בירת הנצח של העם היהודי אמורה הייתה להיות מיכל האהבה הגדול בישראל, אליו מתנקזים וזורמים כל המחלוקות, המאבקים, הפלוגתות, הדעות, כל ההיבטים, העדות והקהילות, הכל בכלי אחד העושה את כל ישראל חברים, באהבתם את עיר הבירה, את ירושלים.
חלומות לחוד ומציאות לחוד. העיר שעיני כל נשואות אליה, מרכזו של עולם, נמצאת על מדף אי-ההסכמה הישראלי בקרב חלקים בעם ישראל.
יום ירושלים, אחד מעשרת ימי ההודאה אמור היה להיות יום חגו של עם ישראל כולו על כל הטיותיו הפוליטיות, אלא שיום מיוחד זה הפך ליום חגם של הפטריוטים חובשי הכיפות הסרוגות והמימונה של הציונות הדתית.
מדוע עשרות אלפי תנועות הנוער שאינם חניכי בני עקיבא אינם רואים ביום זה יום משמעותי דיו כדי להשתתף בחגיגה הלאומית? מדוע רובו המכריע של הציבור הממלכתי וכן הציבור החרדי אינם מגלים עניין מיוחד ביום זה ונוהגים בו כיום ככל הימים? האם הציונות הדתית ניכסה אליה את ירושלים ובמעשה זה מידרה את הקהילות האחרות? האם הציונות הדתית הצילה את היום הזה משכחה?
או שמא, ירושלים במרכזיותה לעם היהודי ולעמים אחרים עדיין לא הגיעה להיותה עיר השלום ונמצאת בסטטוס של עיר המריבה, המדון, המאבק הבינדתי בין הלאומים השונים. מאבק המחלחל ומשפיע עד לשורשי יהדותו של יהודי אשר אינו מתחבר לשבועה, לכמיהה ולציפייה של כל הדורות, 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.
ירושלים היא הלב הפועם של העם היהודי, בתחנות חייו בגולה ובארץ, ירושלים נישאת על ראש שמחתו בברכת החתן ובשבועתו תחת החופה: 'אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני תידבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.
ירושלים שייכת לכל יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, אך הייתכן שביום חגה של העיר המשוחררת, היא תעלה על ראש שמחתה של קבוצה אחת בלבד?
בתהליכים מדיניים, במסגרת מו"מ חשאי וגלוי לא פעם עמדה ירושלים או חלקיה למכירה. אין כוונתי לשכונות עוטף ירושלים אשר בעיניי דינם אחר מירושלים. פוליטיקאים ישראלים הסכימו לקטוע איברים מאיברים שונים מירושלים והיו מוכנים לוותר על חלקיה למען השלום הנשגב לו אנו מייחלים ומתפללים.
בעיניי, מציאות בה הנהגה מסוגלת לחשוב לוותר על ליבו הפועם של העם או על חדרים או עורקים המובילים אל הלב, היא הסיפור. ירושלים חייבת להתנחל בלבבות האומה, מראשיה ועד לאחרון אזרחיה. בל תהייה ירושלים חלק ממחלוקת, ירושלים אמורה להיות הדבר המאחה והמחבר בין כל שבטי היהודים בכל מקום בו הם נמצאים.
כדי להפוך את ירושלים לחלק בלתי נפרד מכל יהודי בכל אתר ואתר, חובתנו לחנך את הילדים מרגע עומדם על דעתם לאהבת ירושלים, לחיבור רגשי אל בירת הנצח של עם ישראל.
כל הדרכים לכך כשרות. בסיפורים, בטיולים, בחידונים, במורשת קרב. להטמיע בהתאמה לכל גיל, לכל מגזר. להטמיע באהבה כדי שבעוד עשור יצעדו ברחובות ירושלים מניפים דגלי ישראל ילדים ונערים חובשי כיפה ושאינם, בנות אולפנא חסודות ובנות בתי הספר הממלכתי, כולם יצעדו מניפים דגל אחד, שרים שיר אחד ואוהבים עיר אחת. ירושלים לדור ודור.
