לתפארת איילת
האם כסאולוגיה היא פיקוח נפש הדוחה חיים? תשאלו את שרת הפנים, איילת שקד שהכניסה ביטוי חדש ואומלל ללקסיקון העברי:
להכיל את המתים, שעורר בצדק סערה ציבורית. ומתייחס לכישלונה של הממשלה בהתמודדות עם מגיפת הקורונה הצוברת תאוצה. נשאלה גם השאלה: האם מדובר במדיניות אסטרטגית או בפליטת פה?
אין ספק שעל-פי התנהלות הממשלה הכושלת במגיפה, נראה שזו אסטרטגיה. אך גם אם לטענתה של שקד ותומכיה מדובר בפליטת פה לא מוצלחת, כשה"התנצלות" איך לא, הגיעה רק בעקבות התהודה התקשורתית ששקד עוררה, כלומר מסיבות תדמית ולמען יחסי ציבור שלה ושל הממשלה החידלונית, ולא מסיבות מהותיות. כפי שכל הממשלה הזאת שיסודה בחטא, היא ממשלת תדמית פופוליסטית הנאמנה ודבוקה לכיסא ולא לרווחת הציבור.
כדאי לרענן את זיכרונה של השרה שקד ומרעיה בתורת פרויד, שפליטת פה היא משמעותית ביותר, החושפת את האמת לאמיתה שאנו מנסים להסתיר. ואכן, עיון בהיסטוריה של פליטות הפה לדורותיה, בפן האישי והציבורי, מוכיח את נכונות התיאוריה, ועד כמה הדבר בדוק ומנוסה.
אז תרגיעי איילת. בין אם מדובר באסטרטגיה מכוונת, ובין אם "רק" בפליטת פה אומללה ביותר (ונראה ששתי האפשרויות נכונות), מדובר בתופעה חמורה. לתפארת איילת וממשלת הכסא של המדינה.
המקהלה הערבית
ביוון העתיקה, כידוע, היה מוסד ששמו המקהלה היוונית. אלה היו צופים קבועים מהעם, שביקרו את הממשלה ואמרו את האמת, למורת רוחה של הממשלה. המקהלה שיקפה ללא חת את כל פגמיה של הממשלה והטיחה אותם בפרצופה קבל עם ועדה.
בתיאטרון האבסורד של ישראל דומה כי מי שממלאת בממשלת
נפתלי בנט הכושלת את תפקיד המקהלה היוונית הקלאסית היא לא אחרת מהמקהלה הערבית. אתם שומעים נכון. תחילה היה זה חבר הכנסת הערבי ממרצ שהודה קבל עם ותקשורת, בניגוד להכרזה הרשמית של שרת הפנים, שהיא התירה בשקט בשקט, כדי לא לעורר את חמת הימין, מתחת לשולחן זכות שיבה לארץ ל-3,000 - 5,000(!) פלשתינים.
אחר כך, היה זה, איך לא, שופרו של
יאסר ערפאת,
אחמד טיבי, אשר הצהיר בגאווה מעל בימת הכנסת, שלראשונה בתולדות המדינה יש מדינה ישראלית פלשתינית (בנט שומע?). אם לא די בכך, לאחרונה ח"כ זועבי ממרצ התפארה בכוח הערבי פלשתיני בקואליציה, המונע מבנט ללכת לעימות צבאי בעזה ובלבנון, מחשש להפלת ממשלתו. אתם שומעים טוב? לתפארת מדינת היהודים.
דוגמה אישית (2)
לא מכבר שמעתי אותך, השרה אורית פרקש הכהן, קוראת בכלי התקשורת לציבור להתחסן. יפה. אולם תסלחי לי. נכון, יש להניח שיש דברים שהיית מעדיפה לשכוח בנושא החיסונים. אז תני לי להזכיר לך נשכחות, בפרט שדיברת על הצורך של איש ציבור לשמש דוגמה אישית.
כשבנימין נתניהו ביקש מהבוס שלך
בני גנץ בממשלה הפריטטית שלכם, הזכורה לא לטוב, לרכוש חיסונים נוספים, כמו גם למכור את החיסונים שלנו מהמלאי למדינות אחרות שעדיין לא התחסנו, גנץ מסיבות של נקמנות אישית, ותו לא, הטיל וטו על החלטה זו ומנע את מימושה.
הלאה: זוכרת את ח"כ
רם שפע מ
מפלגתך כחול לבן, שבינתיים ערק למפלגת העבודה? אז ככה: שפע עמד בראש ועדת החינוך בכנסת, ובתוקף תפקידו הוא החליט לפתוח את מוסדות החינוך, בניגוד להנחיות משרד הבריאות. למה? כי הנקמנות האישית מחייבת, ודוחה חיים ופיקוח נפש. הכסאולוגיה לפני הכל ומעל הבריאות הציבורית. ולכן הנוסחה היא: כשביבי אומר כן, גנץ ושות' אומרים לא, ולהפך. לתפארת כסא! מדינת ישראל.
פסוקו
לתפארת המלכה: ביבי, בפעם הבאה כדאי שתתעדכן מתי יוצאת השבת.
עם כל הכבוד ללינוי, דומה שאת המדליה הלאומית הממלכתית הפסדנו: שבת המלכה.
אצלינו זו מסורת. בשבילי זו חוויה.
על תנועת חב"ש שמעתם? לא מה שחשבתם. את רעיון הקמת התנועה חילונים בעד שבת הגה לא אחר מהסופר
מתי מגד (אביו של אייל), שממש אינו חשוד בחרדיות. לתפארת מדינת היהודים.
