לא תמיד הייתי בטוח שהלילה הזה יגיע. עד שקראתי בהזמנה כי בביתם של מיכל ויורם צלנר במושב חרות יתכנסו פעילי המחאה לקבלת פנים אופטימית. ח"כ ביבי בדרך החוצה ממעון ראש הממשלה ברחוב בלפור. ערב של גמר חשבון.
ביותר מ-60 שנות פעילותי העיתונאית הוזמנתי למסיבות וארוחות עם שועי עולם וארץ, וגם אם בתחילה התרגשתי הנה זו של הלילה בלטה דווקא בשמחה ובתקווה ובתחושת סיפוק, שלא הייתה כמותה ושהיעד הושג, והדמוקרטיה ניצלה.
היו שם העיתונאית אור לי ברלב שרשמה פרק נגוהות בדיווח אמיץ לאורך המחאה, נוטרת נאמנה על משמר האמת המרה. גם רינה ואמנון רימון, שרשמו כארבע שנות הפגנה. עימם יורם המארח, ואמיר השכל, ורותי צוקרמן שראיתיה לראשונה מעולפת על אלונקה לאחר שהוכתה במהלך הפגנה בבלפור.
עתה אין עוד ספק, המחאה הצליחה וההפגנות הדמוקרטיות היו חיוניות. ניסו לפגוע בהן בחסות הקורונה ויד ברזל מיותרת של המשטרה תחת אמיר אוחנה ומעצרי שווא (כמו זה של אמיר השכל). היו גם רבים וטובים, שלא במתכוון החלישו את רוחנו כי נמנעו מלקום מן הכורסה מול הטלוויזיה ולנסוע עד כיכר בלפור בירושלים או הווילה של משפחת נתניהו בקיסריה, והתבצרו מאחרי התואנה שממילא זעקתנו לא תשיג את יעדה, וגם היו רוח זלעפות וגשמים כבדים וחמסין מעיק.
הייתה אפשרות שלא יעלה בידינו להדיח את ראש הממשלה נתניהו. אבל כאשר בני משפחתי מרעייתי דנה ועד הבנות והחתנים והנכדות והנכדים וחבריהם הלכנו להפגין שבת אחרי שבת, ולעתים גם בימות החול, ידענו כי המזער שנשיג הוא, שנוכל לומר לעצמנו כי עשינו כל אשר לאל ידנו. ואכן, הרגליים הבצקות כאבו והנשימה קצרה והקללות וקרבת הגוף המאיימת של הבריונים שממול והחנייה הרחוקה לא הקלו, אבל היה כדאי, ועוד איך.
תנועת המחאה שמה לה למטרה מוסכמת אחת: שראש הממשלה בנימין נתניהו אשר רימה ושיקר והסית והסיט ונכשל והועמד לדין בשלושה אישומים פליליים חמורים וחתר תחת עצמאות התקשורת ועליונות בית המשפט, ייהפך לכל היותר לחבר הכנסת ביבי. זה הושג. זו המטרה על רגל אחת, וכמו שנאמר בעניין לימוד התורה - והשאר "זיל גמור". עתה תורו של עם ישראל להבטיח כי שוב לא תישקף סכנה לדמוקרטיה ולא יחזור השלטון המר.
לפני שדנה ואני יצאנו מן המדשאה החוגגת ניגשה אלינו המפגינה מאשה. צליל רוסי ניכר בקולה. בעצם, אמרה בתחכום, היא מודה לביבי. בזכותו התברר לה כי ישראל היפה לא עקרה לאמריקה ולקנדה ואינה משוטטת ברחבי העולם. היא כאן, והיא כל כך יפה, והיא מתגייסת בעת מצוקה. זמזמתי את "אנשים טובים באמצע הדרך/ אנשים טובים מאוד".
אם, חלילה, יתעורר שוב הצורך להגן על הדמוקרטיה הישראלית נדע כולנו להגיע לכיכר פאריס, ירושלים. היא צרובה בליבנו ובזכרוננו לעד.
