המציאות הישראלית העכשווית בה מחלת ההדלפות עלתה לליגת העל בשנים האחרונות, מתכתבת היטב עם ההשפעה על השיח ברשתות החברתיות. זוהי רעה חולה שהינה תולדה מובהקת של תרבות מתעצמת ומועצמת, תרבות ההדלפות.
הדלפות התקיימו מאז נשם האדם הראשון את נשימותיו עלי אדמה, בכל הרמות, בכל המשרדים, מהצבא דרך המשטרה הפרקליטות ועד לפוליטיקה. הדלפות הן מתת אתנן המקובל בין מוסר ההדלפה למקבלה, זה מפרכס את זה. הדלפות הן גם כלי מעצב דעה, יוצר מציאות, בורא מצב. כל זמן שההדלפות, אשר היו בתחום מסירת אינפורמציה לכתב חצר, כתב הבית, כתב מטעם, אשר היום נקראים שופרות ומהנדסי תודעה, ניתן היה להכילן.
הדלפות אינן בהכרח מעשה מכוער המונע מרווחים משניים, מפגיעה במי שנגדו מודלף, מהאדרת שם המדליף, מאינטרסים סמויים וגלויים, מפגיעה בתהליכים וזריעת דיסאינפורמציה. להדלפות יש חשיבות אם הן מובילות לחשיפה, לגילוי, להנכחה, לאיום, ראה אירוע הברחת הארכיון האירני לישראל.
אינני מבקש לטעון במאמרי זה אודות הדלפות סדרתיות מגופים חשובים ומשמעותיים במדינת ישראל דוגמת הפרקליטות והפוליטיקאים, אני מבקש להתמקד בהדלפות מסכנות חיים באופן המידי שלהם. ראשי המערכת הצבאית האמונה על ביטחון אזרחי ישראל נהגו בנושאים ביצועיים להיות בתענית דיבור, לנצור את הפה לפני הביצוע.
לאחר הביצוע, היו מי שקראו דרור ללשונם, כתבי חצר אשר השתרכו אחרי מפקדים בעלי שאיפות פוליטיות ומפקדים תאבי האדרת שמם והנצחתם בהיסטוריה כמושיעי ישראל, קיבלו חומרים רבים ומגוונים חלקם אמת מוצקה, חלקם דיסאינפורמציה, אך מעולם לא קיבלו אינפורמציה מסכנת מבצעים או חיי חיילים.
חיי אדם
כאשר הפרשן הנודע, אהוד יערי, חשף כי צבא ההגנה לישראל הוא הצבא המדוברר ביותר מבין צבאות העולם חשתי במבוכה, כמעט לכל קצין בכיר יש את עיתונאי החצר שלו, הזוכה להדלפות קבועות וכשופר צבאי תוקע את ההדלפות בתרועה רמה תוך האדרת 'הקצין שלו'.
פרשיות הדלפות קשות ומביכות מלוות אותנו בעשור וחצי האחרונים. ראה פרשת גבי אשכנזי-הרפז-אהוד ברק, ראה את דברי רה"מ על הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי: "שערוריית השערוריות", על תמלילי שיחה ששמע ובה הדלפת מידע לעיתונאי על פעולה חשאית של גוף ביטחוני וכן חשיפת השימוש בנשק ייעודי וחסוי.
רעה חולה זו פשתה גם בעת הדלפת המצגת הסודית לכיבוש עזה באמצע מבצע 'צוק איתן', על-ידי מי מהנוכחים ובהם ראש הממשלה ושרי הקבינט הביטחוני. לאורך כל מבצע 'צוק איתן' התפרסמו הדלפות חסרות האחריות מהקבינט הביטחוני.
וכעת האירוע החמור והמסוכן אשר היה יכול חלילה לעלות בחיי אדם, בחיי חיילי צה"ל ומפקדיו. האירוע הינו הפגיעה בספינה האירנית סביז, בסיס המודיעין האירני הצף אשר לוחמי צה"ל פגעו בו במבצע נועז. לפי הפרסומים המדליף, בכיר ביותר בזרועות הביטחון, לא ידע שהתקבלה החלטה לדחות את המבצע ביום. המדליף מיהר להדליף לעיתונאי, יום לפני המבצע, על ההצלחה הצבאית הכבירה. כשגילה כי ההדלפה הייתה מוקדמת ביקש מהעיתונאי לגנוז את ההדלפה עד יום המחרת.
שוו בנפשכם מה היה חלילה עלול להתרחש. אסון גדול יכול היה להתרחש ולפגוע במיטב הלוחמים לו הייתה נחשפת הפעולה והאירנים היו ממתינים במארב מתוכנן. בהינתן שנפרצו חומות וגבולות ההדלפות עד כדי פגיעה אפשרית בקודש הקודשים תוך סיכון חיי חיילים ומפקדים נדרשת חקירה מהירה ויסודית אשר תסמן למדליפים הסדרתיים כי לא תתאפשר עוד מציאות בה ההדלפות יסכנו את חיילי צה"ל ומפקדיו.
היה מצופה כי המדליף ייעצר, ייחקר ייענש. אלא שדרישה זו הינה בגדר חלום באספמיה, כל המדליפים הבכירים בצה"ל ובזרועות הביטחון לא שילמו כל מחיר על הדלפותיהם. היועצים המשפטיים ידעו תמיד להרחיק את המדליף מההדלפה ולסיים את האירוע ללא מחיר כבד שייגבה ממנו, עד להדלפה הבאה.
