קומץ עובדי גוגל - שייתכן, שאינם קיימים במציאות - גורפים כותרות שלא מגיעות להם כלל. שמתם לב לכך?
כוונתי ל"ידיעה" שפורסמה על-ידי אתרי אינטרנט רבים, על מסמך אשר מטיף למנכ"ל גוגל שעליו להעניש את מדינת ישראל ולתמוך במכונת הטרור הפלשתינית. ה"ידיעות" הללו טוענות, כי 250 עובדי גוגל (מתוך 100 אלף עובדים...), שהם גם יהודים (הגם אתה, ברוטוס?), דורשים שכך יהיה.
קודם כל, העובדה (עובדה?) ש-250 עובדי גוגל יהודים מחזיקים בדעה אישית כזו או אחרת, בכל הכבוד, היא לגמרי לא חדשות. לא כל שכן, אם אף אתר "חדשות" לא טרח לבדוק האם אפילו אחד מתוך אותם "250" עובדי חברת גוגל אנטי-ישראלים, באמת קיים במציאות.
שימו לב שבאף כתבה לא מצוטט ולו עובד אחד. כלומר, ה"עיתונאים" שחתומים על ה"כתבות" הללו, לא איתרו, ובוודאי שלא ראיינו, אפילו חותם אחד. ה"כתבות", אלה שבאנגלית לפחות, כן נותנות קישור ל"מכתב" שעליו העובדים "חתמו" - אבל המכתב ריק מחותמים, הוא בעצם עצומה לא חתומה אלא מזמין אותך, הקורא, לחתום. ואגב, מתברר מתוך חלק מה"ידיעות" שפורסמו, וכן מהמסמך המקורי, שגם מי שטוען ש-250 איש אכן חתמו, לא באמת סבור בעצמו כי מדובר ב-250 יהודים, ולא באמת סבור בעצמו כי מדובר ב-250 עובדי גוגל דווקא, כי המסמך שהועלה לאינטרנט, מציין באותיות הקטנות בסוף-בסוף, כי החותמים - ככל שישנם - הם
Jewish Googlers, allies, and external supporters. כלומר - מקרב החותמים שישנם (או אינם) יש כמה עובדי גוגל, ויש כמה יהודים, אבל יש גם "בני ברית" שלהם (מילה מכובסת לחותמים שאינם יהודים), ויש גם "תומכים מבחוץ" (שאינם עובדי גוגל).
הלזאת ייקרא "ידיעה", האם אלה "חדשות"? באיזו זכות אתרים שמפרסמים הבלים חסרי ביסוס שכאלה, גיהוקים נעדרי חדשותיות שכאלה, עצומות שמתחזות לעובדות שכאלה, מכנים את עצמם אתרי חדשות, ולא "אתרי פטפוט" או "תנועות פוליטיות"?
עיתונאי זה כבר לא מקצוע, אם אירוע זעיר במקרה הטוב, לא-חדשותי בעליל, מגמתי, מניפולטיבי ועלום בואכה שקרי - מופץ בצורה כל כך רחבה ומביכה. עיתונאים, מסתבר, הם אפילו לא אנשי עסקים טובים, כי עיתונאי אמור לדעת שיש הבדל בין חדשות, לבין פרסומות, במיוחד בעידן שבו המצב הכלכלי של עיתוני העולם הוא בכי רע. כאשר איש יח"צ ניגש אליך ומנסה למכור לך "ידיעה" שכזאת, בליווי קישור שמזמין את ציבור קוראיך להצטרף ליוזמה שלו שהיא למעשה ביצה שטרם נולדה, כל עיתונאי ראוי לשמו אמור להשיב: "לך עם זה למחלקת פרסומות שלנו. הם יתנו לך מחיר טוב, לאינץ’, ואז תוכל להפיץ את המסרים שלך ככל שתרצה, לגייס כמה חותמים שאתה רוצה - כפרסומת בתשלום".
יש להצטער מאוד על האתרים שהסכימו לפרסם את האגדה הזאת, חינם אין כסף, אתרים כגון ווי-נט, מאקו, דה-מרקר, כלכליסט, גלובס, אל-ג’זירה, הארץ, ג’רוסלם פוסט, טיימז אף איזראל, אינדפנדנט, סוכנות הידיעות היהודית JTA, ואפילו JNS, כיפה, ערוץ 20, רוטר, ברייטברט, JANGLO וישראל היום. האחרונים מוזמנים בזאת, לצאת גיבורים ולהתחרט. נסיים ב"כל הכבוד" מינורי - מבין אלה שהתפתו לפרסם את התעמולה האנטי-ישראלית הזאת חינם אין כסף ולהטעות את קוראיהם שמדובר בחדשות, בלטה לטובה סוכנות JTA שהיה היחיד, ככל שראיתי, שציין במפורש שלא באמת ברור כמה עובדים חתמו וכמה יהודים חתמו. עם זאת, הסוכנות לא העזה לסרב לפרסם את הידיעה.
לכן הכי מגיע כל הכבוד למי שכן נמנע מלפרסם את האגדה הזאת, מהניו-יורק-טיימס וה-BBC, שבמקרה הספציפי הזה יצאו צדיקים וחשוב לציין זאת, ועד למעריב, News1 מחלקה ראשונה, ערוץ 7 וסרוגים.
זאת המלחמה היום. ומסתבר שתרגילי הטעיה עושים לא רק לארגוני טרור מרושעים, אלא גם לכם, עיתונאים יקרים. היזהרו לא לטעות - היזהרו לא להטעות. חיים ומוות ביד העיתון.
