טבעו של הכיף

וואלאס ידוע בכתיבתו חסרת הגבולות, המלאה בהומור והמביאה לנו את אישיותו החדה. הספר הזה מכיל את מאמריו ורשימותיו על כתיבה וספרות, על הקשר ביניהם, ועל חקר סוגיות כאירוניה, אותנטיות, הומור, מוסר, תהילה והכיף שבכתיבה. הספר מחולק לפרקים שבתוכם נמצאים כל רעיונותיו המהפכניים של וואלאס, וכתיבתו המיוחדת. "מזל טוב, מזל רע, מי יודע (עמ' 10)"? במאמר הראשון, שנקרא "טבעו של הכיף" וואלאס מראה לנו את יחסי האהבה-שנאה עם ספר או טקסט שאנו כותבים. הוא מתאר באירוניה את היחס המורכב של כותב לעבודת הכתיבה, את הרגשת המיאוס, שמלווה גם בהתרוממות רוח כשהספר או הטקסט יוצאים לאוויר העולם, ואץ תחושת המשטר המלווה בהדוניזם עצמי וכניסה אגרסיבית של הכותב לתוך עצמו. הכיף ביצירת הכתיבה הוא לא להיות חלק מהעולם לכמה רגעים ושעות. וואלאס רואה בספרות הרבה יותר מאשר בידור; הוא רואה בה, ובמיוחד בקובץ זה, כוח רוחני שביכולתו להעביר ביקורת ואף להרעיד עולמות. הדקדקנות של וואלאס באה לידי ביטוי בטקסטים אותם העביר בקורסים שונים במוסדות להשכלה גבוהה, והוא מבליט כל העת את אישיותו האוונגרדית ואת דעתו. ב"תוכנית קורס אנגלית 170R - יצירות סיפורת נידחות/אקלקטיות נבחרות, אביב 2003 (עמ' 135-148)", אנו מקבלים את הסילבוס המלא של הקורס, תוך הצגת יצירות שנכתבו בין שנות ה-30 לשנות ה-70, שבדרך כלל לא קוראים עליהן או מדברים עליהן. אלמותיות קצת. הוא נותן לסטודנטים לגלות יצירות שלאו-דווקא נחשבות לטובות ומשפיעות. והמטרה - לעודד שיחה וביקורת. הוא נותן לא מעט קריאת חובה, חלקה קשה להשגה בקורס זה, ודרישותיו מלאות ודקדקניות. הוא מדגיש שאינו נותן ציונים מנופחים בקורס, והלו"ז נדרש להיות צפוף ואינטנסיבי, וכל סטודנט הבוחר בקורס זה, נדרש לעמוד בו. מצורף בסילבוס זה גם "דף מידע על הסטודנט" שוואלאס יצר על-מנת להכיר את הסטודנטים שלו. מכאן משתמע, שחשוב לו שהם יכירו יצירות שונות, יפתחו את הראש לחומרים ספרותיים אליהם הם לא רגילים, וזה מה שמייחד אותו כאישיות.

רעשים מיותרים

חשוב לציין כי הקריאה בספר זה היא מאתגרת, והקורא הממוצע לאו-דווקא ימצא עניין בכל מאמריו והגיגיו של וואלאס. וואלאס למעשה הבין, כי אי-אפשר לעסוק בספרות מבלי להתעמת עם המדיום שכבר האפיל עליה - הטלוויזיה. ואת זה נפגוש במאמר "טלוויזיה וסיפורת אמריקנית (עמ' 47-135)"; מאמר זה תופס את הנפח העיקרי בספר זה, ומדגיש בפנינו את ההתנגשות הבלתי נמנעת הזו. ישנה הערה בתחילת המאמר: "תתנהגו טבעי" (גם שמו של החלק הראשון במאמר זה), המכוונת לסופרים ולכותבים, שלטענתו הם עסוקים בלהיות מודעים לעצמם בצורה מחרידה, בתהייה תמידית איך הם מצטיירים לאנשים אחרים, ובכלל - איזה רושם הם עושים. מנגד, הוא מציג לנו את הטלוויזיה ככמעט מתת אל מושלמת, המספקת גישה חד סטרית לצפייה באנשים אחרים. הוא מציג לנו את תופעת המציצנות ומה מרגישים אלה שמציצים בהם. הוא מדגיש כי צפייה מרובה בטלוויזיה היא תופעת מאוד רווחת בארה"ב, והיא מסמלת תעוקה פנימית הרבה יותר רחבה. הוא מגדיר את הטלוויזיה כמדיום המשפיע על כל צופיו ומהלך חייהם, ומבחין בין צפייה פסיבית שנועדה "לנקות את הראש" ובין אי-צפייה בטלוויזיה, שבעצם מזקקת את נפש האדם מהרעשים המיותרים שהיא יוצרת. הוא מציין כי הטלוויזיה מדגישה בדידות והתמכרות ומאפיינת בחדות את התרבות האמריקנית, ובמיוחד את תרבות הפופ. במאמר זה וואלאס מציין כי ישנם סופרים וכותבים המושפעים עמוקות מתרבות הפופ, וזה בא לידי ביטוי בכתיבתם. זהו מאמר אירוני, הלועג לפוסט מודרניזם ולתרבות הצריכה, ומציג את אישיותו של וואלאס במיטבה. כאמור, מדובר בספר שאינו קל לקריאה, ולכן ניתן להתמקד בטקסטים המעניינים בו. מה גם שבמושגי הכתיבה של וואלאס (שקראתי לא מעט מחומריו), ספר זה נחשב כבד ולא מתאים לכל אחד. למי הוא מומלץ? לאנשים שעוסקים בכתיבה, אם כתחביב ואם כמקצוע. חשוב לציין שוואלאס התאבד בשנת 2008 והמוות והפחד הקיומי הם נוכחים תמידיים ביצירתו. יצירתו היא בעלת הומור חריף ומציגה התבוננות חודרת על החיים המודרניים המערביים ועל החברה האמריקנית בפרט. כאדם דקדקן ואוונגרדי באישיותו, הוא נחשב למערער גדול על התפיסות המקובלות הרווחות בנוגע ללימודי כתיבה וספרות אנגלית, ומאמריו לא בוחלים בשום אספקט ביקורתי. וואלאס היה יוצר חשוב, וספר זה בהחלט מוקדש לאוהבי הכתיבה שלו ואישיותו המיוחדת.