לקראת חג השבועות, בו אנו מעלים על נס את הגיורת המפורסמת, אמה של מלכות, ניסינו לחקור את המניע לגיורה של רות המואבייה. ואם בגירות עסקינן, ניסינו במקביל לחקור גם את המניעים של אברהם העברי - היהודי הראשון ויתרו חותן משה, שאף שניהם התחברו לקב"ה, לעם ישראל ולתורת ישראל. כל אחד מהם הגיע מזווית שונה וממניע אחר.
למושג "גר" יש מספר משמעויות. כנראה שיתרו היה הגר הראשון המוזכר בתורה במובן של נוכרי המצטרף לעם ישראל. אברהם אבינו היה גר במובן נוכרי הבא להתגייר בארץ אחרת. זו הכוונה באומרו לבני חת "גר ותושב אנוכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד'). נראה שקצת קשה לקרוא לאברהם גר באותה המשמעות של יתרו, שהרי הוא לא הסתפח אל שום עם אחר, עוד לא היה קיים העם היהודי להתגייר אליו. הוא היה השורש של העם היהודי בעצמו. הוא חקר במחשבתו, התבונן בעולמו, ונפשו חיפשה סיבה ומסובב לכל אלו.
הוא העמיק לחשוב באפשרויות השונות, ומתוך הפילוסופיה, ההוכחה והבדיקה הגיע למסקנה שאין עוד מלבדו. הוא דבק בה' והאמין בו. בכך הניח את היסוד לעם ישראל - העם הנבחר. לעומת אברהם אבינו, על יתרו נאמר בספרות חז"ל "נתגייר" (זבחים קט"ז, ע"א), או "נעשה יהודי" (מדרש תנחומא פרשת יתרו סימן ה'), כלומר גר צדק שהתגייר לשם שמים. אם נתבונן במניע להצטרפותו לעם היהודי נראה שהצטרפותו הייתה מתוך חישוב של כדאיות "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" (זבחים קט"ז, ע"א), עם ישראל זוכה לקרבת אלוקים ולניסים גלויים כדאי א"כ להיות בצד שלהם.
רות המואבייה התגיירה ממקום אחר לגמרי. היא לא חקרה ולא דרשה, לא בקשה הוכחות ולא חשבה על כדאיות שהרי היא עזבה בית של מלכות והצטרפה לחמותה שהייתה שבורה ורצוצה וחסרת כל. אם כן, מה היה המניע שגרם לרות לדבוק בחמותה ולא לעזוב אותה כלל? התשובה היא שרות התבוננה בחמותה הצדקת - בדבריה ובמעשיה הטובים, ועל-ידי כך העריכה את גדלותה והתפעלה מאישיותה, ולכן לא רצתה לעזוב אותה, על-אף דלותה ועוניה. במסירות עזבה את עמה ואת מולדתה והלכה עם נעמי באשר תלך. ניתן לראות זאת בבירור בפסוק במגילה: "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי" ובסוף "ואלוקיך אלוקי" (רות א',ט"ז).
יש לראות במגילה כי החסד הראשון המצוין בפסוק הוא הגרות: "היטבת חסדך האחרון מן הראשון" (רות ג', י') - שהתגיירת. כדאי להבין עם מי עשתה רות חסד בזה שהתגיירה. הרי היא היטיבה בכך עם עצמה שנדבקה בעם ישראל. אלא, ההסבר הוא שגם כאשר עושה החסד מפיק תועלת ממעשיו, נחשב הדבר לחסד. רות התגיירה מתוך הכרת האמת כדי להתקרב לבורא ולעשות לו נחת רוח, וזהו חסד אמיתי. היא היטיבה בכך עם נעמי, כי התלוותה אליה ודבקה בה, לכן נחשב מעשה הגרות כחסד.
ויפה נקראת מגילת רות מגילת חסד כפי המובא ברות רבה ב', ט"ו: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".
