זקנים בעדיפות משנית
האמת כואבת אך פשוטה – האזרחים הוותיקים הספורים הנמצאים בכנסת אינם מצליחים, או לחלופין אינם מעוניינים להשפיע מתוכה על שיפור מצב הקשישים בארץ. החלטות עבור האזרחים הוותיקים שמתקבלות בוועידות המפלגות הנמצאות בשלטון כמעט ואינן מגיעות לידי מימוש מאחר שהנושאים החברתיים הם בשולי העדיפות של סדר היום של חברי הכנסת ושרי הממשלה.
תשתית מפלגתית
הגמלאים אינם מצליחים לעצב עצמם כמפלגה סקטוריאלית כדוגמת מספר מפלגות ותיקות (ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו) שמשחקות תפקיד מרכזי במדיניות השלטון המרכזי. בישראל יש פוטנציאל אדיר להקמת מפלגת גמלאים. ארגוני הגמלאים הגדולים בארץ יכולים להוות תשתית מצוינת להיערכות ופעילות פוליטית כרשימה המתמודדת לכנסת, ואולם אין דמות כריזמטית היכולה לסחוף אחריה את מיליון האזרחים הוותיקים במדינה.
היו ניסיונות כמו להציב בראש המפלגה דמויות כמו עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל ויו"ר מרכז השלטון המקומי לשעבר או פרופ' דן שכטמן חתן פרס נובל לכימיה אך אלה מיהרו להסיר מועמדותם. בבחירות האחרונות, לכנסת ה-24, התמודדה מפלגת אזרחים ותיקים בשם "ותיקי ישראל" אותה הקים ראש המוסד וחבר הכנסת לשעבר, דני יתום. הוא ריכז סביבו דמויות ידועות של אנשי תקשורת ואמנים, אך בסופו של דבר נאלץ לפרוש מהמרוץ בתואנה של מחסור במשאבים כספיים.
ראה את הנולד
בשנת 2004 ראיינתי את פרופ' יצחק בריק, מנכ"ל "אשל" לשעבר ומי ששימש כנשיא הפדרציה הבינלאומית לזיקנה. בזמנו הוא צידד בהקמת מפלגה כזו ואף הביע אופטימיות לגבי היתכנות הצלחה, אופטימיות שהתבססה על התארגנויות מוצלחות של גמלאים בהתמודדות לבחירות לרשויות המקומיות. ואכן מפלגת הגמלאים ב-2006 הדהימה בהצלחתה לזכות בשבעה מנדטים, עם זאת האמת חייבת להיאמר – ההצלחה נבעה מהצבעת מחאה של הצעירים. עם זאת, המאמצים להקים מפלגה כזו אינם חדלים ולו רק מתוך התובנה שאם הגמלאים לא ידאגו לעצמם – אף לא אחד יעשה כן.
ד"ר אבי ביצור ששימש מנכ"ל מפלגת הגמלאים בראשותו של רפי איתן, והיום משמש כראש החוג לגרונטולוגיה בית ברל סבור כי "הקמת מפלגת גמלאים היא צו השעה. חובה להקים מפלגה לזכויות הגמלאים. על המפלגה להציג כדגלים מרכזיים את הנקודות הבאות: העלאת קצבת הזקנה והשוואתה לשכר המינימום, מאבק בבדידות בזקנה, מימוש הזכויות הפנסיוניות של גברים ונשים בשוויון מלא, מימוש אפשרות תעסוקה של הגמלאים, ועוד".
מפלגה ללא שליטה
"בלי כוח פוליטי אין סיכוי" את הדברים אמר גדעון בן-ישראל מי שהיה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ויו"ר הסתדרות גמלאי ישראל. ניסיונות להקים מפלגה שתרוץ ותייצג אזרחים ותיקים החלו כבר בבחירות לכנסת ה-10 (שנת 1981) כאשר בראש "רשימת הגמלאים והקשישים בישראל" עמדה מרים גהתיה, לוחמת לח"י בעברה. רפי איתן, שעמד בראש מפלגת הגמלאים שאי פעם הצליחה היה גם אחראי לכישלונה. עיקר עיסוקו בממשלה היה בעניינים מדינים וביטחוניים, ובשל חוסר יכולתו לשלוט בחברי סיעתו התפרקה המפלגה ומאז לא הצליחו הגמלאים לשחזר את ההצלחה החד-פעמית.
הזדהות מגזרית
מדוע אם כן לא מצליחות מפלגות של אזרחים ותיקים להיכנס לכנסת? ראשית, רבים מבין הקשישים עדיין מעדיפים להצביע למפלגות המסורתיות בהן יש להם הזדהות פוליטית. שנית, משאבים כספיים הם אבן-יסוד לעריכת קמפיין מקצועי ובניית מערך לאופרציית מפלגה, ובזה קיים מחסור משמעותי. ושלישית, גם אם כבר נבנתה תשתית היכולה לייצר אנרגיות חיוביות של פעילות, חייבת להיות הסכמה ומשוואה אחידה בין כל הגופים המרכיבים את המפלגה כדי ליצור נאמנות ושותפות גורל למען מאבק צודק והכרחי. האם בעתיד ידעו גורמים המעוניינים לרוץ לכנסת, בשם מפלגת גמלאים, ללמוד מטעויות העבר ולתת ביטוי מעשי ונכון שיוביל התקבעות במפה פוליטית? ימים יגידו.
