מיקוד העיון בזוגות של ניגודים מעביר את נקודת הכובד מִכֹּל צד לעצמו – אל הפער והמתח שביניהם. אלה, משקפים תהליכים הקיימים במציאות ומעוררים עניין לחשוף תובנות בכתוב. מתוך כך מוצבות בפני המעיין שאלות קיומיות. אך במקום להרבות במילים ובהגדרות – נפנה לדוגמאות.
עיון – אתגר העורב
במה תורם העורב לסיפור סיום המבול? הרי היונה היא גיבורת הסיפור, ובעקבות זאת יש לה מקום של כבוד בתודעתנו עד עצם היום הזה: 'יונה עם עלה של זית'. מה עושה שם העורב? לכאורה מיותר.
העיון כאן נועד לנער את תודעתנו, שהתקבעה מאז שמענו את הסיפור בגן הילדים. בקריאה רגילה נראה כי ספר הספרים מגבש עבור האדם תמונת עולם ברורה: היונה צחורה ונעלה, משרתת הכלל ומבשרת ההתחדשות. והעורב, אם בכלל מבחינים בו, נועד להבליט את מעלותיה של היונה.
התרגלנו לחשוב כך, כנראה בעקבות נטייתנו העצלה לסדר את העולם בשחור־לבן, טוב ורע, לצידנו או נגדנו. על פניו נראה כי המקרא תומך בנטייה זאת, ואפילו יוצר ומקבע אותה באמצעות סיפוריו המכוננים. כך נתפסים הדברים על-פי רוב ביחס לעורב וליונה, כמו גם שאר פרשיות התנ"ך, כאילו נועדו לשרטט עבורנו מערך של טוב ורע, רצוי ושאינו רצוי, 'עשה כך ואל תעשה כך'.
אלא שהבנה מעֵין זו אינה מתיישבת עם פשט הסיפור, כאשר מתבוננים בפרטיו במדוקדק. ואם כן, האם יִתָּכֵן שקריאתנו המרפרפת והפשטנית מונעת בעדנו מלראות את מורכבות הדברים? ואולי הפשטנות גורמת לנו להחמיץ תובנות שונות מאלו המוכרות לנו מדפי התנ"ך, תובנות העשויות להעשיר את רוחנו, ואף לשקף את תְּהִיּוֹתֵינוּ הקיומיות?
עיון מחודש בפרטי התיאור
- "וַיהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַישַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד יבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַישַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה. וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַישַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" (בראשית ח 6–12)
ראשית, אולי נופתע לגלות כי היונה, המופיעה במקומות רבים במקרא, מתוארת כמעט בכולם בצבעים קודרים וקשים – הפוך לחלוטין מדימוי ההתחדשות והשלום, מתמונת היונה עם עלה הזית – לרוב, הומה היונה דווקא במקומות ובזמני חורבן ["אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה... אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי" (ישעיהו לח 14–15). "וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם, וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת, אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ" (יחזקאל ז 16). "וִהְיוּ כְיוֹנָה, תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת" (ירמיהו מח 28). וכן: ישעיהו נט 11; נחום ב 8. בשיר השירים אֹמנם נכספים לראותה, אך היא נשארת נסתרת ולא מוכרת. בשאר המקומות לא נותר מקום לספק: היא מאיימת – 'חרב היונה' (ירמיהו מו 16; נ 16), 'חרון היונה' (ירמיהו כה 38). והיא גם 'פותה ללא לב' (הושע ז 11). מפתיע, לנוכח ציפייתנו לראותה כ'מבשרת החיים והשלום', להיווכח כי מקומה השכיח הוא כעֵדה הומה לחורבן והרס]. לעומת זאת, העורב, שבסיפורנו אינו שותף בהבאת בשורת ההתחדשות, ממלא במקום אחר תפקיד שונה לחלוטין: העורבים מספקים מזון וחיים לאליהו במערה [מלכים א יז 6]. כלומר, ליונה ולעורב אין צביון קבוע ואחיד במקרא. הבלטת תכונות מסוימות היא תלוית הֶקשר, וכֹל הֶקשר קורא לעיון נקודתי. מסתבר שתפיסה מקובעת וחד־ממדית מונעת מלעיין במקרא כפשוטו, להבינו כמות שהוא. אם כך, כדאי לחזור ולעיין בשנית בפרטי הכתוב באופן מדוקדק. האם יש הבדל בהתנהלות העורב והיונה, על-פי אופן הצגתם בסיפור סיום המבול?
אם נמהר לענות: 'בוודאי, הרי היונה סיפקה את הסחורה והביאה עלה זית, ואילו העורב העדיף להתחמק משליחותו' – יתברר שלא עִיַּנּוּ היטב בפרטי הפסוקים. ממש כך. הכתוב המקראי אינו חוסך מאמץ כדי שמסקנתנו תהיה שונה ממסקנה זו, ומדגיש כי העורב והיונה מתנהלים שניהם באופן דומה. אם כך, נקודת הכובד של הסיפור אינה במיתוג שני העופות כשלילי מול חיובית, אלא במישור אחר לגמרי. במישור מוסרי אנושי, כפי שנבחין מִיָּד.
המפתח לגילוי המסר של הסיפור טמון בעובדה שהיונה לא הביאה דבר בשילוחה הראשון. נעצור לרגע בנקודה בה חזרה היונה: במבחן התוצאה אין הבדל בין העורב ובין היונה, היונה שבה ללא כֹל מטען. וכעת נשים לב כי אף לגבי העורב כתוב "ויצא יצוא ושוב", כלומר הוא שב בדיוק כמו היונה.
אֹמנם יש הבדל בין שני השילוחים, אך השוני אינו נעוץ בהתנהלות העופות, אלא בהתנהגות המשַלח: את העורב נֹח פשוט שילח, ללא הגדרת משימה. ואילו את היונה נֹח שילח 'מאיתו', עם הנחיה: "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם". יִתָּכֵן שהשינוי בפעולתו של נֹח נוצר בשל הבנתו כי השילוח הראשון לא צלח, וכי עליו לשנות דבר מה אצלו. וכאשר היונה חוזרת? "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ". ולא זו בלבד, אלא "וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה". זהו יחס שונה לחלוטין. למעשה, כעת עלולה להתעורר תרעומת כלפי נֹח על כך שהפקיר את העורב לגורלו, שהרי הוא שב ואיש אינו דואג לרווחתו. אכן, עם שינוי יחסו של נֹח התרחשה תפנית בסיפור. כעת, משנשלחה היונה שנית, מתוך התיבה – הפעם שבה עם עלה זית.
כדי להשלים את המסר מופיע תיאור מסכם, מיותר לכאורה, בדיוק כפי שאנו עשויים לחשוב כי אִזכּוּר העורב מיותר וכי תיאור השילוח הראשון של היונה אינו תורם לסיפור. ואולם התיאור מיותר רק אם ענייננו היה מסתכם בסיפור ברמה של מיתולוגיה או סיפור לילדים ותו לא.
בסיכום השילוח השלישי נאמר: "וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד". מבחינת סיפור הבסיס, השילוח השלישי לא מעלה ולא מוריד, אלא שהמקרא יוצא מגדרו להדגיש כי בסיפור המסגרת, העורב והיונה מתנהלים באופן דומה: שניהם שבו לתיבה ושניהם יצאו לבסוף לדרכם העצמאית. לכן, רק אם נעיין בפרטי הסיפור במדוקדק, מעבר לרובד השטחי – נוכל להבחין במסר שלו.
עיון מדויק בסיפור חושף תובנות חדשות
שאלת הפתיחה בפרק זה הָיְתָה לשם מה מופיע העורב בסיפור? קריאה נאמנה של הפסוקים העלתה שאלה נוספת: לשם מה כָּלַל הסיפור את השילוח הראשון והשלישי של היונה? הרי לא התרחש בהם כֹּּל שינוי מן הבחינה הסיפורית. המסקנה משתי השאלות היא אחת: העיון בסיפור מחייב לעקוב אחר האופן המדויק בו הוא מוצג, אחר המילים המדויקות, כדי לנסות ולחשוף את המסר הטמון בו. יִתָּכֵן שנגיע למסקנה כי איננו מוצאים מסר, או כי המסר אינו מקובל עלינו. אך קריאה שטחית תוך התעלמות מן הפרטים תעשה לנו עוול – אם חפצי משמעות אנו.
אם כן, המסר אינו טמון בהתרשמות החיצונית המקובלת, בה יש עורב מצד אחד ויונה מצד שני. בחינה מדוקדקת מגלה שאין חלוקה לטוב ורע. העורב, כמו היונה, מתנהלים באופן לגיטימי לחלוטין, כֹּל אחד בהתאם לטבע תכונותיו. ראינו כי במקומות שונים במקרא, שני העופות עשויים לשמש כאמצעי להדגשת מגמות הפוכות. כאן, בסיפור סיום המבול, המקרא מכוון את הזרקור לעבר מסר ערכי שהיונה והעורב שותפים לו. מי שגרם לכך שהתוצאה במילוי המשימה בין שני העופות תהיה שונה, הוא נֹח עצמו; לאחר שגם היונה חזרה ללא תוצאה, נראה שנוכח לדעת כי התנהלותו לקתה בחסר ותיקן אותה [אפשר לתרץ את העניין באמירה: 'העיתוי של השילוחים הראשונים פשוט היה מוקדם מדי', אלא שהסבר מסוג זה אינו עולה בקנה אחד עם ריבוי התפניות והפרטים שבסיפור. בוודאי לא לגבי השילוח השלישי].
יכולנו להבחין בשינוי, בתפנית, רק מתוך העובדה כי היו שני גורמים בסיפור, ואלו סיפקו מקור להשוואה; אילו הָיְתָה רק היונה, ללא העורב שקדם לה, המסר לא היה מובחן. פשוט. לכן, מנקודת המבט של דרך 'פשט הניגודים' העיקר הוא לעיין מחדש בפרטי הכתוב, מתוך דגש על זוגות הניגודים שבו ולשאול: האם נוכל ללמוד מתוך כך תובנה חדשה?
הצעה אפשרית בדבר המסר היא שהסיפור בא לשקף לאדם את התוצאות של איכות התנהגותו; או בניסוח אחר: מי שקובע את גורלך הוא אתה בעצמך, בהתנהגותך, ולא הגורמים מסביבך.
ניסוח מסקנות מתוך המסר הסיפורי חשוב פחות מהתהליך של חשיפת הניואנסים בכתוב. החשיפה היא העיקר, וכֹל מעיין עשוי למצוא תובנות המתאימות לו. כמו למשל: עד כמה סימפטיה אישית השפיעה על התנהלותו של נֹח ומשפיעה על כולנו? האם התנהלות העורב והיונה הן נתון אובייקטיבי, שאינו משתנה? וכן הלאה. אך כאמור, פירוט מִגוון התובנות אינו מרכז עיוננו כאן.
מה שברור הוא כי המסקנה הפופוליסטית, הקובעת שהיונה היא מותג חד־ערכי חיובי, ומתעלמת ממקומו של העורב בסיפור, מחטיאה את המסר העולה מן הכתוב. מתוך העיון עולה כי המסר המקראי מורכב יותר, ועולה גם מסר כללי: כדאי להתעלות מעל הפשטנות ולתת מקום למורכבות; מתוכה עשויות לצמוח תובנות.
הדגש המקראי אינו מושם על הסיפור כסיפור, ולא על דמות מן הדמויות המופיעות בו או תכונותיהן. הדגש הוא על המסר העולה מתוך המערך כולו, על כֹּל מרכיביו. כֹּל מרכיב תורם את חלקו באמצעות המילים המדויקות, לכדי הצבת מסר, המונח לפתחו של המעיין.
פרק זה נקרא 'אתגר העורב' כדגם לאופן ההצבה של המסר המקראי: האם ניתן ללמוד משהו חדש מִסֶּמל או מונח, שלכאורה תרומתו אינה ברורה? המסר התברר מתוך עיון בהנגדה שבין שתי הדמויות שבסיפור. וכן, השאלה 'לשם מה' מסתמנת כפורייה ומעשירה את העיון.
פתחנו בהדגמה לדרך הניגודים בפשט המקרא באמצעות עיון מחודש בסיפור שגור וידוע. מצאנו כי יש בכוחו של כלי עיון זה לחשוף תובנות חדשות בתנ"ך. המגמה בספר זה תהיה לשרטט בשלבים את הקווים המנחים של הגישה, בד-בבד עם הדגמה יישומית שלהם, להצגת פוריות הגישה.
נפנה לדוגמה נוספת, הקשת בענן, ונבחן האם גם בה נוכל לחשוף תובנות חדשות ומֶסֶר, שסביר כי לא הבחנו בו עד עתה.
