רבותיי מנהלי משרד הבריאות, תודתנו לכם בראש ובראשונה על המאמצים, על ההשקעה, על ההצלחות, ממש כמו הזהב של האולימפיאדה (בצד מפחי הנפש והאכזבות), כולנו כואבים את העלבונות המוטחים בכם בידי אנשים שלא עשו כלום בשביל המדינה בימי מצוקה אלה, אנשים שאינם ראויים להנהיג ציבור.
ולעניין שלשמו התכנסנו: אינני משפטן, אני קורא את המילים הפשוטות שבחוק, ודי בקיא בהחלטות בית המשפט העליון. לדעתי על מנכ"ל משרד הבריאות וצמרת המשרד לקחת יעוץ משפטי "פרטי" בנושא זה. ספק גדול בעיני אם היועץ המשפטי לממשלה ייתן יד למהלך המאד נדרש המוצג כאן. אני מזכיר לכולנו את סעיף 19 לפקודת בריאות העם (ההדגשות שלי):
19. בכל עיר או כפר או אזור שמחלה מידבקת קיבלה בהם או עלולה לקבל בהם צורה אפידמית או אשר קיימת סמוך להם מחלה מידבקת שלדעת המנהל יש בה סכנה לבריאות הציבור של העיר, הכפר או האזור הנ"ל, רשאי המנהל או הרופא הממשלתי לנקוט באותם אמצעים שיראה צורך בהם כדי להגן על גרי המקומות האלה מהידבקות, ולתכלית זו רשאי הוא, בין שאר דברים, להטיל על גרי העיר, הכפר או האזור הנ"ל חובת הרכבת-מגן או הרכבה אחרת שלדעתו יהא צורך בהן כדי לצמצם את התפשטות ההדבקה. המסרב ביודעין על-פי סעיף זה להרכבת-מגן או להרכבה אחרת נגד אבעבועות, חולירע או דבר, יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים.
פקודת בריאות העם
מאפשרת אם כן
לגורמי הבריאות (המקצועיים בלבד) לאכוף חיסונים. והשאלה הנותרת היא האם היא
מחייבת אותם לעשות כן, ותשובתי היא בברור כן, כי המסקנה הרפואית (לפחות זו הידועה לי) היא שהחיסון הוא הכרחי להצלת חיים, ומאחר שאין כמעט התחסנות וולונטרית אצל המיליון, כל החלטה שאינה אוכפת חיסונים (למעט לקבוצות אשר חיסונים מסוכנים עבורם) היא חסרת סבירות באורח קיצוני.
הסמכות של גורמי הבריאות לאכוף חיסונים היא סמכות
שברשות אך על-פי החלטות רבות של בית המשפט העליון סמכות שברשות הופכת ל
סמכות שבחובה, כאשר אי-הפעלתה נגועה בחוסר סבירות קיצוני.
המקרה הבולט בתחום זה הוא הלכת דרעי בבג"ץ 3094/93 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, בה הורה בית המשפט לראש הממשלה רבין ז"ל מתוקף סמכותו
שברשות (
שהפכה לסמכות בחובה) לפטר את השר דרעי, וזאת משום שאילולא היה מפוטר, כהונתו של דרעי הייתה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, כך קבע שם בית המשפט:
"מכאן כי גם אם הרשות ממאנת להפעיל סמכות שבשיקול-דעת, ניתן לבחון את הימנעותה האמורה מפעולה לפי אמות המידה המקובלות בעת בחינתן של סמכויות סטטוטוריות, היינו ניתן לבחון אם ההימנעות משימוש בסמכות נבעה משיקולים סבירים או שמא חייב מכלול הנסיבות את הפעלת הסמכות; כן נבחן אם ביסוד ההימנעות אינם מונחים חוסר סבירות, שרירות או הפליה, העלולים לפסול את מעשיה או מחדליה של הרשות".
בואו נחשוב יחדיו:
1. החוק מסמיך אתכם לחייב חיסונים על-פי קריטריונים שתקבעו.
2. הסבירות והשכל הישר מורים על כך שהסמכות שברשות הזו היא ודאי סמכות שחובה החלה על הדרג המקצועי (מנכ"ל ומטה) כי:
א. המסקנה המקצועית היא שסכנת חיים ממשית מרחפת על ציבורים גדולים.
ב. המסקנה המקצועית היא שהחיסונים מצמצמים את הסכנה הזו.
ג. המסקנה המקצועית היא שהתועלת שבחיסונים גבוהה משמעותית מהנזק שבהם.
ד. המסקנה המתבקשת היא שהמיליון לא יתחסנו אלא אם חיסונים יאכפו (כלומר שלגבי המיליון מוצו כל הדרכים האחרות).
3. החוק מסמיך אתכם לקבוע את סדרי העדיפות של החיסון.
4. לא שרת החינוך תקבע היכן יהיו החיסונים אלא אתם תקבעו על-פי שיקולים של יעילות התהליך ומהירותו.
5. לא יועץ משפטי לממשלה לא קבינט ולא ממשלה מסירים את האחריות המוטלת על כתפיכם באורח בלעדי על-פי חוק.
6. אפילו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992) לא חל, סעיף שימור דינים שבחוק מחריג חוקים שנחקקו לפניו, ופקודת בריאות העם היא פקודה בריטית מ-1940.
7. גם לו היה חל, היה מורה בבירור על העדפת שמירת החיים מול תיאוריות הזויות, אנרכיסטיות, הפוגעות בחיים ובבריאות של הציבור.
לצערי, כל פעולה שלכם שאיננה בכיוון של אכיפה שקולה של חיסונים לקבוצת הסרבנים, על-פי הסמכתכם הברורה שבחוק, תעיד לטעמי על כך שאינכם מאמינים בקיומה של המגיפה או שאינכם משוכנעים ביעילות החיסונים, מה שלדעתי אינו נכון כעת להבנתי, אך גם דעתי עלולה ח"ו להשתנות.
שימו לב שהאכיפה על-פי חוק, אינה מתבצעת על-ידי קשירה של האנשים לעמודים והזרקת הנסיוב בכוח אלא באמצעות מאסר או קנס, אני מניח שחמש לירות של 1940 זה הרבה שקלים של היום.
הגורם היחיד שעלול לעצור אתכם
בעניין החיסונים הוא בית המשפט. לא הפוליטיקאים, לא היועצים המשפטיים. לטעמי אתם חייבים לעם ישראל תוכנית הדרגתית לחיסון חובה של המיליון, בלי להמתין ח"ו לתחילת שנת הלימודים, אך ייתכן שעל-ידי שימוש תשתיתי במוסדות החינוך כאתרי חיסון המוניים, באחריות רבה, אך בלי לעצום עיניים, בלי לספור כלום פרט לשיקולי בריאות, (ובלי להקשיב לגורמים שהחוק לא מטיל עליהם את האחריות על בריאות הציבור.)
זכרו שנושא החיסון שונה מכל הנושאים האחרים או לפחות ממרביתם, כי אין בו כל שיקול כלכלי לאזרח. החיסון דווקא מיטיב עם האזרחים כלכלית, ואם בכל שאר הנושאים, חריפות צעדיכם חייבת להיות תוך איזון עם נושאים רבים נוספים, הרי שבעניין החיסונים, לקצב שלהם, למיקום שלהם, להיקף שלהם אין אינטרסים נוגדים מן הסוג הזה, ולכן הדרך פתוחה בפניכם, ואם לא תיסעו קדימה, תשאירו את עם ישראל להתייבש, תחת השמש הקופחת, מאחוריכם.
רק בית המשפט מוסמך לעצור אתכם, ואם בית המשפט יעצור אתכם, אז כמובן תהיו ממושמעים, אם תתפטרו אז אם לאו, זה כבר יהיה עניין אישי של כל אחד מכם.
