מאות אזרחים מחו באופן תרבותי בלי מיצגי זוועה, בלי הסתה פרועה, בלי דגלים שחורים, בלי מסרים שנשאבו מקרקעית הביוב האנושי, בלי פגיעה בשוטרים, בלי קללות, חרפות, נאצות, גידופים, בלי שנאה עזה, בלי עיניים רושפות וקצף בזווית הפה, בתהלוכות בניגוד לחוק, ללא רישיון מגורמי החוק, בלי חמלה על השכנים, על תינוקות, על קשישים, בלי רחמים.
מאות אזרחים שאינם ממומנים יצאו מבתיהם למחות בהפגנה שקיבלה רישיון כדין. אנשים אשר לרובם אין פנסיות תקציביות אבל יש להם אהבה לדמוקרטיה וחרדה מפני חוקי השנאה והחרם, חוקים אנטי דמוקרטים. אנשים שסיימו יום עבודה מבית שאן ומשדרות, מחיפה וקריית גת, מקלחים וירדנה, הגיעו באוטובוסים לעצרת המחאה, ובדרך חזור כבר התכוננו ליום העבודה למחרת, להגעה למפעל בשש בבוקר, בהגעה למשרד בשמונה בבוקר, לעבוד ולקוות שתרומתם למחאה תיפול על אוזניים קשובות ותהייה חלק מהשינוי.
אך כמה צפוי וכמה ידוע מראש הייתה תגובת התקשורת הישראלית אשר כמעט ולא סיקרה את המחאה. חלקם התעלמו באופן בוטה, אחרים בשפה רפה הפליטו משהו מתחת לשפה, ורק תאגיד השידור הציבורי תיאר את עצרת האלפים באופן ראוי. אם בטלוויזיה הוצנעה עד הוסתרה המחאה של מתנגדי ממשלת הריפוי, איחוי, שינוי, הייתה תקווה כי מחר בבוקר יעטר צילום עוצמתי מהמחאה את עמודי השער של העיתונים. כמה ברור היה שבעמודי שער, פרט לעיתון אחד, סוקרה המחאה בעמודים הפנימיים, האחרונים של העיתונים.
הצביעות רקדה הורה ברחובות העיר, מעגלי פאנלים מגלגלי עיניים, ריקודי מיעוט העם מעל גבי העיתונים, הטרומבונים בתיאום מושלם ובסנכרון מדויק עם שאר חברי המקהלה העליזה של הצבועים הצליחו להשתיק גם את המחאה העוצמתית.
אותה חבורת צבועים אשר ליוותה מחאה עם חמישים איש כאשר שלושה שדרים, שני כתבים ואהבה אחת גדולה עטה על כל מפגין בימי השנאה והבלהה נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אותה חבורת צבועים אשר ראיינה כל קשישה פריווילגיית, כל פנסיונר תקציבי, כל פרובוקטור ממומן, רדפה אחריהם עם מיקרופון פתוח במהדורות מיוחדות כשהם מניפים דגלים שחורים, כשמתערטלת זועקת באופן מעורר תהייה, כשדגלי פלשתין הסתירו את דגלי ישראל הבודדים, כשאיברי מין זקורים עם כיתובי הטרדה מינית, כשתוקפים שוטרים ומקללים את המדינה, כשלועגים לזרועות הביטחון, כשמנסים לצור על בית ראש הממשלה ואף לפרוץ לתוכו פנימה, כשלועגים לשכנים האומללים שחוו מצור אלים וקשה בניגוד לחוק, כשביזו החלטות בית משפט וצילמו את שערות האף של חלק השוטרים האמונים על הסדר הציבורי. אותה תקשורת שהייתה לחומר בעירה לחלק הארי של מדושני הפנסיות התקציביות, חלקם ממומנים על-ידי גורמים עלומים, אשר קידשו מלחמה וביצעו יום יום בעזרתם דה-לגיטימציה להנהגה נבחרת באופן דמוקרטי, לראש ממשלה נבחר.
אמת בררנית
אותה חבורת צבועים עושה כל שלאל ידה להשתיק את מחאות הימין, לגייס את הסיסמאות הריקות, השדופות, הלעוסות עד כדי הקאה, "מצילים את הדמוקרטיה", ותומכים בתופים ובמחולות בחוקים אנטי דמוקרטיים המוצעים על-ידי דיקטטורים במפלגותיהם כשתהום פעורה בינם לבין הבנת חשיבות הדמוקרטיה. 'הסתה' זועקים אלו אשר עוד ברחם אימם ינקו את רעל ההסתה והשנאה, ההחרמה והדיכוי של ברי הפלוגתא שלהם, אלו שיצרו את הסטארט אפ הבינלאומי הייחודי, מכונת כביסה המכבסת מילים לפי זהות אומרם, המסיתים נגד אוכלוסיות בחברה הישראלית ויוצרים מציאות רמייה וכזב, המייצרת אמת לשעתה, אמת בררנית, אמת שהיא לא היפוכו של השקר.
החבורה המשתיקה, המיעוט שהצליח לכנס סביבו את כל שונאי, מתעבי, מחרימי ראש הממשלה לשעבר. החבורה שוויתרה על האידאולוגי, על הערכים, על האמונות, על הדעות והכל במטרה אחת, למנוע חזרתו להגה השלטון של בנימין נתניהו.
להשתקה, לשנאה ולהחרמה יש מחיר כבד אותו אנו פוגשים בכל שדרות חיינו ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית. בשם המטרה המקדשת את כל האמצעים, מניעת חזרתו של הפוליטיקאי והמדינאי האהוב בפער והמקובל ביותר על חלק משמעותי בקרב אזרחי מדינת ישראל, נרמסים עקרונות אשר היו יתדות המעגנות את זהותה הלאומית, יהודית של מדינת ישראל, המדינה היהודית דמוקרטית.
כשמנהיג הפלג הצפוני של האחים המוסלמים כותב ללא מורא כי בעת הצהרת בלפור השמש זרחה ליהודים אבל בימים אלה היא מתחילה לשקוע ליהודים ולזרוח מחדש למוסלמים, הוא כנראה מזהה את המציאות הישראלית החדשה, זו שמכילה, סופגת, מתעלמת מכל התהליכים הגלויים והסמויים המתרחשים מתחת לפני השטח ומטרתם אחת היא, הישרדות.
על במת כנסת ישראל, לא פרלמנט אירני או עזתי, מוקיע ח"כ אוסמה סעדי את הצהרת בלפור "הצהרת בלפור הארורה שהצהירה על הקמת בית יהודי בפלשתין", ובקואליציה מכינים מארזי שמחה לחברי הכנסת לקראת העברת התקציב. כשהעוזרת של יו"ר ועדת חוץ וביטחון, רם בן ברק, משתתפת בקורס שבו המרצה החביב מצהיר כבר בתחילתו על מטרת הקורס: "ההתיישבות היהודית בירושלים היא כמו סרטן ומטרת הקורס היא מתן כלים לריפוי הגוף החולה "קורס 'עין אל אברוק' של עמותת אל-אקצה, רם בן ברק, שטרם הודה בנימוס ליועצת האיסלאמיסטית, הסביר לאחר המבוכה הראשונה כי מדובר בסך בכל בקורס ברמת סמינר והשתלמות מורים ביד יצחק בן צבי. היועצת יושבת לצידו של רם בן ברק ואין מי שישאל שאלות, ידרוש תשובות, יבקש הסברים. שקט. עכשיו צוחקים עם אדיר מילר בגיבוש לקראת העברת התקציב.
אהבת אדם
בעקבות תביעתה של ח"כ אורית סטרוק להסיר את הערפל מעמותת אל-אקצה הורה השר לביטחון פנים למשטרה לפתוח בחקירה. עמותת 48 שנחשפה ולא הודהדה על-ידי אילה חסון מציאות בלתי הגיונית בה העמותה המממנת 'יתומים ואלמנות' בעזה ובהם משפחות מחבלי חמאס, אשר מתוקצבים על-ידי תנועתו של מנסור עבאס, אותו מנסור אשר קיבל בהסכם הקואליציוני מאות מיליוני שקלים. ראו פלא, תחקיר כל כך יסודי, ממוסמך, שאמור היה לזעזע את אמות הסיפים טואטא אל מתחת לגלגלי השנאה והחרם מתחת לגלגלי 'רק לא ביבי ויחרב העולם'.
והאויב מאזין ומשתאה אל מול איבוד העשתונות והתנהלות הממשלה ופועל לביטול ההסכם בגלוי מול משפחות ערביות בשכונת שמעון הצדיק אשר ניאותו לחתום הסכמים על הכרה בנכסים אליהם פלשו כנכסי יהודים תמורת השארתם בבתי היהודים בתשלום דמי מפתח. ובממשלה מתארגנת עוד משלחת מטיילים לרמאללה לחלות את פני מכחיש השואה ומממן הטרור. והבנייה הפלשתינית ממשיכה במלא עוזה בשטחי c ואין מי שיעצור את הסחף.
הצביעות רוקדת בראש חוצות. עדר המשתיקים, המנמיכים, המכווצים עובד שעות נוספות, מבטל את כל מי שלא מתיישר עם דעותיו, כמובן בשם הדמוקרטיה או כמו שהיטיבה לבטא זהבה גלאון, אבירת המוסר וזכויות האדם בסגנונה הספרותי המעודן: "תקשיב יה חתיכת בהמה גזענית, הומופובית, שונאת זרים, שונאת נשים, שחותרת לגרור אותנו למשטר טליבאני איננו פוחדים. יש לנו עקרונות, שוויון, אהבת אדם, חרות, אחווה. עכשיו לך מפה לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטיים המקוריים". לא יאומן. לקרוא שוב ושוב ולהפנים. זוהי נושאת דגל כבוד האדם, רק אם הוא על-פי מידותיה 'המוסריות'. את המסיתה הגזענית הזו איש לא גינה, איש לא הזמין לחקירה, איש לא יקיים בוועדת הפנים דיון על האמירות החשוכות, הגזעניות מאששות הסטריאוטיפים והסטיגמות של גברת זכויות האדם הספציפי ודומיה.
הצביעות רוקדת הורה בראש חוצות, הקו האדום נחצה, הרוביקון נחצה, הסמבטיון עוד רגע עולה על גדותיו וממשלת ישראל ממשיכה לדבר על שינוי ריפוי, איחוי, מילים שאין מאחוריהן אלא ריק אחד גדול ומכבסה שלא מפסיקה לעבוד.
