ישראל היא כבר כיום מדינה צפופה ביותר
1 במיוחד במרכזה ובאזור החוף שלה בואכה רצועת עזה. קצב גידול הצפיפות באזורים אלה גבוה מאוד ולאור קצב גידול האוכלוסין בשנים האחרונות וההערכה שהוא עתיד להמשך ואולי לגדול בהשפעת גידול בעלייה בעליה בשני העשורים הבאים, תאלץ ישראל להעביר את מרכזי הכובד של הבינוי, התחבורה והפיתוח המשקי דרומה ובמידה לא מבוטלת גם מזרחה. אם תתממשנה תחזיות העלייה בגלל התגברות האנטישמיות בעולם והשינויים החברתיים בארה"ב,
יתרחשו שינויים אלה מוקדם ומהר יותר אפילו מהערכות "זהירות" אלה.
2
בקצב צמיחה של כ-200 עד 250 אלף נפש בשנה בממוצע, תגדל האוכלוסייה בכ-2 עד 2.5 מיליון נפש עד שנת 2040. ישראל לא תצליח לדחוס יותר משני מיליון נפש למוקדי ההתיישבות הנוכחיים בתקופה זו ולשמר בהם איכות חיים סבירה מבחינת הצפיפות, מחירים, איכות חיים, חופש התנועה ועוד. לכן, אין מנוס מפיזור יזום ושיטתי של האוכלוסים הקיימים ובוודאי גם של זה שיתווסף.
שיקולי ביטחון-הפנים והביטחון הלאומי הכולל, יחייבו שינויים ופיזור אוכלוסייה אינטנסיבי גם אם הצפי האופטימי להתפתחות חיובית של הסכמי אברהם יתקיים במלואו. הדינמיקה הגיאו-פוליטית בסביבה בה חיה ישראל לא תתייצב לפני חלוף חמישים שנה מתהפוכות העת הזו - כשניים עד שלושה דורות. האתגר הגדול של בנט כיום הוא יישוב יהודים בפריפריה, לרבות ובמיוחד איו"ש. זאת חרף האילוצים השוללים זאת בממשלת הקונגלומרט.
3
"השמאל" הישראלי, מייצג בעיקר את "הזהות הלאומית הסקטוריאלית שלו" - שעיקרה: "שלום מלא מושתת על פשרה טריטוריאלית בא"י המערבית והקמת מדינה פלשתינית ברוח הסכמי "אוסלו". רוב הציבור הישראלי מאמין שזהו חלום באספמיה. לפיכך, גם אם כוחו של "השמאל" בישוב היהודי בארץ פוחת בשנים האחרונות, בין תומכיו הערבים בארץ והיהודים האנטי-ציונים בארה"ב ובדמוקרטיות מערביות אחרות, זה לצערנו עדיין המסר המדיני האולטימטיבי. גורמים אלה לא הפנימו את הסכמי אברהם ורואים בהם סרח עודף, במקום חלק
4 מליבת האסטרטגיה הלאומית האלטרנטיבית שלנו, שאותה יש לקדם ולפתח בכל המרץ.
את קידום היישוב באיו"ש יש לסנכרן בשנתיים הקרובות עם תוכנית השלום של הנשיא טראמפ, לא מפני שאנו מסכימים לכל פרט בה, אלא מפני שאנו שוללים את האלטרנטיבות האחרות מכל וכל. אם נגיע לכך ביום מן הימים, נצטרך להיות מוכנים לפרק גם את הממשלה הנוכחית אם יישום מהלכים אלה ידרוש זאת. ישוב איו"ש כחלק מראיית מכלול נושאי הביטחון הלאומי, הוא מטרת-על לאומית. אם יאמר זאת בנט בקולו, גם מבלי לקצוב מועד מדויק למימוש, תהיה זה צעד מנהיגותי מהותי ואמירה מדינית בעלת חשיבות עליונה.
את מערכת היחסים שלנו עם ירדן יש לעצב מחדש על יסוד שלושה מרכיבים:
5 היציבות הפנימית בירדן, השתלבות ירדן בהסכמי אברהם ללא תנאי ועיצוב פתרון אזורי הכולל את הסכסוך הישראלי-פלשתיני על יסוד ההבנה שיכלול את כל שטח המנדט לשעבר (ארץ-ישראל השלימה) וימנע מניסיונות סרק להשיב את המציאות במרחב גיאופוליטי זה לקדמותו; נקודת המוצא תהיה המצב הקיים והבעיות הדורשות טיפול לייצובו לטווח-ארוך. שאלת ההגנה על גבול המזרח איננה שאלה מכרעת ברגע זה, משום שהערכוּת ישראל ב"מזרח- תיכון-חדש" המתהווה כיום, חייבת להיות מותאמת לשינויים החלים בו ומושתתת על יכולות צבאיות רב-ממדיות הכוללות אזורי חייץ וכושר תגובה מהירה ואפקטיבית בכל המרחב המפורז המבטיח התראה, הערכות ומרחב הריגה אפקטיבי של כוחות אויב אזוריים.
האיומים המיידיים נגזרים כיום, פרט למרחב המצרי, מאיומי טרור של אירגוני איסלאם פונדמנטליסטיים. חלקם נובעים מהתפוררות הסדר הקיים ואחרים מוקמים, מפותחים ונתמכים ע"י כוחות מדינתיים שמבקשים להפעילם כ-"Proxies" לקידום מטרות עכשוויות ועתידיות. השימוש בסוכני טרור בא בכדי לחסוך להם תגמול אלים ישיר, להגדיל את חופש התמרון האסטרטגי, לשמר תדמית "הגונה" ולנהל את מלחמותיהם במחיר דמו של זולתם.
השיטה האסטרטגית של הטרור האסלמי כפי שהיא מסתמנת יותר ויותר, בנויה על כיתור יעד השתלטות מבחוץ, ערעור הסדר והיציבות מבפנים, שיבוש החיים באמצעות שני מעגלי איום הפועלים בסינכרוניזציה ומכה מכרעת כאשר החולשה מגיעה לרמה המבטיחה הצלחה. באידאולוגיה המוסלמית, ג'יהאד (מלחמת קודש) היא מלחמה ששווה להקריב עבורה חיים, והעושה זאת הוא למעשה "קדוש" (שאהיד). לפיכך, מאבק יעיל באיום זה צריך לקחת בחשבון שהנשק הנפוץ כיום בעולם הטרור והמלחמה בטרור הוא: הנשק האישי - למלחמת פנים אל פנים אכזרית - שמי שאינו מנוסה בה ומוכן לה, לרוב כושל בה. והנשק ארוך הטווח - טילים, מל"טים ורקטות, המשוגרים אל ליבת האוכלוסייה האזרחית של היריב ולמטרותיו האסטרטגיות בכדי לכרסם בכושר העמידה הלאומי. הנשק האישי הוא נשק השמדה וזה ארוך הטווח הוא נשק התשה. בסופו של יום, גם האסטרטגיה של הטרור מבינה ששליטה ביריב מושגת ע"י נוכחות בקירבתו הבלתי-אמצעית, כלומר שליטה בשטח.
6 חייהם ומהלכיהם האישיים של רבים בעולם המוסלמי מכוונים על-ידי תפישות אלו משום שמקורן בליבת החינוך הדתי שלהם. משקלן בחיי היום-יום הוא פונקציה של חינוך, תעמולה והסתה שמבקשות להשיג יעדים אימפריאליים, במחיר דמים ואיכות חיים שיוזמי המעשה "מוכנים" לשלמם. מדינות מוסלמיות, מאידך-גיסא, משמשות בסיסי יציאה, מוקדי ידע, מקורות גיוס ותשתיות לייצור אמל"ח ואספקתו לכוחות הלוחמים, אך לרוב אינן מקריבות עצמן ביודעין כקורבן לאידאולוגיה דתית, חברתית או אחרת.
7
מלחמות ישראל בעידן החדש התחילו כמלחמות כפויות בין מדינות, כנראה בהשראת תרבות המערב, שדרך חשיבתו הנחתה את הערבים וגם את ישראל. הניצחונות הישראלים במלחמת השחרור, מבצע סיני ומלחמת ששת הימים - קיבעו את סופן של המלחמות הקונבנציונליות באזור, והעבירו את המשכן לתחום אסטרטגיית הטרור. הטרור האיסלאמי כפה על ישראל את הסכמי אוסלו, משום שבאיוולתה אימצה ישראל את כללי ניהולן של מלחמות קונבנציונליות גם לניהולן של מלחמות טרור.
מלחמת טרור מכוונת להכות בעיקר בעורף האזרחי משום שהיא א-סימטרית ומתנהלת בין כוחות בלתי שקולים בעוצמתם הצבאית. עם זאת, אין לוחמי הטרור נמנעים מפגיעה גם בכוחות צבאיים סדירים, כשאז המלחמה הופכת בפועל למלחמת גרילה. המטרה בשני המקרים היא התשה ושבירת רוח הלחימה באמצעות הקזת דם ושחיקת משאבים. כשאין לפניך אויב מוחשי, השאלה האקטואלית היא במי למעשה אתה נלחם? מלחמת הטרור מנצלת היטב גם את חולשות השיטה הפוליטית-אידאולוגית המערבית הניצבת מולה ובכלל זה, הגירה מסיבית של "פליטים" לכאורה, שאינם אלא שליחי התהליך האימפריאלי החדש של האיסלאם מול המערב הנוצרי שטרם הפנים את העקרון. החדירה המתמשכת לתוך מדינות דמוקרטיות, כפי שמבצע האסלם הפונדמנטליסטי באירופה למשל וערעור הסדר המדינתי, הוא הכנה לכיבוש והשתלטות, שלא יבואו כפלישה של צבא סדיר מבחוץ, אלא כהשתלטות אלימה מבית...
בישראל, החדירה קיימת כבר מעצם העובדה שחיים בה כמעט 2 מיליון ערבים-פלשתינים (כהגדרתם), שרבים מהם עויינים את המדינה היהודית. התפתחות האלימות ברחוב הערבי בשנים האחרונות, בחסות טענות המנמקות זאת בדרך כלל באי-צדק חברתי, אינה אלא הכנה לאחת משתי התפתחויות: האחת: שילוב אמיתי של ערביי ישראל במדינה כאזרחים - דבר המחייבם להכרה בהיותה מדינה יהודית ומלווה בשבועת אמונים למדינה וחוקיה (בדומה לארה"ב, למשל). השנייה: הכנה להשלמת הקפת ישראל באמצעות כוחות טרור סביב גבולותיה הצרים, תחת מנהיגות אחת - אירנית
8 וביצוע אקט של הכרעה. זאת תתאפשר כאשר ההכנות תושלמנה, או כאשר ישראל "תתעורר" משנת החורף לתוכה שקעה שוב בעשור האחרון ותנסה למנוע או להגיב.
כאמור, מלחמות טרור נעזרות במדינות כעמדות מוצא והיערכות לכוחות המבצעים את מעשי הטרור בפועל. ארה"ב לא הבינה עניין זה עד לפגיעה במגדלי התאומים. או אז יצאה להילחם בטרור במרחק של כ-10,000 ק"מ מהבית. השקט בארה"ב הושב על-כנו במידה רבה, אבל מלחמות חסרות תכלית באסיה הרחוקה הפכו למטחנות-בשר אמריקני ולתהליכי הרס ואיבוד ציוד יקר, שחיבלו בכלכלה והחזירו הביתה "יותר מדי גופות" (סינדרום וייטנאם). התוצאה - בריחת ארה"ב מאפגניסטן - שוב. אולם לא הייתה זו יציאה מתוך הסכם ויצירת מאזן אימה מייצב, אלא נסיגה בבושת פנים. סביר מאוד שלאירוע זה תהיה השלכה בעתיד, בחזרת הפגיעות בארה"ב באמצעות טרור, שאפשר מאוד שיופיע הפעם מדרום-אמריקה. האיסלאם בונה כבר שנים את נוכחותו גם שם.
ישראל מדינה קטנה מאוד בשטחה.
9 היא חסרה עומק אסטרטגי למלחמות קונבנציונליות או למלחמות טרור. הואיל והאחרון קשור בהתבססות לאורך גבולותיה, במדינות השכנות, מהן ניתן לנהלו באמצעות נשק תלול-מסלול, בו מתחמשים אויביה (כ-150 אלף טילים ורקטות בלבנון בלבד). על-כן, ישראל אינה יכולה להסתפק בפגיעה בכוחות הטרור הלוחמים בה בלבד. עליה לפגוע ככל שנדרש מבחינה צבאית, פגיעות אפקטיביות ומכאיבות גם במדינות המוצא עד להרתעתן או שבירתן המוחלטת.
האתגרים המיידיים בתחומים אלה הם סוריה, לבנון ועזה. לאחרונה יש לשים לב היטב גם לירדן ולנטיות היסחפותה אחר סעודיה לעבר אירן, שחיזבאללה הוא זרוע קדמית שלה. איום חיזבאללה עלינו, חייב להיענות באיום אפקטיבי על אירן עצמה או על אינטרסים אזוריים מובהקים שלה. האסטרטגיה הישראלית מול המדינות השכנות הגובלות עימה ומאפשרות מתוכן תקיפות טרור (מדינות העימות הישיר), חייבת לכלול מהלכים צבאיים שתוצאתם תהיה כיבוש שטחים וניקויים מטרור ותשתיותיו ופינויים בהסכמי פירוז דוגמת ההסכם עם מצרים בסיני. על ישראל להכין את צה"ל למגוון רחב של צרכים ויכולות ביצוע ברוח זו.
כיבוש שטחים ופעילות ביעור אפקטיבית בהם, מחייב כוחות יבשה יעילים ודוקטרינת הפעלה תואמת אסטרטגיה. פעולות הביטחון של ישראל היו תמיד מושפעות משיקולים מדיניים. כל עוד היו המהלכים מוגבלים למדינות העימות הישיר התקיים בהם מימד של סימטריה - איום על ישראל, היה בה-בעת גם איום עליהן. השגי ישראל במלחמות השחרור וששת הימים, דחקו כוחות אלה מתחום העימות הישיר ואף הובילו עם חלקם להסכמי שלום, קרים ככל שיהיו. התרחבות הזירה לטווחים גדולים בהרבה מבעבר, מחייבת שינוי דוקטרינה של הביטחון הלאומי שלנו. מלבד הכנת הכוחות ויעדי המלחמה, חובה לנהלה נכון לפי עקרונות המלחמה - לרבות שימוש במכה מקדימה או מלחמה מונעת, שייתרו מלחמה בו-זמנית במספר גדול של חזיתות. העקרון הקובע הוא ש"התבגרות" מדינת ישראל ומשקלה באזור, יקבעו על-פי התנהלותה ודימויה לא פחות מאשר על-פי עוצמתה בפועל. על בנט כראש ממשלה להכין עצמו לכל אלה, להכין לכך את דעת הקהל בעולם ובארץ, אך בעיקר להסביר לפיקוד העליון הצה"לי לאן מועדות פנינו ומדוע - לא קונספציה אלא לוגיקה.
