בין האמנים העצמאיים אציין את האמנית הבינתחומית אלנה צ'רטי שטיין, ילידת איטליה שהשתלמה בבצלאל (תואר שני) והתבלטה לא מזמן בעיצוב "הביטוס" בגלריה P8 בת"א: שיחזור, לכאורה, של רלייף רומי עתיק על העיטורים האוריינטליים שלו. כאן, החליפה מדיום ויצרה את סדרת ציורי 12 המזלות על שטיחים פשוטים בסיגנון רומי עתיק עשיר גוונים.
האמנית ביאנקה ספריינס הפתיעה בקיפולי נייר אמנותיים מרהיבים. בלטה לטובה גם האמנית הצעירה עדי ארדון שהחייתה את מטיס בשילוב נגיעות ישראליות. כך ציירה טבע דומם עם כיסא, שולחן, כד ופירות א לה מטיס, אך בתמונה שעל הקיר בציור עצמו ניבטים מראות ישראלים: שדות העמק או קבר עתיק עגול כותרת.
אי אפשר בלי פוליטיקה. ודווקא מתבקש, לאור ההתייחסות הרבה לכך בצילום. ציורים של יהונתן זהר "מהומות", פרשים בהפגנות בירושלים נגד ר"ה לשעבר ביבי נתניהו, וציור יפהפה כרונומטי בכחול של פרש בודד. בתחום העיצוב אציין את הקדר והמורה (בית בנימיני) גיא ג'נא, בכדים בהם החותם האישי שלו בולט מייד: גילוף עלים וציפורים בלבן על-רקע שחור, או להפך. היו עוד יפים וטובים, אך תקצר היריעה מלהזכיר את כולם, ועימהם הסליחה.
צילום או מסכה?
גיא און (1986) חתם את תערוכת הצילום שלו "חומר אנושי" בגליה רוזנפלד בת"א בשיח גלריה על דרך עבודתו. הקהל שגדש את האולם הראה עניין רב בגילויי טכניקת הצילום שחלק עמו הצלם. און, תואר שני מבצלאל בעיצוב תעשייתי הספיק כבר להציג בגלריות בהמבורג, קרקוב, מכון ויצמן ועוד. תרמו לכך, כמובן, צילומיו הפרובוקטיביים שמתמקדים בשילובי גופות עירומים הנעים בין הפיסולי, הכמעט בלתי אנושי, של שדיים, ידיים ורגליים. הקולאז'ים מציגים שילוב מסיכת פנים של האמן הנאה ושתילתם במקומות בלתי צפויים כמו מפתח עמוק של רוכסן מכנסיים. יש להניח שהאמן הצלם ימשיך להפתיע ולאתגר בחיפוש אחר דרכי ביטוי אסתטיים וטכניים.
