עת אנחנו כואבים את מותם של אנשים, שעלו לשיח שיחם וכמיהתם לטוב ולנס בהר מירון, פונים אלינו מצמרת השלטון בבקשה להצניע היום פרצי זעם וביקורת באמירה - והמשכיל בעת ההיא מוטב שידומם קולו, כשהם משליכים את כל יהבם על קולו של הנביא עמוס.
לצערי, האומרים לנו היום והמשכיל בעת ההיא ידום מתעלמים מכך, כשהנביא עמוס בפרק ה' פסוק 13 אמר "לָכֵן הַמַּשְׁכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם" הוא דיבר גם באותו פרק על ענישה קשה לעברם של מבקשי הצנעת הביקורת המחויבת. הוא אומר לעברם: "נָפְלָה לֹא תּוֹסִיף קוּם" (פסוק 2). הוא פנה אליהם בכעס רב לא לדרוש יותר לעבר מקסם השווא בבית אל ובגלגל (פסוק 4). הוא מבטא בוז לעברם של "הַהוֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה לָאָרֶץ תָּנִיחוּ" (פסוק 7).
לעברם של אלו שנתנו את האישורים לעליה המונית לא מבוקרת חובה לא לדומם את קולות הביקורת אלא לנהוג כעמוס, שלא נרתע גם בשעות קשות לומר את "כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִּים חֲטָאוֹתֵיכֶם" (פסוק 12). רבים הם הפשעים ועצומים החטאים של אלה, שלמען האדרת כוחם ועוצמתם הפוליטית לא יצרו מסגרת בטוחה לחיי אדם, לחיי אנשים יראי שמים ושוחרי טוב ורק את הטוב, שבאו להר מירון מתוך אמונה, שהם עושים רק את הטוב, ושם מצאו את מותם.
אמירת עמוס בפרק ה': "לָכֵן הַמַּשְׁכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם" אינה מיישרת קו עם קריאת בעלי השררה מהציבור לבלום פיות ולא לזעום על מאשרי כניסה לא מבוקרת להר,
לאלו שראו בהמוני בני אדם ישרי לב אמצעי למתן ביטוי לכוחם, לכן הרשו לעצמם לזלזל בערך הנעלה של קדושת החיים, ונתנו אישורי כניסה המונית לא מבוקרת להר, והדלקה המונית של שתי חצרות חסידים באותו זמן, שבה טמון המוות הכואב של עשרות בני אדם.
אני רוחש כבוד לעולים להר מירון, המאמינים בכל לבם בחובתם לשיח את כמיהתם להתחדשות והשתתת הטוב בחיינו, אמונה המניעה אותם לעלות להר בו ישיחו שיחם בפני מחולל הנס הקבור בהר.
נס לא קרה לבני דורו של סבא רבא שלי, שעלו לשיח את שיחם ב-ל"ג בעומר שנת תרע"א לפני 110 שנים ב-15 במאי 1911. 11 אנשים טובים יראי שמים מצאו מותם בהתמוטטות קירות מגן. סבא רבא שלי, שלא הכרתיו, חזר בשלום, 11 אנשים, שעלו מתוך אמונה שזו חובתם להגיע אל ההר, לא חזרו לבתיהם. על-פי דיווחי עיתון "המוריה" מאותה תקופה היו גם עשרות רבות, שחזרו ממירון פצועים קשה.
עיתון המוריה כבר לפני 110 שנים התריע, שחובתנו לצמצם את מספר העולים להר, רק כדי לשמור על ערכי קדושת החיים, תוך הבאת מובאות מפרשת "קדושים" מספר ויקרא, פרקים י"ט - כ'.
אין מקום לדרישה לדומם את שיח הביקורת בהבאת ציטוט מספר עמוס על "מַשְׁכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם". אין מקום לדממה לנוכח התופעה של פגיעה בקדושת החיים על-ידי פוליטיקאים, שלמען צבירת כוח נמנעו לחייב ולדרוש את מה שביקש כבר עיתון המוריה לפני 110 שנים לצמצם את מספר העולים להר. לדברי עורך המוריה, אסור להתגרות בנס על-ידי דוחק והצטופפות של אנשים.
לכן בעת ההיא, היום, המשכיל לא ידומם קולו ויאמר להם את מה שאמר הנביא עמוס כבר בפרק ב' "...עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל מַאֲסָם תּוֹרַת יְהֹוָה וְחֻקָּיו לֹא שָׁמְרוּ..." ואוסיף גם את האמירה - "...עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׁרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ - עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם".
בהר מירון בעלי שררה פוליטית מכרו את חייהם של יהודים יראי שמים, ברי לבב ודורשי טוב - על כך חובה שיתנו את הדין, ולא ידרשו מאתנו לדומם את קולות הביקורת.
