"גריז", ערוץ 2, שני ב-21:00.
אין לי מילה אחרת שתגדיר את תוכנית האודישנים הראשונה של "גריז", מלבד "מפגר". מפגר במובן של משתרך מאחור, לא מחדש כלום. ראינו שם אנשים לא מעניינים בחולצת טריקו עם הדפס מופיעים בקטעי שירה, ריקוד ומשחק בפני חבר שופטים אנמי (אגיד אסף אמדורסקי ולא אוסיף), והכל זז לאט מדי.
סביר להניח שרוב המתמודדים על ההזדמנות לגלם את דני וסנדי ב"הפקת הענק" שתעלה על במות ישראל בקיץ הקרוב, הודחו בשלבים הראשונים של "כוכב נולד" והיו גרועים מדי בשביל לנסות את "נולד לרקוד", אבל אמש ביזבזו עליהם כמויות אדירות של זמן מסך יקר. שלא לדבר על כל מאות הפעמים שנאלצנו לשמוע את השופט אלדד זיו דוחה אותם בעדינות אין קץ: תראה. זה נחמד. אבל. לצערי הרב. ככל הנראה. מסתמן כי אני חושב. שאני לא. פשוט לא יכול. להרשות לעצמי. להעביר אותך לשלב הבא.
משום מה הם חושבים שם בהפקה, שזאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים אודישנים לתוכנית כשרונות, שהקונספט של בחור בא, בחור מזייף, בחור הולך, נראה לנו חדשני ומעניין כשלעצמו. וכך הוקדשו אתמול דקות ארוכות להתרחשויות סטנדרטיות לחלוטין, נטולות כל שמץ של דרמה. זה שאחת בשם יפית, לדוגמה, ממש רוצה לשחק את סנדי והשקיעה לצורך העניין בפן מקלות ובחותלות ורודות - פשוט לא נקרא קטע צבע טוב. זה או שמישהו בחדר העריכה עשה עבודה ממש רעה עם החומרים שהוא קיבל, או שהוא היה במצוקת חומרים קשה.
היו, כמובן, דאחקות מסוגים שונים, חלקן הגדול על חשבונה של השופטת חני "אין לך את הכסיפות המזוקקת" נחמיאס, שהביאה אותה בכובע אונה הולברוק, בדמעות שזולגות מעצמן ובפניני לשון גזעיים (עוד דוגמאות: "ג'ון טרבולטה הוא סבבי? הוא אחו-שלוקו!", "גם אם תחשוב שנה - תפקיד חיי הוא אמא"). אבל גם רוב ההצחקות הזיעו מרוב מאמץ להוכיח שהן כאלה, וכל אמירה משעשעת למחצה של אחד המתמודדים קיבלה סטטוס של הברקת המאה.
הקטע הכי קורע בתוכנית, שלמיטב הבנתי לא היה אמור להצחיק, היה ויכוח דמה חובבני לחלוטין בין מועמד בשם רועי לבין אמא שלו, אישה עם איכויות קוליות של כרמלה מנשה, במטבח ביתם. וכך זה הלך: אמא אני רוצה להיות שחקן. לא, בני, אתה תהיה עו"ד. אבל אוף, אמא. אם לדייק, מה שהיה מצחיק במיוחד זה הסלט האותנטי שהאמא חתכה תוך כדי הדיון האותנטי, שהורכב מכל מיני מזונות רנדומליים שהיו במקרר כשבאו אליהם לצלם. ובסוף אפילו לא קיבלו את הבחור לשלב "האקדמיה" (שרק המחשבה על המסטיק שהם יעשו ממנו מעוררת אימה).
המתקנים האולימפיים שנבנו לצורך התחרות עלו המון מיליוני שקלים, דיווח לנו המנחה, אבי קושניר. ובכל זאת, איכשהו הצליחו ב"רשת" להרים ריאליטי שכבר בתחילת דרכו משתרך בעייפות בשולי הז'אנר ולא מבדר כמו שהוא צריך לבדר. ליד "גריז", אפילו מפעלי צביקה הדר ב"קשת" מתחילים להיראות כמו עשייה טלוויזיונית רעננה ומתוחכמת. מוזר.
