כאשר מיליוני אמריקנים פוטרו מעבודתם בשנה שעברה, שרון מק'קואן קיבלה משהו אחר: העלאת שכר. רשת טארגט, בה השתכרה 13 דולר לשעה בסידור מדפים וסיוע ללקוחות, העניקה תוספת של שני דולרים לשעה לעובדי החזית כפיצוי על הסיכון המוגבר שלהם ללקות בקורונה. לאחר מכן היא העלתה את שכר היסוד ל-15 דולר לשעה ושילמה לעובדיה שורה של בונוסים. תוספות השכר והסיוע הפדרלי מביאים לכך ש-מק'גאון בת ה-62 יוצאת מן המגיפה במצב כלכלי טוב מזה שאליו נכנסה אליה.
עובדים בענפי המסחר, האירוח ואחרים נפגעו אשתקד בצורה קשה במיוחד מן הקורונה – אך מי ששרדו במשרותיהם זכו להעלאות דומות, מדווח ניו-יורק טיימס. כעת, כאשר המשק האמריקני מתאושש והמעסיקים מחפשים עובדים, השכר שב ועולה. השכר הממוצע לעובדים שלא בדרג הניהול בענפי הפנאי והאירוח הגיע בפברואר לשיא של 15 דולר לשעה, ובאפריל הוא עלה ל-15.70 דולר – עלייה של 4.5% בתוך חודשיים בלבד.
ממשל ביידן מקווה שמצב זה יעביר את הכוח מהמעסיקים לעובדים. פקידי הפדרל ריזרב אומרים שהם רוצים לראות את השכר עולה, משום שהדבר ילמד על התקדמות לעבר היעד המשולב של הבנק המרכזי – תעסוקה מלאה ויציבות מחירים. הבמה מוכנה לניסוי כלכלי: האם המשק יכול לשפר בהתמדה את מצבם של העובדים בלא אינפלציה שתאכל את רווחיהם. "במקום שהעובדים יתחרו זה בזה על משרות, אנחנו רוצים שהמעסיקים יתחרו על עובדים. כאשר לעובד האמריקני יש כסף להוציא, העסקים האמריקנים וכולנו יוצאים נשכרים", אמר הנשיא ג'ו ביידן לפני עשרה ימים.
קשה לנתח את המידע על עליות השכר, כי מגבלות הקורונה הופעלו בצורה שונה בערים ובמדינות שונות, אבל במבט כולל נראה שהשכר מתקרב לרמה שערב הקורונה – וכלכלנים מופתעים מכך. בדרך כלל, השכר עולה בצורה איטית כאשר האבטלה גבוהה כפי שהייתה ב-14 החודשים האחרונים. לא הפעם: השכר קפא או ירד בחודשים הראשונים למגיפה, אך מאז הוא שב ועולה, למרות ש-7.5 מיליון אמריקנים טרם חזרו לעבודה. אפילו עובדים מעוטי השכלה, אשר נפגעו בצורה הקשה ביותר, זוכים לעליות שכר עם הפתיחה מחדש של המשק.
מעסיקים רבים, במיוחד בענף האירוח, טוענים שדמי האבטלה הנדיבים – תוספת של 300 דולר לשבוע – אשמים בקושי למצוא עובדים. למעלה מ-20 מדינות בראשות מושלים רפובליקנים קיצצו את תוכניות התמיכה, האמורות לפקוע רק בספטמבר. הרפובליקנים מזהירים, כי העלאת השכר כדי למשוך עובדים עלולה לגרום אינפלציה. לעומתם, הדמוקרטים ורבים ב"פד" חושבים שהסיכון של עלייה מתמדת במחירים הוא קטן יותר וסבורים שהעלייה בשכר היא הזדמנות שציפו לה זמן רב.
ההעלאה הניכרת בדמי האבטלה ושלושת הסבבים של סיוע פדרלי במזומן, העניקו לעובדים רבים בעלי שכר נמוך מרווח תמרון מול מעסיקים אפשריים – לאחר עשרות שנים של ירידה מתמדת בחלקם של העובדים בהכנסה הלאומית הכוללת. עם זאת, מדגיש הטיימס, לא ברור האם העליות הנוכחיות הן תמידיות או שהן נובעות רק מן הקשיים הנוכחיים בגיוס עובדים. אם מיליוני המובטלים יתחילו לחפש עבודה, הם עשויים להציף את השוק ולהביא לעצירת העלייה בשכר.
סיכון נוסף הוא בדמות העלאת מחירים כדי לממן את העלאת השכר. אינפלציה מהירה יותר עלולה לפגוע קשות במי שייוותרו מחוץ לשוק העבודה ולהוביל את הפדרל ריזרב לנטוש את מדיניות הזרמת הכסף למשק. תנודות חדות במדיניות נוטות לגרום מיתון, שמוביל לפיטורי עובדים. מאידך-גיסא, לא ברור האם עסקים יוכלו לגבות לאורך זמן מחירים גבוהים יותר. חברות מתקשות מזה שנים להעלות מחירים, בשל התחרות הגוברת מצד עסקים מקוונים ועסקים זרים, ובשל ציפיות הצרכנים למחירים יציבים יחסית. אפילו ב-2019, כאשר האבטלה הייתה נמוכה והשכר עלה בהתמדה, האינפלציה נותרה נמוכה. ואם חלק מן החברות יבחרו לספוג את העלאת השכר בדמות ירידה ברווחים, הדבר עשוי להעביר את הכוח הכלכלי מידיהן לידי עובדיהן.
קֶנֶיָאטָה קוצ'ראן מקווה שזה בדיוק מה שיהיה. היא עובדת מזה שלוש שנים במסעדת מקדונלד'ס בדטרויט תמורת עשרה דולרים בלבד לשעה, והיא חלק מקבוצת עובדים הדורשים העלאה ל-15 דולר (הרשת העלתה לאחרונה את שכר המינימום שלה מ-11 ל-17 דולר, אך רק במסעדות שבבעלותה הישירה). היא אינה יכולה למצוא עבודה משתלמת יותר, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה לרכוש מכונית; למקדונלד'ס ביכולה להגיע באוטובוס. קוצ'ראן גם לא קיבלה תוספת סיכון בחודשי המגיפה. היא חוששת שתחלה בקורונה או שתעביר אותה לבתה בת השנה, הסובלת מבעיות נשימה מולדות. "אם אאבד את ילדתי או את חיי, מקדונלד'ס תמשיך להתקיים. הם מתנהגים כאילו אנחנו משאב מתחלף ומתכלה. לא הגיוני שהם אינם יכולים לתת לנו את מה שאנחנו צריכים, ומעמידים פנים שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם", היא אומרת.
