שוטטתי באתר האינטרנט של מועצת העיתונות, ונתקלת בכותרת ובכתבה המעידים על כך שישראל דורגה במקום ה-86 מתוך כ-180 מדינות בחופש העיתונות.
ישראל מצוינת כחריגה לטובה בקרב שכנותיה במזרח התיכון, אך את הדירוג העולמי הנמוך היא קיבלה בגלל ש
"עיתונאים חשופים לעוינות גלויה מצד חברי ממשלה. קמפיינים של השמצה הופעלו נגד כלי תקשורת ועיתונאים מצד פוליטיקאים, בסיוע של מפלגתם ותומכיהם, חשפו את היעדים להטרדה ולמסרים אנונימיים ואילצו אותם לבקש אבטחה אישית". בדקתי מי היוזם והרוח החיה מאחורי גוף הדירוג, והרי זה פלא
"עיתונאים ללא גבולות", הוא ארגון של עיתונאים. האם עיתונאים בלבד מוסמכים לשפוט באיזו מדינה יש חופש עיתונות ובאיזו מדינה לא? האם עיתונאים בלבד מוסמכים לדרג את מידת חופש העיתונות במדינות השונות? והתשובה היא ברור שלא.
חופש העיתונות הוא נושא לדיון בקרב אנשי ציבור, נבחרי ציבור (פוליטיקאים), בסטונרים, נהגי מוניות, עובדי זבל, אנשי אקדמיה, שופטים, עיתונאים, מולי"ם ועוד. גורם מרכזי ומוביל בכשלים האפשריים שעלולים להיווצר בחופש העיתונות הם העיתונאים עצמם, בעיקר כאשר הם לוקחים את ה"חופש" למחוזות נעדרי כל גבולות ונעדרי אתיקה מקצועית, וכך הם הופכים את המקצוע לבלתי נסבל באורח קיצוני מה שעלול ח"ו להביא לתגובה נגדית של החברה, היינו הצרת הצעדים של העיתונות.
תשאלו כל איש סייבר או כל ממונה ביטחון מחשבים והוא יאמר לכם שהסיכונים מבפנים הרבה יותר חמורים מהסכנות מבחוץ, כי כלפי פנים הבטן חשופה יותר, הידע הספציפי של מפגע אפשרי הוא נרחב יותר, פוטנציאל הנזק רב יותר, והיכולת להתגונן מבלי להפריע קשות לעבודה השוטפת מוגבלת משמעותית יותר. וזאת בנוסף לכך שהאינטראקציה הפנימית עלולה לרדת מהפסים והסיכוי של X להיפגע מ Y כאשר שניהם
אקראיים מתוך כלל יושבי העולם, הוא נמוך לאין שיעור מאשר מצב בו הם חולקים שולחן אחד, או משרד אחד או מערכת כלכלית משותפת.
ומכאן שהסכנה הגדולה לעיתונות באה מהעיתונות, באה מחוסר השכלה וחוסר בגרות של עיתונאים, באה מחוסר הבנה קיצוני של עיתונאים של האמנה החברתית שלנו, היינו החוק. באה מתפיסה לקויה של מוסדות האתיקה, מיישום לקוי של כללי האתיקה, משעבוד, בין במודע ובין שלא במודע של גורמי האתיקה לבעלי הממון, מעקרון (לכאורה בלית ברירה) של בעל המאה הוא בעל הדעה, באה מחטא הגאווה, באה מהשתעבדות לכוח העיתונאי שהוא רב, ובאה מסלט ענק של אינטרסים. ועוד ועוד ועוד.
אני מסכים שישראל היא במקום ה-86 בעיתונות. לו נשאלתי הייתי אומר שהיא במקום ה-120 ואף למטה מכך, אך 80% מהדירוג השלילי שלנו נובע מעיתונות מאוד מאוד לא בריאה, מאתיקה חולה מהיסוד ומאד מאוד לא מוקפדת ואילו יתרת ה-20%, שזה אחוז לגמרי לא שולי, נובעת מכל מה שנאמר באותו דוח, וכמובן גם לעיתונאים ללא גבולות יש גבולות, גבולות האינטרסים הצרים שלהם, האינטרסים המביאים אותם לרחוץ בניקיון כפיהם, ולא להטמיע את גודל אחריותם למצב העיתונות הירוד והמידרדר, בארץ ובעולם. ואנחנו מה אכפת לנו מהעולם, ליבנו נקרע ובוכה מהמצב בארץ.