קמפיין החרדים של Yes, הערוצים המסחריים בעיתוי מצוין - 60 שנה אחרי חגיגות כ"ט בנובמבר - חזרו מעגלי הרוקדים אל מסכי הטלוויזיה. במוחם של החבר'ה ממשרד הפרסום מקאן עלו כנראה שתי הנחות: האחת, שאין דרך טובה יותר מלמכור מוצר מאשר באמצעות שמחה קולקטיבית-צרכנית, והשנייה, שעבר מספיק זמן מאז שאותו משרד הביא לכם את הנשים השחומות עם העצמות הכבדות של יופלה כדי שתחשבו שמדובר בפטנט חדש. אבל הם כנראה לא שמו לב שההברקה הפכה לטרנד ושמאז ימי היוגורט הספקנו לצפות בכמה מחזות זמר באותה הנוסחה בדיוק. וכך גם החרדים של Yes עולים לאוויר ממש יחד עם עובדי המדינה של בנק יהב שמחוללים ביערות ובמפעלים.
חברת הלוויין החליטה כנראה להקריב את פלח השוק הדתי לטובת שאר הציבור - הרי בכל מקרה לובשי השחורים לא עושים צבא וגרוע מזה, לא ראו את העונה השלישית של "אבודים" ואין להם מושג עם מי יוצאת עכשיו נינט.
איך נראית הקהילה החרדית על-פי מקאן? מדובר בקבוצה של כמה אלפי חמומי מוח שמדברים ביידיש, מתכנסים במחשכים מסביב לאיזה באבא, אבל מפעילים סוכני מודיעין ששתולים עמוק אצל החילונים כדי להתעדכן בכל תועייבה. מדי פעם הם מפליטים "גוועאלד" ואיזה "אוי ויי" והכל כדי לעשות לכם רע על הלב. וככה בעצם מנסה Yes לשווק את עצמה: "הינה תראו, החרדים שונאים אותנו, הפרמיטיביים האלה יוצאים לרחובות נגדנו. כל מה שרע להם - בטוח טוב לכם".
יהודה אבידן, איש ש"ס, התבקש השבוע על-ידי רפי רשף להגיב באולפן ערוץ 10 על הפרסומת. "מדובר באנטישמיות", הוא הצהיר ללא היסוס. השימוש במילה אנטישמיות נשמע אולי חריף מדי, אבל תארו לעצמכם מה היה קורה אם הפרסומת הזו היתה משודרת באיזו מדינה מערב אירופאית.
מקהלה של חברי-כנסת היתה שולפת את הטיעון הגזעני מהבוידעם ומכריזה שקבוצה של אנשי פרסום מכרה את ישראל רק לשם הדאחקה, שגרירינו המצוינים ברחבי תבל היו מתייצבים מול העיתונאים הגויים ומצהירים: "יותר מ-60 שנה עברו ולא למדתם שום דבר".
דני גילרמן היה מתייצב מעל דוכן האו"ם כשהוא מחזיק בקריקטורות נאציות בהן נראים יהודים עם אף ארוך ודולרים בכיס וזועק: "השנה היא 1933 והמקום הוא גרמניה".
ובכן, זה לא קרה. למה? כי לנו מותר הכל וכדאי שניקח את עצמנו קצת פחות ברצינות. ממרום חופש הביטוי שלנו אנחנו מזכירים לחרדים ששרדנו כעם בעיקר בזכות ההומור העצמי שפיתחנו. אלא מה? תחושת ביחד חמימה היא הדבר האחרון שמתעורר נוכח השחור שכובש את המרקע בחסות Yes.
במקאן עשו הכל כדי להבליט את השוני בינינו לבינם וביקשו להבהיר: אל תטעו, אלה לא אנחנו שרוקדים שם. ואולי כדאי גם לעצור לרגע, להביט שוב על הפרסומת הזו ולתהות: מה בעצם ניסתה חברת הלוויין למכור לנו כאן?