עיקרון שני
העיקרון השני הקיים בתפיסה הפוסט-מודרנית ועלול להשפיע ישירות על בניין המשפחה קשור לנאמנות ההדדית בין בני הזוג. התורה מלמדת אותנו כי הקשר בין האיש והאישה מבוסס על מחויבות עמוקה ועל נאמנות זה לזה. כנגזרת מכך יוצר הקשר הזוגי מערכת של חוקים וסייגים שמטרתם לדאוג לכך שכל אחד מבני הזוג ישמור אמונים למסגרת המשפחתית. היהדות מדריכה אותנו לנהוג בזהירות רבה בכל הנוגע לקשרים עם בן המין השני שאינו בן זוגנו, ובכך היא עוזרת לנו להתרכז בבניית הקשר הזוגי וביצירת אהבה וחיבור עמוק בתוך המשפחה.
לעומת המחויבות והנאמנות שאליהן מכוונת התורה כבסיס לקשר הזוגי, חרתה על דגלה התרבות המערבית את הערכים הכמעט הפוכים - את המתירנות ואת החופש. ערכים אלו הם תוצר ישיר של חברה פוסט-מודרנית שהפסיקה להאמין באמיתות ובערכים מוחלטים. כאשר אין אמת ואין חתירה למצוא אותה, נוצר ואקום של ערכים ומתפתחת תפיסה לפיה כל אחד בחברה רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, ובלבד שאינו פוגע במישהו אחר. אלו הם 'ערכי' המתירנות והחופש בגרסתם העכשווית המחלחלים עמוק לתוך החברה.
תפיסות אלו חודרות כמובן גם לתוך התא המשפחתי ומשפיעות במישרין על אופי הקשר הזוגי. מסיבה זו, הקשר בין איש ואישה בתרבות המערבית נושא פעמים רבות אופי חופשי ובלתי מחייב, ומסתכם לעתים בסיפוק צרכיו והנאותיו של האדם. המחויבות ההדדית נתפסת בחברה כדבר הכובל את האדם וכמאיים על החרות ועל ה'חופש' שלו. תפיסה כזו פוגעת כמובן פגיעה אנושה בבניין הקשר הזוגי והמשפחתי.
ניתן לפרט ולומר שהמתירנות של החברה המערבית מפריעה ליצירת הקשר הזוגי בשתי נקודות; האחת לפני הנישואים והשנייה בתוך הנישואים. ונסביר את הדברים:
'המחויבות' כגורם משפיע לפני הנישואים
התפיסה המתירנית המקובלת כיום בחברה המערבית מאפשרת ומעודדת חיים משותפים של בני הזוג לפני הנישואים. התורה, לעומת זאת, מדריכה אותנו לגמרי אחרת. חז"ל אומנם הגדירו שיש צורך שבני הזוג ייפגשו לפני החתונה על-מנת לבדוק שקיימת מציאת חן הדדית, לכן 'אסור לאדם שיקדש את האישה עד שיראנה' (קידושין מא, א), אך בדיקה זו היא ראשונית בלבד ונושאת אופי ממוקד מאוד. החיים ה'אמיתיים' כלל לא מתרחשים בבדיקה זו אלא הם הולכים ונרקמים לאחר החתונה.
התורה אוסרת עלינו לנהל חיים משותפים טרם הנישואים ומדריכה אותנו להשקיע את כל כוחות הנפש בתוך מסגרת הנישואים. שורש ההבדל בין התפיסות הללו נעוץ במשקל הגדול שיש לערך ה'מחויבות' בבניין הבית. זוגות החיים באופן משותף לפני החתונה עושים זאת בצורה בלתי מחייבת ומתוך ידיעה שבכל רגע נתון הם יכולים לסיים את הקשר מבלי שיצטרכו לשלם על כך כל מחיר. הם בעצם בונים את הקשר ביניהם על יסוד הנאותיהם וצרכיהם הפרטיים, ללא התקשרות רצינית ועמוקה. כשבני זוג כאלה מתחתנים בסופו של דבר ויוצרים מסגרת רצינית ומחייבת, נוצרת אצלם תחושה שהם נכנסו למערכת יחסים המנוגדת למסגרת החופשית והבלתי מחייבת אליה הורגלו. כלומר, ההרגל לחיות בצורה מתירנית ונטולת מחויבות יוצר קושי מובנה ביחס לחיי הנישואים, שמהותם היא הנאמנות והמחויבות ההדדית. המסקנה העולה מן הדברים היא שהחברה המערבית המאפשרת לחיות באופן מתירני פוגעת בעצם אופיה ביכולת למסד בצורה נכונה את חיי הנישואים ואת בניין המשפחה.
ביהדות, לעומת זאת, נושא 'המחויבות' הוא ערך מובנה בתוך חייו של אדם מישראל בכלל, ובתוך מוסד הנישואים בפרט. חייו של יהודי שומר תורה ומצוות סובבים ברובם סביב אחריות ומחויבות. התורה מחנכת את האדם לשאת באחריות על חייו ולעשות את מה שנכון ואמיתי ולא את מה שמעורר את חשקו באופן ראשוני. גם ביחס למציאת בת זוג קובעים חז"ל כי "ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב, א). כלומר, הקשר בין בני הזוג מיוסד על זיקה עמוקה ומחויבות הדדית המוטבעים בתוכם עוד מראשית יצירתם. כמובן, כניסה לחיי הנישואים מתוך תפיסה כזו של מחויבות ורצינות מסייעת מאוד לגיבוש התא המשפחתי בצורה בריאה ואיתנה.
'המחויבות' כגורם משפיע בתוך חיי הנישואים
כפי שאמרנו, תודעת 'המחויבות' נדרשת מהאדם עוד לפני הנישואים והיא המאפשרת לו להיכנס לחיי הנישואים בצורה נכונה. אך גם בתוך תקופת הנישואים יש לשמר ולטפח תודעה זו, כיוון שהיא מהווה נקודת מפתח ליציבות הבית ומגינה עליו מפני המתירנות המאיימת לערער אותו.
במבנה של החברה המערבית המודרנית, שימור המחויבות בין בני הזוג הולך ונעשה מורכב יותר ויותר. כיום ישנה כמעט בכל מקום ציבורי תערובת בין גברים לנשים. בחיי החברה והתרבות, בחיי המסחר והתעשיה ובמקומות העבודה השונים נמצאים גברים ונשים אלו לצד אלו בחלק ניכר של היום. מציאות זו מצריכה חשיבה ותשומת לב מרובה כיצד לדאוג לכך שהיא לא תפגע בחיי המשפחה היקרים לנו מכל. יש לעשות כל מאמץ על-מנת להסדיר יחסי עבודה ענייניים והוגנים שיש בהם מתן כבוד לכל אדם, ובד בבד יש בהם זהירות מתמדת מיצירת קשר אישי עם בן המין השני באופן שיפגע בגדרי הצניעות.
גם כאן הנורמות המקובלות בחברה המערבית עומדות לנו לרועץ. בחברה הפוסט-מודרנית אין לצערנו נוהג מקובל של הגבלת קשרי הידידות בין גברים לנשים. בחברה בה המתירנות והחופש מהווים ערכים 'מקודשים' ומושגים כמו 'מחויבות' ו'נאמנות' נתפסים כדבר זר, קשה מאוד לייצר דפוסי התנהגות ראויים בין המינים. יש גם לזכור שהתקשורת הדיגיטלית אף היא משפיעה מאוד על מערכות היחסים הללו ויוצרת אתגרים לא פשוטים. על כל פנים, כל בר דעת מבין איזו חשיבות עליונה יש לטיפול נכון בנושא זה, ועד כמה נורמות לא נכונות של יחסים בין אישיים עלולות להוות מדרון חלקלק שמעמיד בסכנה את יציבות המשפחה ושלמותה.
בנוסף יש להעיר, שהקפדה על גדרי הצניעות בין גברים לנשים שומרת לא רק על המסגרת המשפחתית, היא גם נותנת לאישה את הכבוד הראוי לה כאישה וכאדם. אווירה צנועה יוצרת חברה עדינה ורגישה יותר, ומאפשרת התנהלות תקינה ובריאה של המערכת הציבורית.
לסיכום עיקרון זה: ראינו כיצד הנורמות של החברה הפוסט-מודרנית מאיימות על המחויבות והנאמנות המשפחתית. מציאות זו דורשת מאתנו להיות ערניים ודרוכים ולשמור על כללי צניעות ועל גבולות ברורים על-מנת לשמור על המערכת המשפחתית. היחס לבני המין השני במרחב הציבורי צריך להיות יחס מכבד והוגן מצד אחד, אך זהיר וענייני מאוד מן הצד השני.
