מבצע "יפתח" (ה') - ברית עם השבט הבדואי ערב אל-הייב

ב-26 באפריל 1948 ירו ערבים על הרובע היהודי בצפת ועל בסיס הפלמ"ח בהר-כנען, פוצצו שני גשרים על הכביש הראשי בין קיבוץ ג'יב-יוסוף¹ לטבריה, תקפו את קיבוץ להבות-הבשן וירו על יהודים שעבדו בשדות של הקיבוצים דן ודפנה. באותו יום פינו הבריטים אחד מבסיסיהם (לא העיקרי) ליד ראש-פינה ואנשי ה'הגנה' נכנסו אליו ללא הפרעה.² אירוע זה והידיעה על תוכניות הפינוי של הבריטים הפיגו את חששותיו של מפקד "מבצע יפתח" יגאל אלון מפני כוונותיהם הזדוניות. הוא הבין שהבריטים יפַנו בקרוב את בסיסיהם באצבע-הגליל ושהוא יכול לתקוף את הערבים לפני סיום המנדט בלי חשש מתגובתם. ב"פקודת מבצע מס' 1" ששלח אלון למפקדי מבצע יפתח ב-27 באפריל הוא הגדיר את מטרות האויב: לנתק את הרובע היהודי בצפת ואת בּיריה היהודית, עין-זיתים והר-כנען מיישובי עמק החולה. בפקודה שקיבל מפקד הגדוד השלישי של הפלמ"ח, משה קלמן, מאלון כתוב שמגמת המבצע להשתלט על צפת וסביבותיה כדי שתהיה תנועה חופשית בין יישוב ליישוב בגוש זה ובין הגוש לעמק החולה. לשם כך על הגדוד השלישי לכבוש את ביריא הערבית ולהרוס אותה ולכבוש את עין-זיתון ולהתבסס בו. "זמן, תוכניות וחסימות, בחר בעצמך".³ נוסח זה של הפקודה מאשר את גרסת משה קלמן שהוא היה עצמאי כמעט באופן מוחלט במהלכיו הטקטיים. ראובן נצר העיד שאלון הודיע למפקדי הפלוגות על יעדי מבצע יפתח ללא הנחיות מפורטות.⁴

ב-27 באפריל פינו הבריטים את שדה התעופה שליד מחניים ואת הבסיס שלידו וחיי⁵לי חטיבת יפתח נכנסו אליהם. לקראת פינוי המחנה הבריטי הגדול ביותר באזור מדרום-מזרח לראש פינה, שלח אלון כוח מהגדוד השלישי בפיקודו של איציק הוכמן לפרוץ אליו ברגע שיפנו הבריטים ועד אז לחסום את כל הדרכים המוליכות אליו חוץ מהדרך המובילה לכביש הראשי שבה אמורים לנסוע הבריטים. ניסיון של יומיים לא ביסס את החשד שהבריטים מתכוונים למסור את המחנה לערבים אבל אלון רצה למנוע הפתעה, והחשד היה נטוע עמוק בליבו. גבי ברשי, פקודו של הוכמן, סיפר שהוא וחבריו הציעו לחיילים הבריטים לקיים תחרות כדורגל באותו יום ושכוונתם הייתה להיכנס למחנה וללמוד אותו אבל הבריטים ביטלו את התחרות. ב-28 באפריל בצהריים מסרו הבריטים את משטרת ראש-פינה לנוטרים היהודים אביב קלר ומרסל טוביאס,⁶ שחנו בראש פינה.⁷ אחרי הצהריים פינו הבריטים את המחנה. הכוח של הוכמן נכנס אליו ואיתו יגאל אלון. צריפים אחדים נשרפו תוך כדי פינוי ואלון סבר שהבריטים מנסים להעלות באש את כל המחנה והורה לפקודיו לירות באוויר. הבריטים לא השיבו אש. לבסיס ניתן שמו של פילון פרידמן שנהרג בהתקפה על משטרת נבי יושע שבוע לפני כן. אנג'י קולר, מזכירתו של אורי יפה, סיפרה שעל קיר הצריף המרכזי במחנה היה כתוב באנגלית: WELCOM ISRAEL.⁸ "כל הבריטים יצאו מהגליל העליון המזרחי", בישׂרה כותרת עיתון הארץ ב-29 באפריל. אלון ומִפקדת מבצע יפתח עברו מאיילת-השחר למשטרת ראש-פינה שקיבלה את השם "בית יפתח".

כשבא אלון לגליל הוא כרת ברית עם שייח' אבו-יוסוף, מנהיג השבט הבדואי הקטן ערב אל-הייב, שמחנהו היה סמוך לגבול עם סוריה, ממזרח לראש-פינה. אבו-יוסוף יזם את הברית הזאת. ירוחם כהן כתב: "הדבר נראה לנו תמוה, מאחר שמצבנו היה באותו זמן בכי רע. הידיעה עוררה את סקרנותו של יגאל אשר החליט לעמוד אישית על מניעי השייח' לצעדו זה. יגאל יִיחס להצטרפות השבט חשיבות מדינית שאינה נופלת בערכה מן החשיבות הצבאית. ניתנה הוראה למפקד 'מבצע מטאטא',⁹ שנערך באותם הימים, לא לפגוע באנשי שבט זה. ליתר ביטחון נתלווה אל הכוח שפעל באותו אזור איש מבני הסביבה כדי להבטיח את הדבר. הביקור אצל השייח' אבו-יוסוף לא נערך מיד אלא כעבור זמן. "בבוא המועד יצאנו בשני ג'יפים חמושים במקלעים לעבר הכפר טובא. יגאל, שלא מלאו לו שלושים שנה ואף נראה צעיר מכפי גילו, חשש שמא בהופיעו בלא מדים ודרגות, שלא לדבר על חתימת שפם או מגפיים, לא יאמין השייח' הזקן שהוא מפקד הכוח היהודי. הוא החליט אפוא להציג את עצמו כסגן המפקד אשר נשלח על-ידי מפקדו להכיר את השייח' ואנשיו ולקבוע את פרטי ההסכם. מנו פרידמן ואני הכינונו את הביקור מראש כדי לשוות לו מעמד מכובד וכדי למנוע הפתעות מצד הגבול הסורי. "בשעה היעודה הגענו אל המחנה. במרכז המאהל ניצבה מחלקה של בדואים צעירים לבושי מדים צבאיים של הצבא הצרפתי. בידיהם היו רובים משלושה-ארבעה סוגים ואשפות כדורים עיטרו את חזיהם. השייח' הזקן קידם אותנו במאור-פנים ובצרור ברכות ערביות מסורתיות. יגאל עבר על-פני המסדר המוזר והבלתי-רגיל ולאחר מכן נכנסנו לאוהלו של השייח' וגלגלנו שיחה על צוק העיתים על בעיות החקלאות ועל מזג-האוויר. משהרגשנו שיצאנו ידי חובת הנימוסים גילגל יגאל את השיחה לאפיק ענייני יותר. הוא אמר לשייח' כי מפקדו שמע על נכונותם להצטרף לכוחותינו והינה על כן נשלח הוא יגאל להיפגש עמו כדי להסדיר את הדבר. לפני שכילה דבריו הפסיקוֹ השייח' בנעימת תוכחה: 'הוי בני עקיל¹⁰, אל תנסה לשטות בזקן כמוני. הכרתי את סבך אבי אימך רבי אלתר שוורץ המנוח מוותיקי ראש-פינה. אני מכיר את אביך זה שבעים וחמש שנה. אתה הוא המפקד היהודי ומתוך אמון בך מוכן אני לקשור את גורל שבטי עם גורלכם'. "דבריו של השייח' החמיאו מאוד ליגאל. ללא גינונים של טקס שאל את אבו-יוסוף מה הניעוֹ לעשות צעד בלתי רגיל זה. השייח' השיב, ודבריו נשמעו כנאמרים בגילוי לב ובכנות: 'בתורה כתוב כי הארץ הזאת מיועדת ליהודים ואין לחלוק על כתבי הקודש. אני ואנשי רוצים לחיות בשלום כאזרחים נאמנים למדינה היהודית'. כן אמר השייח' כי הוא מתנגד למלחמה וביקש לחסוך דם וסבל. מניסיונו הרב ביחסי שכנות טובה עם היישובים היהודיים למד שיהודים וערבים יכולים לחיות בכפיפה אחת בשלום. הוא הטיח דברים בוטים נגד נציגות הוועד הערבי העליון בצפת, שהתעמרה באוכלוסייה הערבית והתיימרה לניצחון בעוד שהסיכויים הם לטובת היהודים. יגאל סבר כי שני הנימוקים האחרונים הם שהכריעו את הכף בשיקוליו של השייח' שכן ידענו כי נקמת-דם שררה בינו לבין הוועד הערבי העליון ואמונתו בניצחון היהודים אך סייעה לו להחליט ברוח זו. "אף כי התרשמנו מכנותו של השייח' ורצינו מאוד להיעזר באנשיו לתפקידי סיור, ריגול והטרדת הכוחות הסוריים, ביקשנו לעמוד על מהימנותו. יצאנו עם השייח' אל מחוץ לאוהל. הוא התבקש לדווח על הצבא הסורי ממזרח לירדן מעבר לגשר בנות-יעקב. השייח' נתן תשובה מקיפה ומפורטת על העוצמה המרוכזת שם. השווייתי את האינפורמציה של השייח' עם הידיעות שהיו ברשותנו ומצאתיה מדויקת. דבר זה שיכנע אותנו סופית ויגאל החליט לצרף את השייח' ואנשיו לכוחותינו. כדי להבטיח קשר הדוק בין השבט ובין הפיקוד מינה יגאל בו ביום את יצחק חנקין כמפקד יחידת הבדווים אשר בכינוי 'פל-הייב'¹¹ צורפו אליה חוליית חבלנים וחוליית מקלענים מאנשי הפלמ"ח. נפרדנו מהשייח' בתקיעת-כף, שסימלה את הברית הלוחמת הראשונה בין יהודים לערבים במדי ישראל".¹²

1. היום קיבוץ עמיעד מדרום לראש פינה. 2. א"צ, יפתח, דווח יומי על אירועי 26 באפריל 1948. 3. א"צ, אל עלי מאת יפתח, פקודת מבצע מס' 1, 27 באפריל 1948. 4. ראיון עם ראובן נצר. 5. א"צ, אל גולני מאת עודד, 27 באפריל 1948; "בינינו", מס' 13, 9 במאי 1948. 6. אחד ממפקדי הצנחנים המפורסמים בצה"ל בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה. הוא כונה "אבי הצנחנים". היה קצין בצבא אוסטריה ואחר כך ב"לגיון הזרים" הצרפתי. לאחר השתלטות גרמניה על אוסטריה עלה ארצה והצטרף לפלוגת בית"ר בראש פינה, וב-1940 התגייס לצבא הבריטי. לאחר המלחמה הצטרף לקבוצת "הנוקמים". 7. דוד ניב, "ראש פינה", עמ' 349. 8. ירוחם כהן, עמ' 144; ישראל ליאור, עמ' 150; "בינינו" מס' 13; ראינות עם אורי יפה, גבי ברשי, יגאל אלון וחנה קולר. 9. ראה להלן. 10. שמו של יגאל אלון בפי ערביי התבור. 11. פלמ"ח-הייב. . ירוחם כהן, עמ' 136-134.