אנגלה מרקל ביקרה אצל שלושה נשיאים אמריקניים מאז נכנסה ב-2015 לתפקידה כקנצלר גרמניה, אך הביקור הנוכחי אצל ג'ו ביידן הוא שונה. לקראת פרישתה בסוף השנה, זוהי כנראה שירת הברבור שלה ביחסי ארה"ב-גרמניה. השאלה הגדולה היא מה יקרה הלאה, ואיש אינו יודע – מסביר וושינגטון פוסט. היחסים בין ארה"ב לגרמניה ידעו עליות ומורדות; מרקל ניהלה אותם בצורה קצת יותר חלקה מאשר קודמיה. עם ג'ורג' בוש הבן היא חלקה ערכים שמרניים ויחסיהם האישיים היו טובים. ברק אובמה הוקיר את הליברליות הבינלאומית שלה, ודי היה בכך כדי להתגבר על פרשת ההאזנות האמריקניות ללשכתה. שנותיו של דונלד טראמפ היו קשות, כאשר מרקל ניצבת בניגוד לסגנונו התוקפני והאימפולסיבי של הנשיא. את ביידן היא מכירה מאז שהיה סגן נשיא, והשקפותיהם על העולם דומות. עם זאת, הבעיות ביחסי ארה"ב-גרמניה לא נעלמו עם טראמפ. שניים מן הנושאים הבוערים ביותר נוגעים לרוסיה וסין. החשוב שבהם הוא צינור הגז הטבעי "נורד סטרים 2" מרוסיה לגרמניה. ממשל ביידן, כמו רבים אחרים בוושינגטון, מתנגד בתוקף לפרויקט וטוען שהוא יעניק לרוסיה מינוף נוסף מול אירופה ויפגע באוקראינה. משרד החוץ שלו הקל את העיצומים על המעורבים בפרויקט, אבל הרפובליקנים ממשיכים לתקוף את הממשל בנושא. בנוגע לסין הנושאים יותר רחבים וגם יותר בסיסיים. סין הפכה ב-2016 לשותף הסחר הגדול ביותר של גרמניה והורידה את ארה"ב למקום השני, וברלין אינה ממהרת להתעמת איתה. הפרשן ת'ורסטן בנר ציין השבוע, כי המאבק בין העולם החופשי לבין סין הוא אחד הנושאים הבודדים עליהם מסכימים הדמוקרטים והרפובליקנים – אך מרקל בחרה שלא להצטרף להסכמה זו. ממשלת גרמניה כמובן רואה את הדברים בצורה שונה. מרקל סבורה, כי אירופה יכולה להתייצב מול רוסיה וסין כאשר הדבר נחוץ. פקידים גרמנים גם אומרים, כי הם טרם התאוששו לחלוטין מהמורשת השלילית של ממשל טראמפ ומביעים חשש גלוי שממשל אמריקני עתידי יחזור לאותה התנהלות. דיפלומטים גרמנים גם דורשים שקולה של אירופה יישמע כאשר ארה"ב עוסקת ברוסיה וסין. המתחים הללו לא ייעלמו כאשר מרקל תסיים את תפקידה, מדגיש הפוסט. סקרים מלמדים שהגרמנים מתייחסים לביידן בצורה הרבה יותר חיובית מאשר לטראמפ, אבל גם ששינויים עמוקים יותר ביחס לארה"ב היכו שורש בקרבם. נתונים משלהי עידן טראמפ גילו, כי בעוד רוב האמריקנים רואים את גרמניה כשותפה בענייני חוץ מרכזיים, התפיסה איננה בהכרח הדדית. 55% מהגרמנים סברו אשתקד שסין תפסה את מקומה של ארה"ב ככוח הכלכלי המוביל בעולם. בדצמבר אמרו רק 17% מהנשאלים שעל גרמניה להתייצב לצידה של ארה"ב בעימות עם סין; 75% תמכו בשמירה על ניטראליות. מרקל הודיעה כבר ב-2018 על כוונתה לפרוש בתום הקדנציה הנוכחית, אבל נכון לעכשיו לא ברור מי יירש אותה לאחר הבחירות לבונדסטג בעוד חודשיים. נכון לעכשיו, מפלגתה הנוצרית-דמוקרטית עושה חיל בסקרים, ואם תנצח – ראש הממשלה הבא יהיה בן-בריתה של מרקל, ארמין לשנט. האפשרות הזאת לא ממש משמחת את וושינגטון, לאור התבטאויות עבר שלו בנוגע לרוסיה, סין וסוריה. אוֹלַף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית אינו צפוי לבצע שינוי של ממש במדיניות החוץ של גרמניה, אם הוא ייבחר לקנצלר. הקהל האמריקני אולי יחוש יותר בנוח עם אנאלנה בירבוק, כוכבת עולה במפלגת הירוקים: למרות שלמפלגתה יש עבר של ספקנות כלפי המערב, היא עצמה דוחפת לקו קשוח בהרבה כלפי רוסיה וסין. הפרשן צ'רלס ליין כתב השבוע בפוסט, כי אוהדיה של מרקל בארה"ב לא הבינו אותה, שכן תדמיתה כאייקון ליברלי אפשרית רק כאשר בוחנים אותה במשקפיים של הפוליטיקה האמריקנית. בפועל, גרמניה של 2021 ספקנית בהרבה כלפי כוחה של ארה"ב מאשר זו של 2005. שינוי התפיסה הזאת יהיה המשימה של ביידן ושל מי שייכנס לנעליה של מרקל.