לאחרונה נשמעו טענות קשות בעיתונות הכלכלית על כך שחוק ההסדרים מסרס ומחליש את כוחו של המשרד להגנת הסביבה, מחליש את כוחו כרגולטור והופך אותו פגיע אל מול המפעלים המזהמים. התוצאה, לפי הנרטיב הזה, היא פגיעה ביכולתו של המשרד להגנת הסביבה להגן על התושבים מפני זיהום אוויר ופגיעה בסביבה.
הפרסומים טוענים כי 2,000 הישראלים שמתים כל שנה ממחלות הקשורות לזיהום אוויר הם ההוכחה שצריך לחזק את כוחו של המשרד להגנת הסביבה, שהוא הגוף היחיד המגן על חיינו אל מול ה"רעים" - המפעלים המזהמים, תעשיית הדלק והגז, מטמנות הפסולת וכמובן - בעלי המפעלים הללו - העשירים שיעשו הכל כדי להרוויח עוד כסף, על חשבון התושבים הפגיעים.
הצגת הדברים בצורה הזו הופכת את השיח למלחמת דמגוגיה זולה ולא עניינית. העשירים מול העניים, החלשים מול החזקים, המפעלים מול המתים. המיתוס של דוד מול גוליית מלווה אותנו מתקופת התנ"ך, והצגת המשרד להגנת הסביבה כחלש, קטן ופגיע אל מול כוחות הרשע האין סופי בהחלט מרתקת כחומר קריאה בעיתון של שבת, אבל אין לה שום קשר למציאות.
האמת העגומה והמשעממת לקריאה היא שבישראל יש גם וגם. יש מפעלים מזהמים, ללא כל ספק, אבל יש גם רגולציה וביורוקרטיה שאין לה אח ורע במדינות ה-
OECD. ויותר מכך - באופן לא מפתיע, כפי שתראו מיד, ישנן מדינות שבהן גם הרגולציה מצומצמת יותר מאשר בישראל וגם יש פחות זיהום אוויר, אירלנד היא דוגמה מצוינת לכך.
הניסיון של משרדי האוצר וראש הממשלה לצמצם רגולציה הוא ניסיון מבורך. עסקים רבים בישראל לכודים במבוך הביוקרטי של ריבוי היתרים, כפילות רישיונות, ודרישות סותרות ומיותרות בין רשויות שונות. המשק הישראלי מאבד מיליארדים בשל הקושי לעשות עסקים בישראל.
העובדה שבישראל עסקים מתרוצצים מדי שנה כדי לחדש היתרים, משלמים אגרות מופלגות, מתחננים לפקידים בעלי שררה וממתינים שנים לאישורים שונים, היא רעה חולה בכל מובן. היא לא תורמת לאוויר נקי ולא למחירים שאנו משלמים על הצריכה שלנו.
כמובן שאין זה אומר שצריך להתיר את הרסן ולשחרר לפעילות חופשית את כל מי שירצה למקסם את רווחיו על חשבון בריאות הציבור. ברור שתפקידו של המשרד להגנת הסביבה חשוב. זה עדיין לא אומר שהוא מבוצע בצורה מיטבית ויעילה.
בתור עו"ד המתמחה ברישוי עסקים, אני יכולה להבטיח לכם שרבים הסעיפים המיותרים והבדיקות הכפולות להם נדרשים עסקים בישראל. מבלי להכנס לדקויות של היתרי הרישוי הסביבתי, המשרד להגנת הסביבה אינו חריג יוצא דופן במשרדי הממשלה והוא אינו יעיל, רזה ומינימלסטי במיוחד. כל עסק שנדרש להוציא רישיון, נוכח בכך באופן אישי.
מוטב היה אם העיתונות הנלהבת הייתה פשוט נוטלת לידה את הסעיפים בחוק ההסדרים, שמדברים על הארכת מועדי היתרים או ביטול דרישות כפולות, ובודקת עניינית באמצעות מומחה האם אכן יש בכך פגיעה בבריאות הציבור. בדיקה עניינית של הסעיפים בחוק ההסדרים לא הייתה מניבה כותרות פופוליסטיות כמו "הקלות למזהמים" או "דאגה לבריאות הציבור" או אפילו "2000 מתים בשנה", אבל הייתה מגלה שאולי מדובר על המנהג הישראלי הנפוץ לדרוש כפל אישורים ולטרטר עסקים בין פקידים בממוצע של 30% מזמנם?! אבל בעיות ביורוקרטיות של עסקים לא מוכרות עיתונים.
