בסיפור על אותו חסיד שתינה את צרותיו בפני הרבי על שבֵּיתּו צר עליו והרבי יעץ לו להביא עֵז לבית, השתלשלות העניינים בין תחילת הסיפור לבין סופו - הוצאת העז, היא גמישה למדי ותלויה במסָפֵר ובדמיון שלו, ובהוספת אובייקטים בדרך. סבתי, לעומת זאת ארזה את המשמעות במשפט אחד. "יהודי מרוויח, כשהוא אינו מפסיד", אמרה.
זה לא אומר שהאדם לא צריך לשאוף. לא זו בלבד אלא, אם יש בו הדמיון, עליו לקבל את ההמלצה של דֶה סֶרווָנטֶס. הוא שם בפי גיבורו, איש לָה-מָנשָה, דון קיחוטֶה, את הסיסמה "לחלום את החלום הבלתי אפשרי". זאת, כמדומני, המנטרה העכשווית של יזמים מוצלחים. אך יש נקודה בכול מסלול של פריצת הדרך שאם האדם לא עוצר, הוא עלול לרוץ קדימה ריצת אמוק. עושר ללא גבול, הוא לא מרשם לרווחה, אלא לשיכרון הכוח והוא בומרנג בלתי נמנע. הכוח הוא הרסני גם למי שבו הוא מצוי.
לדוגמה. מדוע צריך היה ברני מיידוף, יו"ר חברה גדולה למסחר בניירות ערך ויו"ר דירקטוריון של האגודה לסוחרי ניירות ערך - הנאסד"ק, להסתבך בהונאה בהיקף 65 מיליארד דולר כדי להידון ל-150 שנות מאסר. הוא מת בכלא באפריל השנה בן 82. גם אילו הגיע לגיל 120 הוא היה מת בין כותלי בית הסוהר. מה הריץ את ברני, ומה מריץ אנשים שככמותו, בעולם העליון, כמו מפיק העל הארווי ויינסטיין, והתחתון, כאֶל קפוּנה, כשהם יכולים לחיות ברווחה רבה ולהעניק ממנה לילדיהם. זה חל בתחום הכלכלי, החברתי, המדיני, התרבותי - בעולם ואצלנו. נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר ועוד, כולם שלנו, שהיה להם כמעט הכל שניתן לחלום עליו, ולא שבעו ומצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. דומני שיש הסכמה בין חוקרי חברה שלא מדובר בעושר, במוניטין, בהצלחה לשמה אלא בשליטה, בכוח. גם כשמדובר בפגיעה מינית. תחושת הכוח והניצול שלו לרעה, הביאה לא רק להרס בעליי השאיפה הזאת אלא גם להרס עמים.
מדוע צריך היה ראש ממשלתנו העכשווי, שניחן באינטליגנציה גבוהה, בכישורים ובכישרונות, ביכולות אינטלקטואליות וכלכליות ואדם אמיד לכול הדעות, לעמוד במשפט בשל סדרת האשמות, פליליות, אם לא בשל תאוות הבצע שעמדה מאחורי הדחף הבלתי נלאה שלו לשלוט - השררה - גם אחרי תריסר שנים שהוא בתפקיד של ראש הממשלה - הוא מכור לה. לאן תוליך אותו התשוקה הזאת לשלוט, והוא מוסיף, בדרכו שלו, לחפור את הבור לעצמו, את הביצה שבה הוא טובע, שלא לדבר לאן היא מוליכה את כולנו כאן בארץ הזאת.
הפסיכולוג וההוגה החברתי הידוע, דיוויד מֶקלֶלֶנד, קבע במשנתו בשנות ה-60 את שלושת הצרכים הבסיסיים של האדם: הצורך בקשר אנושי, הצורך בהישגיות והצורך בכוח. ד"ר מיכל חמו-לוטם, רופאה, מומחית בחדשנות רפואית ובניהול מיזמים ומנהיגות, במאמר "על מנהיגות ואושר", מביאה את דעתו של הפילוסוף ברוך שפינוזה על התשוקה. שפינוזה אמר כי תשוקה היא מהותו של האדם, וקבע שעליו ללמוד לשלוט בה, ולא להיות משועבד לה. לכך ניתן להוסיף כי התשוקה לכוח ולעוד כוח מעבירה את האדם על דעתו. זה היה, זה הווה וזה יהיה. המשנה בפרקי "אבות" - איזה עשיר השמח בחלקו - אינה פופולרית בזמנינו.
סינדרום הָצַנתָּר כמשל.
למי שלא עוקב אחר החידושים של האקדמיה ללשון, ייאמר כי צָנתָּר (צינתָּוּר בעורקי הלב הכליליים, הוא מאותו שורש) הוא השם העברי לקָטֶטֶר. אותו צינור שמוליך מן האבר של האדם אל מיכל פלסטי צמוד כשזה צריך לרוקן את מימיו. אני נתנסיתי גם בזה. זאת בשל מנה גדולה שהזריק לי בשעתו הרופא המרדים בעת ניתוח שבר, בחושבו שזאת וודקה וכל המרבה הרי הוא משובח - בחוגו שלו. כתוצאה מן המנה הנדיבה הזאת' ששיתקה את כל החלק התחתון של גופי, זמנית, לפחות לתריסר שעות, נאלצתי לעבור ניתוח פרוסטטה-ערמונית.
אך מכיוון שיש להמתין להחלמת ניתוח השבר והגוף צריך להתרוקן, חוברתי למשך יותר משבוע לקתטר. וככה עמדתי לי בחלון בקומה החמישית בדירתנו ברחוב בוסתנאי בירושלים, שממנה יכולנו להשקיף עד הר גילה, רואה כיצד הבריות מהלכות להן בנחת ובמשובה בלא קתטר' וחשבתי לי: הוי כמה שהעולם יפה יותר בלי הקתטר. כמה נוח יהיה בלי העֵז הזאת. כמה שסבתי צדקה שיהודי מרוויח כשהוא לא מפסיד.
אותה מחשבה קננה בי כאשר ראיתי את האנשים מהלכים להם ברחוב כשחיוך רחב על פניהם ואתה רואה את החיוך מפה לאוזן, כי על הפנים אין מסכה. מישהו זוכר שפעם הסתובבנו בלי מסכה? אלא שאני, כאמור, מכניס עוד תחנה לפני שאוציא את העז. באותו יום שבו נתעורר בבוקר ולא נשמע, כהגדרת עמוס עוז, את קולות "הקומפרסור הלאומי", המטרטר, שהפך את המדינה ל"תעלת בלאומילך" אחת, שבה אנו טובעים - אז נוכל לנשום. שקט עלי אדמתנו. אפשר והיונה תופיע בחלוננו ועלה זית בפיה.