שלושה חודשים וקצת שממשלת ישראל החדשה על כל מרכיביה, מורכבותה ואתגריה עובדת למען עם ישראל, באנו לעבוד וישראל לפני הכל. בלי גרם של ציניות, הממשלה על סך חלקיה, עובדת בתחום המדיני באופן נמרץ, מה שאי אפשר לומר שקורה בתחומי הביטחון, מהמאבק בגרעין האירני ועד המלחמה בארגון הטרור חמאס, בתחום הכלכלה ובהתמודדות עם מגיפת הקורונה והכלת למעלה מאלף בני אדם, קורבנות המגיפה המוכלת.
בתחום המדיני מתרחש אירוע גלוי וסמוי, אשר אינו ניתן למדידה ואין אפשרות אמיתית לכמת את תוצאותיו, אירוע אשר אין לדעת לאן התהליכים המתרחשים יובילו אותו. האם מורכבות הממשלה ומנעד הדעות הרחב עד קיצוני בה יכול לקיים תהליך מדיני מכל סוג שהוא?
מה שברור הוא שהאמריקנים פרעו מהר ממה שהיה ניתן לשער את מחיר צילומו של ראש הממשלה עם הנשיא בפגישה הקצרה שנדחתה שוב ושוב. הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, שיקום עזה, הכנסת סחורות ללא פיקוח, והפסקת ניסיון לבצע את צו בית המשפט המורה לפנות פולשים ערבים לבתי יהודים בשכונת שמעון הצדיק. הכלת רצח החייל בראל שמואלי הי"ד, הכלת שיגוריי רקטות לשדרות, הכלת שיגורי בלוני תבערה לדרום, והכנסת הכסף הקטרי עם מזוודות, בלי מזוודות לחלוקה למנגנון הטרור. כמו-כן להעלים עין ממשכורות האסירים המחולקות על-ידי הפרטנר לשלום, ועין ממשלתית מהבנייה הפראית המנוגדת להסכם באזור C במימון אירופי.
כך גם ויתור דה פאקטו על השליטה בהר-הבית, ויתור על החובה העליונה להחזיר את גופות החיילים אורון שאול והדר גולדין והדרישה לכרוך את שיקום עזה בהשבת הבנים. הממשל האמריקני גם הבהיר לראש הממשלה כי אינו נזקק לאישורו לחלק בפועל את בירת ישראל ירושלים עם הקמת הקונסוליה האמריקנית בירושלים אשר נסגרה בימי ממשל טראמפ, חאן אל אחמאר לא יפונה והמימון העצום ממדינות אירופה וממדינות המפרץ יזרום שוב לשיקום עזה או שמא מנהרותיה, מעוזיה. מבצריה.
האם הממשלה, המנהלת או מנוהלת, נכנסה מרצונה או שמא בעל כורחה, על-פי תכתיבים, לתהליכים מדיניים משמעותיים לביטחון מדינת ישראל ולקיום הרצף היהודי בהתיישבות המוקפאת? האם מהלכים אלה הינם אות מבשר טוב או שמא חלילה אות מבשר רעה ומתרגשת עלינו קטסטרופה לאומית נוספת בדמות עקירת יישובי חבל עזה וגוש-קטיף באופן חד-צדדי?
אין ספק, בתקופת זמן קצרה מאוד עם להט לא ברור של שחקנים אזוריים רבים מידיי מתקיים לכאורה תהליך מדיני חובק עולם, תחיית המתים של תוכניות ישנות להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל. החל מהממשל החדש בארה"ב, ממשל אשר בעיות הפנים הסבוכות בה נמצא נדחו על-ידי הפרוגרסיביים הדוחפים לשיקום הטרור העזתי, דרך נשיא מצריים הממצב את עצמו כמנהיג העם הערבי, דרך חיזוק הקשרים מצד מלך ירדן ובחיבוק המלך המרוקני. קולות חדשים הנשמעים שוב מסעודיה והאמירויות, המפרציות והאירופים סופקים ידיים בהנאה ובהתרגשות, ומעל לכל הצגת תוכנית השלום הכלכלית של ראש הממשלה החליפי, גל ביקורי שרים בממשלת ישראל ברשות הפלשתינית לחיזוק תומך הטרור ומכחיש השואה העומד בראשה.
באירן מרוצים מתנועת המלקחיים הלופתת את ההנהגה הישראלית המסוכסכת בדעותיה על-אף מצג הפיוס, האיחוי, השינוי, זרי הדפנה על ראשה ומתק שפתיה הסמיך, אינם יכולים להאפיל על הפערים האידאולוגים ככל שנמצאים עדיין שם. באירן שמעו על הבטחת אפס ההפתעות של הממשל הישראלי החדש לאמריקנים. באירן קראו את דברי שר הביטחון שקובע כי ישראל תוכל לחיות עם חזרת אירן להסכם הגרעין, שר החוץ וראש הממשלה החליפי, כמו שר הבריאות ושרת התחבורה, תומכים בחזרה להסכם הגרעין. שלוש מפלגות מרכזיות המרכיבות את הקואליציה ובמחיאות כפיים סוערות של התנועה האיסלאמית רע"ם בעד החזרה להסכם הגרעין וזו בהחלט יכולה להיות פריצת דרך לשלום עולמי במזרח התיכון אשר המעוזים הקדמיים של אירן מצפון ומדרום מתעצמים לקראת השלום המיוחל.
ולכן אין תמה שבאירן מותחים עוד ועוד את החבל מול ממשל אמריקני רופס וחלש, ממשל שוויתר על נכסיו ומוכן לעשות כמעט הכל כדי שהמדינה המצהירה על רצונה בהשמדת מדינת ישראל ומבצעת פעולות אקטיביות להגשמת ומימוש שאיפתה, אירן, תסכים לחתום על הסכם אסוני למדינת ישראל ותתעצם כלכלית וביטחונית. שר הביטחון, כמו שר החוץ, כבר אינם מתנגדים לחזרה להסכם הגרעין. הם אפילו מצדדים בחזרה להסכם, כמובן למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.
שלושה חודשים וקצת ונדמה כי רק קצב המינויים הפוליטיים מנצח את הריצה אל תהליכים מדיניים הקובעים עובדות בשטח. האם לממשלת ישראל הנוכחית יש את המנדט לבצע מהלכים הרי גורל כאלה?
