לאחר מלחמת-השחרור שבה הובסו צבאות-ערב ותם עידן הפרעות שביצעו ערבים באוכלוסייה היהודית בארץ - אלה מהם שנותרו בגבולות מדינת ישראל הנמיכו טון וחדלו מתעמולה אנטי-ציונית, קבלו עליהם את דין המדינה הציונית - ונרגעו משאיפותיהם הלאומניות. עדות אירונית על כך נתן עיתון "דבר" שפרסם ידיעה שצוטטה על-ידי הסאטיריקן מספר אחד במדינה - עמוס קינן, במדורו הקבוע "עוזי ושות'" ב-הארץ מיום 7.11.1950, ונאמר בידיעה כי "אסיפה קומוניסטית בעכו הופרעה על-ידי ערבים ודרוזים שצעקו: "לא ניתן להשמיץ את בן-גוריון". פרצה תגרה והמשטרה התערבה".
עמוס קינן, בלשונו החדה והאירונית כתב על כך פיליטון קצר ובו יושב-ראש האספה אחמד סייף אד-דין ענתבאווי דופק על השולחן ובשם אללה פותח את האסיפה שעל סדר יומה - "קיבוץ גלויות, מערכת הקליטה והבניין, עמידתנו בזירה הבינלאומית והצלחת המגבית" - וכל התוכנית הציונית הזאת מתקבלת בשאגות הסכמה על-ידי באי-האספה - והאספה "ננעלת בשירת התקווה והנוכחים התפזרו בשקט לעשן נרגילה". (הארץ, 7.11.50 - וגם ב"ספר הסאטירות" של קינן, הוצ' "כתר", 1984, עמ' 21).
אכן כאלה היו יחסי יהודים-ערבים עם קום המדינה - ועד לסוף שנות ה-70 היו בכנסת סיעות ערביות שתמכו במפא"י - ונבחרו על-ידי הבוחרים הערבים, אך מבלי לשלול את המדינה ובסיסה הציוני. לכן נשאלת השאלה איך קרה שלאחר 71 שנה מאז פרסומו של קינן - יש פוגרומים נגד היהודים באותה עיר עכו שבה מחו הערבים נגד האספה הקומוניסטית האנטי-ציונית שהתקיימה בה ב-1950? ולא רק בעכו אלא פוגרומים גם בירושלים, בלוד ובכבישי הארץ. מה הניע את ערביי המדינה להצטרף לפוגרומים נגד היהודים, שריפת בתי-כנסת, התנפלויות במכות; סילוק יהודים מבתיהם בלוד ורגימה מאסיבית ורצחנית נגד יהודים באשר הם יהודים?
מה שקרה מאז זאת היחלשות הבסיס הציוני של מדינת ישראל בעזרת תעמולת-השמאל של מרצ והרשימה המשותפת (הכוללת את המפלגה הקומוניסטית ערבית חד"ש); בהיעלמה של מפלגת העבודה הציונית בנוסח דוד בן-גוריון ובני-דורו ובהשתלטות עלייה של הזרם השמאלני הקיצוני שיחסו כלפי מדינת ישראל הוא מעורב, והקורא ל"מדינת כל אזרחיה" כשהכוונה הברורה היא חלוקת הריבונות על המדינה ביחד עם הערבים. בנוסף לאלה - תעמולה גם בתוך הליכוד ומתוכו - נגד ראש הממשלה הציוני המוחלט בנימין נתניהו - לאורך 25 שנות פעילותו הפוליטית - והשמצתו על-ידי מי שאמורים להיות מצדדים בימין ובתקשורת העברית - ראדיו, טלוויזיה ועיתונות - העושים קמפיין מכוער תוך ניסיונות השפלה מתמידים - המהווים גם השפלה לבוחריו הציונים והורדת קומתם הציבורית. כל אלה, ביחד עם התערבותם של כמה משפטנים בינוניים שמונו לשופטים עליונים (בג"ץ) שתפסו את מושכות המדינה, נוהגים בה כאילו נבחרו על-ידי הציבור ומשליטים משטר שיצר אווירה נוחה ל"אחוד-משפחות" כביכול - לפיו הוכנסו לארץ על-ידי מנגנוני האכיפה במהלך השנים - עשרות אלפי ערבים - ויש האומרים כמאה וחמישים אלף איש - מאלה שלא התחנכו בארץ והביאו אתם כבוגרים את רגשי-השנאה לציונות וליהדותם של המדינה.
דוד בן-גוריון היה זה שכתב כי "מדינה יהודית פירושה - ביטחון יהודי. אם יש דבר שיהודי חסר בעולם כולו - הרי זה ביטחון". (ראה ציטוט בידיעות אחרונות יום ד' 29.11.2017 - בגיליון חגיגי ל-70 שנה מאז כ"ט בנובמבר). למטרה זאת הוא התבטא ברוח נבואית אחרי כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים - כי יש מיידית להרוס את חומותיה כדי לאחד את העיר. את הדברים הוא אישר גם בסרט התיעודי משנת 1972 B.G. REMEMBERS " שם מטיילים על חומות ירושלים בן-גוריון עם מחבר הביוגרפיה שלו פרופ' מיכאל בר זוהר ויגאל ידין - הארכיאולוג והרמטכ"ל - וחוזר על כך - שיש להרוס את החומות. (הדברים אושרו גם בשיחה טלפונית אישית עם פרופ' בר-זוהר מיום 11.5.2021) גם ישראל אלדד הזכיר דעה מעוניינת זאת במאמרו "לאהוב את בן-גוריון" (הארץ 30.10.1986).
אין ספק שיש לשנות לחלוטין את יחס המדינה כלפי אלה שחותרים נגדה. הציונות אינה יכולה לקבל את הסכמת הערבים גם אם נתחנף אליהם מכאן ועד עולם. מה שהיהודים לא יעשו - הערבים לא יעשו במקומם. כפי שאמר פרופ'. בן-ציון דינור, שר החינוך של בן-גוריון:
"לערבים במדינת ישראל - כל הזכויות; על מדינת ישראל - שום זכויות!".
