כשמו כן הוא. השופט ערפאת טאהא - טעה. לא משחררים חשוד ברצח ממעצר. עוצרים אותו עד גמר הליכים.
אני מסכים כי אם יהיה ספק קל שבקלים בית המשפט יזכה את רומן זודורוב. זה הדין וכך ראוי.
אך זודורוב הורשע כבר כמה וכמה פעמים ברצח תאיר ראדה. גם השופט יורם דנציגר שזיכה אותו אמר כי הספק אומנם מספיק לזיכוי, אך הוא קלוש.
עמיתו השופט חנן מלצר הורה על משפט חוזר. הפרקליטות סבורה כי יש לה חומר מוצק להוכיח את פשעו והרימה את הכפפה בהגישה כתב אישום מחודש. זה אינו מוכיח שהוא אשם. זודורוב - במקרה המירבי - חדל להיות מורשע ברצח אלא רק נאשם בו.
הכלל הוא שנאשמים ברצח נעצרים עד גמר הליכים. כך נכון היה לנהוג גם הפעם, אבל לאחר 15 שנים בכלא צריך בית המשפט לקיים את הדיון יום אחר יום. כך נהג, למשל, השופט דוד רוזן בפרשת "הולילנד", שהייתה כמובן פחותה בחומרתה מאישום ברצח.
לוא הייתי פרקליט המדינה עמית אייסמן הייתי מורה עוד היום לערער על החלטת השופט טאהא בפני העליון. אם שופטי העליון יאשרו את השחרור של זודורוב למעצר בית תצא הלכה חדשה (וגרועה) שנאשמים ברצח יכולים להתהלך כמעט חופשי עד שיוכרע גורלם באורח חלוט.
