עם קצת דמיון בגמר טורניר היורו (11.7.21), ניתן היה לחשוב שמדובר בשני מנהלים בכירים. מן הצד האחד: רוברטו מנצ'יני האיטלקי, לבוש בקפידה ומנופף בכעס לעבר שחקניו. מן הצד השני: גארת' סאות'גייט האנגלי, גם הוא בחליפה אך רגוע בהרבה ומתייעץ עם עמיתיו. השניים מייצגים סוגים שונים של ניהול כדורגל, מסביר פיליפ קוגן, בעל טור בכיר באקונומיסט. מנצ'יני הוא בעל גישה דומיננטית וצמוד לשחקניו. סאות'גייט הוא בעל אופי רך ומכיל יותר, ובמהלך הטורניר שיבח את השחקנים המחליפים שכלל לא עלו לכר הדשא. כמו מנהלים מודרניים רבים, סאות'גייט התקדם מבפנים לאחר שאימן את הנבחרת עד גיל 21 וכתוצאה מכך יש לו קשר טוב וארוך עם רבים משחקניו. במונחים של חברות עסקיות, ניתן לראות את מנצ'יני כבן-דמותו של ג'ק וולש, המנהל האגדי של ג'נרל אלקטריק, או כמנהל התובעני של קבוצת השקעות. הסגנון של סאות'גייט מזכיר את המנהלים הצעירים והמודעים חברתית. הוא תמך בשחקניו שכרעו ברך במחאה נגד הגזענות, וכתב לאוהדים שחובתם של השחקנים "להמשיך להיות מעורבים בציבור בנושאים כמו אי-שוויון, אי-הכלה וחוסר צדק גזעי, תוך שימוש בעוצמה של קולם כדי לסייע להעלות נושאים אלו על השולחן, להעלות את המודעות ולחנך". אין זה אומר שהוא נעדר תקיפות: אחד מצעדיו הראשונים כמאמן היה להוציא מהנבחרת את הכוכב המתבגר וויין רוני והוא השעה כמה מכוכביו בשל התנהגות בלתי ראויה בעבר. נצחונה של איטליה מפתה לומר שזוהי הוכחה ליתרונות הניהול התוקפני מבית מדרשו של מנצ'יני: 34 משחקים רצופים ללא הפסד, מהפך מוחלט מהכישלון להעפיל למונדיאל 2018, איטליה החלה את הטורניר כשהיא ממוקמת מתחת לאנגליה בדירוג העולמי והאנגלים נהנו בגמר מיתרון הביתיות. אבל קוגן מזכיר שהמשחק היה צמוד במיוחד והוכרע רק בבעיטות 11. לסאות'גייט מגיע הקרדיט על הבאתה של אנגליה לגמר גדול ראשון אחרי 55 שנים, לאחר שהביא אותה לחצי גמר המונדיאל הקודם. בעידן של קיטוביות, הוא זוכה להערכה רבה על אדיבותו וצניעותו. התוקפנות של מנצ'יני גרמה בעבר לבעיות. הוא פוטר ב-2013, שנה לאחר שהוביל את מנצ'סטר סיטי לזכייה באליפות אנגליה, בשל הרגלו למתוח ביקורת פומבית על שחקניו והקרירות שלו כלפי אנשי צוותו. לאחר מכן הוא אימן ללא הצלחה בשלושה מועדונים, עד שקיבל את התפקיד בנבחרת אחרי הכישלון של 2018. בעולם הניהול, האופנה נעה לעבר סגנונו של סאות'גייט. בכדורגל, כמו בעסקים, ניהול תוקפני יכול לעבוד לזמן-מה, אבל הוא מצליח רק אם מתלוות אליו איכויות נוספות. מה שמשותף למנצ'יני וסאות'גייט הוא תשומת ליבם הרבה לפרטים. כל מנהל, בכדורגל או בעסקים, טוב רק בהתאם לטיבו של הסגל העומד לרשותו. אם מנצ'יני או סאות'גייט היו אחראים לנבחרת ממדינה קטנה יותר ובעלת פחות משאבים, הם לא היו מגיעים לגמר. כפי שציין בחוכמה וורן באפט, "כאשר הנהלה עם מוניטין של הברקות נתקלת בעסק עם מוניטין של מספרים גרועים, המוניטין של העסק יוצא ללא פגע".