מעניין המשותף לתקופתנו הנוכחית הסוערת, ולימי מלחמת העולם השנייה והפצצות לונדון בידי הגרמנים: אז, ב-1941, כתב נואל קווארד (1973-1899) מטובי המחזאים הבריטים את מחזהו "רוח בלייט". מחזה שהועלה ללא הרף במשך כל ימי המלחמה אז, ובמשך השנים שאחריה, תמיד כהצלחה אדירה. כך גם הפקת תיאטרון החאן. בימוי מוצלח בצורה בלתי רגילה, מדויקת וקולעת, של אודי בן-משה, שהוא גם מנהל החאן; תרגום מופלא וזורם של גאון התרגום שלנו דורי פרנס; משחק נהדר, סוחף וקצבי של כל הקאסט; תפאורה אנגלית לפרטיה, שעיצבה לילי בן נחשון; תלבושות מהודרות יפהפיות של סבטלנה ברגר המחוננת; והכל בתאורה מדויקת ומאד ראויה של רוני כהן עם מוזיקה שהייתה כמו קול נוסף בעלילה שערך אוהד בן אבי. נושא הרוחות מופיע לרוב בסרטים, בהצגות ובתערוכות אמנות (כמו תערוכה מונומנטלית שהציג המטרופוליטן מיוזיאום בניו-יורק. העלאת רוחות היא נושא חביב ומרתק, ומעניק נופך מתאפיסי לדרמות הכובשות את הקהל. בהפקה זו, כובש החאן את קהלו הנאמן בקומדיה מטאפיסית זו הודות לעלילה הכה מצחיקה ולכאורה דמיונית. צ׳ארלס, סופר המחפש חומרים לספר שהוא מתכוון לכתוב, מבקש מרעייתו השנייה רות (מהראשונה התאלמן כשנפטרה) שתזמין לביתם אישה שנודעת בהיותה מדיום, המעלה רוחות מהאוב. יואב הימן מציג דמות מאוד אנושית, וכובש בכנותו, כשאשתו השנייה רות (עירית פשטן הסופר-מקצועית, בתפקיד מהטובים ואולי הטוב ביותר שלה) מביאה את המדיום כדי לעזור לבעלה שמתקשה להתחיל לכתוב מחוסר חומרים. אודליה מורה-מטלון מאירה את הבמה וכובשת את הקהל כמרכז הדרמה הקומית, באנרגיה ובאכספרסיה שהיא מעטירה על שני הזוגות המשתתפים בסיאנס. ניר רון כד"ר ברדמן ונטלי אליעזרוב החביבה כאשתו מעט מסתייגים מה"הו-הא" שמעוררת המדיום בסלון האנגלי הטיפוסי. הטקסט הנפלא של תרגומו של דורי פרנס מזין את השחקנים באמרות שפר מוחצות, רוויות בתגובות צחוקים של קהל הצופים. יכולתו של קווארד להביע את התוכן בשנינות כזו היא חלק חשוב בהצלחת המחזה. ואת הפן הקומי הנוסף מעניקה העוזרת, אדית (סוזאנה פפיאן החיננית) בעיקר ביכולת התנועה ובשפת הגוף, המדברת יותר ממילים.

בימים אלה, לאחר שחווינו שנה וחצי שופעת ימי עוצר, מוראות המלחמה במגיפה ובמלחמת שומרי החומות, מגיעה ההצגת "רוחות עליזות" להצהיל את לבנו ולהשיב את רוחנו. ממש תענוג, קסם של הצגה, של תיאטרון שמבלי להתפשר על הרמה התרבותית, ובלי לפזול לקהל אוהב התיאטרון המסחרי - יודע לשמור על ניבו תרבותי גבוה, והקהל הקבוע שלו עונה בהתאם.