להסיר את המסיכות הפסיכולוגיות

• מאמרו של בעל הטור הוותיק דייוויד ברוקס בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.

ששת החודשים הבאים יהיו נהדרים למיליוני אמריקנים. הקורונה נסוגה והתחושה היא של התחלה מחודשת, עם אביב המוביל למגרש המשחקים של החיים. אפילו דברים שלא היה כיף בעבר, יהיו כיף עכשיו. חוסר יכולת לתפוס את תשומת ליבו של המוזג כי הפאב מלא – כיף! מופעים שלא מתאימים לגיל שלך – כיף! ללכת למשחק של קבוצת הבייסבול היריבה – כיף! ועוד יותר טוב הוא הלידה של רגע תרבותי. רבים לא רוצים לחזור לאורח החיים הקודם. זהו הרגע לקחת צעד לאחור ולשאול: מה באמת חשוב וכיצד אני אמור להתרכז בזה? צריך לדרג את האהבות שלנו ולוודא שסדר היום שלנו תואם את הדירוג. השבוע הייתה לי הזדמנות להיות באצטדיון פוטבול עם אנשים אמיתיים ולשאת את נאום סיום הלימודים לבוגרי קולג' בוסטון. ניצבתי בפני מאות בני אדם והסתרתי את המסיכה – וזה היה רגע של שחרור. אנשים עוטים מסיכות כאשר הם חשים חסרי ביטחון, וכך היינו במשך למעלה משנה. אבל המסיכות הפיזיות הללו באו על גבי מסיכות פסיכולוגיות אותן עטינו במשך שנים לפני הקורונה. תפוקה היא מסיכה: אני עסוק מכדי לפגוש אותם. הנחות הן מסיכה: אני מניח מי ומה אתה על בסיס מוצאך. פקפוק עצמי הוא מסיכה: אני לא יוצר קשר איתך כי אני חושש שלא אמצא חן בעיניך. חוסר אמון הוא מסיכה: אני נועל את עצמי כי אני מפחד שתפגע בי. חשוב להסיר את המסיכות הפסיכולוגיות יחד עם הפיזיות. עלינו לחשוש מן העכבות שלנו יותר מאשר מנקודות התורפה שלנו. בכל מקום אני רואה אנשים נחושים לעשות ההפך ממה שהנגיף עשה לנו. הוא בודד אותנו, אז אנחנו רוצים להתקרב. אנשים חושבים כיצד להעמיק את חייהם המשותפים והמוסריים. יהיה נחמד לחזור לפאב, אבל על-פי סקר מחודש מארס – 75% יעדיפו התכנסויות ביתיות קטנות. חלק מן העובדים לא רוצים לחזור למשרד חמישה ימים בשבוע, הזמן בבית טוב יותר. רעייתי ואני מדפיסים לוחות זמנים רבעוניים כדי לפקח על ניצול זמננו; אני מקווה לבלות פחות זמן במפגשים חד-פעמיים ויותר בקבוצות הנפגשות על בסיס קבוע. נתתי לבוגרי קולג' בוסטון עצה מעשית אחת: תצרו מעגל של נתינה. קחו עשרה מחבריכם הטובים ביותר, וכולכם תתחייבו להכניס כסף לקופה פעם בשנה. מדי שנה תיפגשו לכמה ימים ותחליטו מה לעשות בכסף. החלק של הצדקה בעסק הוא נחמד, אבל המטרה האמיתית היא לחיות לצידם של חברים לכל החיים. הבוגרים של 2021 נכנסו לקולג' ברגע תרבותי אחד ויצאו ממנו בתחילתו של אחר. לפני שנה, כאשר הכל היה סגור, חשבתי שהם הדור הכי חסר מזל אי-פעם, אבל גם יוכלו להיות הכי בני מזל. הם שרדו דבר קשה ויצאו בעלי החוזק הבא עם החוויה הזאת. הם נכנסים לעולם שהוסט ממסלולו, ויש להם הזדמנות ליצור דרך חיים שונה ואנושית יותר – חיים ללא מסיכות.