הדמוקרטים באמריקה שונאים את ישראל. יש סיבות עומק ויש סיבות הנעוצות בלוח האקטואליה. בעומק, די להזכיר את נשיאותו המפוארת של רוזבלט שנכנע לסטלין והסובייטיקה שלו, הפקיר את יהודי אירופה לשואתם, אטם את אוזניו לקולות צלולים, מעטים, שדרשו ממנו להגן את ערכי המוסר והצדק שבשמם הושבע לנשיא הדמוקרטיה האדירה בעולם. באמתחתם 'יושבת' יהדות רפורמית, שבעה ומתחסדת, בראשה ניצבת מנהיגות אווילית של הניויורקטיימס.
ביידן והדמונקרטים מאחוריו שואפים להשיג הסכם עם אירן כמעט בכל מחיר. לשם כך הם מכופפים את ישראל, סעודיה והמפרציות ומתעלמים מהסכמי השלום. סעודיה היא המנה העיקרית בסעודה החגיגית הבאה שבה יכריז הנשיא כי השיג שלום גרעיני בימינו, ללא שימוש מוגזם במטריה הצ'מברליינית. מיד אז יכנסו אבו-מאזן ואש"ף לרצועה עם נשק אמריקני חדיש, יתחילו ורעדה לחדד את התער שהיהודים היכהו.
לישראל, סעודיה והמפרציות – עמותת אברהם אבינו – היה רעיון שונה במקצת. הם ביקשו להחליש את חמאס, להמם ולעמעם אותו עד עפר (לא ממש בתוכו כי רוב המנהרות הושמדו) כדי להציע בתמורה - פירוז ובינוי. המפרציות יקחו את ניהול העסק לידיהם ויפיצו פה סממני עוצמה מהסוג של אבו-דאבי, מלונות, מגדלים, ריוויירה, אתרי נופש והיי-טק עולמי.
צ'כוסלובקיה מזרח-תיכונית
אבל מה לעשות – בעיני הדמונקרטים האויב הוא סעודיה, המפרציות וישראל. למה? בגלל טראמפ. עד שלא 'יהרגו' פוליטית ומשפטית את טראמפ האיום, המאיים על כל אמריקה, וידרכו עלינו, הדמונקרטים לא יפסיקו להשתולל (לשון שלילה והולכת שולל). עד כה המהלך הישראלי להחליש את החמאס מתאים מאוד ל'תפיסת העולם' הדמונקרטית. הם, בתוספת לפיד והשמאל הישראלי (מישהו ברחוב הסיר את 'הציוני') – רוצים חמאס חלש כמה שיותר במטרה להכניס את אש"ף לתמונה, במטרה להקים מדינה פלשתינית (דם ודמעות). אנחנו עשינו זאת במטרה להכניס את סעודיה והמפרציות כדי להעשיר את התושבים והעולם (אדם ומעות).
תמיד יש לשאול – מי האויב? לא של האנושות, לא של העולם, לא של האיחוד האירופי, לא של חופש הפרט וזכויות-אדם-אזרח, לא של הערכים הנעלים (פה התשובה: אנחנו)... מי האויב שלנו?
