לאחרונה דחה בג"ץ עתירה של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 13, לאפשר להם לעיין בתיק החקירה של פרקליטת מחוז ת"א לשעבר רות דוד, בפרשת המתנות שקיבלה מעו"ד רונאל פישר בזמן שכיהנה בתפקיד פרקליטת המחוז. העותרים דרשו לעיין בתיק לצורך הכנת כתבה לתוכנית "המקור". מדובר בפסק דין חמור ולא צודק שמערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ומן הראוי לבטלו. תחילה לעובדות.
רות דוד נחקרה בשתי פרשיות. האחת חשד לשיבוש הליכי חקירה לאחר תום כהונתה כפרקליטת מחוז. בעקבות החקירה מתנהל נגדה ונגד פישר משפט פלילי שטרם הסתיים. השנייה - חשד לקבלת מתנות מפישר וגורמים אחרים בזמן שהייתה פרקליטת מחוז. תיק זה נסגר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, בנימוק של העדר ראיות למרות שנמצא שמתנות יקרות ערך ניתנו גם ניתנו.
העתירה התייחסה לפרשה השנייה בלבד. לטענת העותרים נוכח חשיבותה הציבורית של הפרשה יש לאפשר להם לעיין בתיק החקירה.
בג"ץ קבע שהמסגרת הנורמטיבית לעיון בתיק חקירה שנסגר היא הנחיית פרקליט המדינה. בהנחיה נאמר שהשיקול המרכזי אם לתת רשות עיון היא הזיקה של מבקש המידע להליך הפלילי. הואיל ובמקרה דנן לעותרים אין זיקה הדוקה להליך הפלילי דין העתירה להידחות.
עם כל הכבוד אין שחר לדברים. המסגרת הנורמטיבית איננה הנחיית פרקליט המדינה אלא הזכות החוקתית לחופש מידע. זכות הציבור לדעת כיצד מתנהלות רשויות המדינה. זכות זאת היא חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי והיא נגזרת ממנה. זכות זאת קיבלה ביטוי בחוק חופש המידע. וכך קבע בג"ץ - בג"ץ 2283/07 פורום משפטי למען ארץ-ישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים לפי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה (נבו 05.05.2008):
"בית משפט זה עמד בפסיקתו לא אחת על חשיבותה של הזכות לקבלת מידע בדבר פעילותן של רשויות ציבוריות בהיותה זכות המשקפת ערכי יסוד שאימצה החברה הישראלית כחברה דמוקרטית. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי הזכות לקבלת מידע מזינה את חופש הביטוי וניזונה ממנו ואף משמשת בבואה לזכותו של הציבור לפקח על תקינות פעולותיהן של הרשויות. אכן, שורשיה של הזכות לקבלת מידע נטועים בתפיסה המאפיינת כל חברה חופשית ולפיה מחזיקה הרשות במידע מטעם הציבור ובנאמנות עבורו ואין הוא מוחזק על ידה כקניינה שלה. על כן, יש לכל אחד מן הפרטים בציבור זכות לקבל מידי הרשות מידע גם אם אין לו אינטרס אישי וישיר בו והרשות תוכל למנוע ממנו את קבלת המידע רק אם קיימים טעמים טובים המצדיקים זאת... הזכות לקבלת מידע הוכרה בפסיקתו של בית משפט זה משכבר הימים... ופסיקה זו סללה את הדרך להכרה הסטטוטורית שזכתה לה זכות זו במסגרת חוק חופש המידע".
עוד קבע בג"ץ שעל הרשות הציבורית לשקול את בקשת העיון של האזרח לפי העקרונות שנקבעו בחוק, גם באותם מקרים בהם החוק לא חל (שם). פסיקה זאת עומדת בסתירה להנחיית פרקליט המדינה, ולמותר לציין שהא גוברת עליה. לפיכך על הפרקליטות היה לשקול את הבקשה לאור הזכות החוקתית לחופש מידע ולא לפי מידת הזיקה שיש לעותרים להליך הפלילי.
גם ביתר הנימוקים שמונה בג"ץ אין ממש. האינטרס הציבורי בחשיפת הפרשה גובר על השיקולים שמונה ביהמ"ש. מקוממת במיוחד הטענה שחשיפת הפרשה תגרום להשחרת פניהם של דוד ורונאל פישר ותפגע בזכותם למשפט הוגן, בפרשה האחרת. כאמור מדובר בפרשה שלא הגיעה לביהמ"ש. איזה פגיעה יכולה להיות בזכות למשפט הוגן, ועוד במשפט שמתנהל לפני שופטים מקצועיים?
האינטרס הציבורי בחשיפת הפרשה הוא עצום. היועמ"ש הודה שרות דוד קיבלה מתנות יקרות ערך בזמן כהונתה כפרקליטת מחוז מאנשים שהייתה להם נגיעה להליכים פליליים. למרות זאת מצא שאין ראיות להעמדתה לדין. האם אין לציבור זכות לדעת שהוא דיבר אמת? האם אין לנו זכות לראות את חומרי חקירה בעצמנו, באמצעות כתבת תחקיר, ולהתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי? האם אנו חייבים להאמין ליועמ"ש?
סגירת התיק פגעה קשה מאוד באמון הציבור בפרקליטות. הרושם שנוצר הוא שלא רצו שהאמת תצא לאור. חששו שרות דוד "תפתח" גם על אחרים ואפילו על שופטים. היא אמרה שגם שופטים אוהבים מתנות. חייבים לאפשר תחקיר עיתונאי עצמאי כדי להוציא לאור את האמת. התביעה והעומד בראשה נגועים בניגוד עניינים ולא חייבים לסמוך על הצהרותיהם.
על העותרים לבקש דיון נוסף. ס' 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע - "לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף".
ההלכה שנפסקה היא קשה. היא מתעלמת מהזכות החוקתית לחופש מידע ואף עומדת בסתירה להלכה הקודמת בעניין הוועדה לבחירת שופטים. היא מאפשרת לתביעה לטאטא חשדות לשחיתות מתחת לשטיח. היא חוסמת את דרכה של התקשורת לבחון באופן עצמאי החלטה שערורייתית של התביעה. יש עילה לדיון נוסף!
