתו (מ-1977) למנות את משה דיין, איש מפא"י ו-רפ"י, לתפקיד שר החוץ בממשלתו. בגין היה כה נחוש בהקשר זה, עד כי הדף, בניד עפעף, טרוניות ומחאות מצד חברי הכנסת של הליכוד ואנשי ימין אחרים. הוא הסביר את צעדו המפתיע בהבנה כי מבחינת האינטרסים של המדינה, דמותו של דיין כגיבור ישראלי, תעשה שירות מצויין ליחסי החוץ של ישראל. הוא הוסיף כי הוא מצפה כי שועי עולם שיקבילו פניו של דיין, יבדקו מבעוד יום את קפלי מכנסיהם לקראת הדמות המיתולוגית שתכנס לחדרם.
נשיא צרפת לשעבר, הגנרל שארל דה-גול רחש כבוד יוצא דופן לראש ממשלת ישראל
דוד בן-גוריון, ובסביבתו הקרובה כינה אותו 'האריה הזקן'; כך יכתוב דה-גול בספר זיכרונותיו: ...'ממבט ראשון פיתחתי סימפטיה רבה כלפי לוחם ומנצח אמיץ לב זה. אישיותו מסמלת את ישראל שבה הוא מכהן כראש ממשלתה, לאחר שהוביל את תהליך כינונה ואת מאבקו של העם היהודי'...
ראש הממשלה נתניהו, הגם שאישיותו נתפסת כקונטרוברסלית, התקבע בעולם כמנהיג הבלתי מעורער כמעט, של ישראל, לא רק נוכח הוותק שצבר בתפקיד, יותר מכל קודמיו, אלא גם בשל מדיניותו התקיפה בסוגיות הנוגעות לביטחון הלאומי של ישראל. ככלל, בעשור האחרון, הפך נתניהו לדמות המזוהה ביותר עם מדינת ישראל, ובתור שכזה קנה מקום של כבוד בגלריה המכובדת של מנהיגים בינלאומיים, אף אם נמתחה ביקורת על הקו המדיני שהוביל בהקשר לסוגיה הפלשתינית, אשר עימתה אותו עם הילך הרוח הליברלי במערב, שטיפח את פתרון הסכסוך על בסיס 'עקרון שתי המדינות'.
תוכנית שלבים מתוחכמת
אין הדבר מובן מאליו, שראש ממשלה של מדינה זעירה ייהנה מדלת פתוחה אצל מנהיגי מעצמות ומדינות מובילות אחרות. עובדה זו, לצד הניסיון הבלתי ניתן לערעור של
בנימין נתניהו, מעגנים, יתרון אסטרטגי מבחינתה של ישראל, ומקנים לה כלים דיפלומטיים מן המעלה הראשונה, בעתות משבר ובנסיבות של משולבות בתהליכים אסטרטגיים בזירה הבינלאומית.
הטיעון הטהרני הנאחז בעניין כתבי האישום של נתניהו כעילה מספקת לסילוקו, עשוי לשרת מהלך מתוכנן להשתתת אידיאולוגיה ליברטאנית ופרוגרסיבית, באופן המכוון בטווח הארוך, לשינוי צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. להיטות מפלגות השמאל-מרכז להריץ 'תמהיל טלאים' פוליטי שתפריו רופפים מלכתחילה, גם במחיר 'בליעת צפרדע' של הכתרת מנהיג של הימין המובהק כראש ממשלה ראשון ב-רוטציה, משתלבת ב'תוכנית שלבים' להשתלט על סדר היום הפוליטי במדינת ישראל. במתווה זה ישמש
נפתלי בנט כמעין 'אידיוט שימושי' שיתהדר לזמן קצר בתואר ראש ממשלה, ובלבד שיתרום את חלקו להוצאת בנימין נתניהו מבלפור.
במציאות המזרח תיכונית, יוכתב סדר היום המדיני-פוליטי בישראל, בראש וראשונה מאילוצים ביטחוניים ומדיניים, באופן שיחייב כושר התמודדות נחוש אל מול אתגרים מורכבים ובחלקם קיומיים. לכך התווסף לאחרונה האתגר שאין להמעיט בחשיבותו, הנשקף מכיוונו של ממשל ביידן בוושינגטון, אשר מציב בפני ישראל משוכות מדיניות לא פשוטות.
על כן, תהא זו תמימות להטמיע בתודעת הציבור הישראלי רושם לפיו 'ממשלת הטלאים' המסתמנת, המוצגת בטפלול לשוני כ'ממשלת אחדות ישראלית', תתמקד בשיקום וריפוי של השיח הפנימי, משל עסקינן במדינה סקנדינבית השרויה בפולמוס סוער בסוגיות מגדריות... אדרבה, גם מסר זה המרחף בחלל התקשורתי, אינו אלא מרכיב ב'תוכנית השלבים' המתוחכמת, שראשיתה בסילוקו של בנימין נתניהו, ואת אחריתה מי ישורנו...
