עד כמה יש מקום לדאגה ממצבה של הכלכלה הסינית? בחודשים האחרונים תוהים משקיפים האם משטרו של הנשיא שי ג'ינפינג יצא למלחמה חזיתית נגד מה שמכונה "ענפי הזריחה", אותם היללה סין עד לאחרונה כמקור עתידי לתחרותיות, צמיחה ומשרות. בתגובה לספקות סביב התבונה של מדיניות זו, יזמי המגזר הפרטי בסין מתחרים ביניהם בנאמנותם למנהיגיהם במקום בתלונות, ומשקיעים זרים רבים טוענים שהמפלגה הקומוניסטית יודעת מה שהיא עושה וצריך לסמוך עליה.
דניאל רוזן, מומחה לענייני סין, כותב ב-Foreign Affairs, כי נראה שהנשיא שי סבור שיש לו עוד עשור לעצב את המודל הכלכלי של סין. למעשה, הוא טוען, יש לו לכל היותר שנים אחדות עד שהצמיחה תתפוגג – והאירועים בחודשים האחרונים מוכיחים זאת. ליזמי נדל"ן גדולים וקטנים אוזל המזומן לפרוע תשלומים, ובכך נחשפים הסיכונים הנובעים מהתעלמות מהשקעות פרועות ומשתררת דאגה ניכרת מצד משקיעי אג"ח בסין ומחוצה לה, שהלוו כספים לאותם יזמים וכעת ניצבים בפני שוקת ריקה. ככלל, גוברים החששות שמא המפלגה החמיצה את המועד לנחיתה רכה בתחום הכלכלי.
אובדן 3-1.5 טריליון דולר האירועים החלו להתגלגל בחודש יולי, כאשר סין נקטה שורה של צעדים נגד שורה של חברות היי-טק. טכנולוגיות חדשות הצליחו ליצור ליזמים יתרונות תחרותיים, אשר הובילו לרווחים ולכוח בשוק – אבל זה הוביל לשתי בעיות. ראשית, הפערים החברתיים התרחבו עד כדי סכנה ליציבות החברתית. שנית, עליית כוחם של היזמים הובילה לירידת כוחן של המפלגה והמדינה. בחסות הטיעון לפיו "שגשוג לכל" מחייב יותר רגולציה ממשלתית, ושהביטחון הלאומי מחייב שליטה על ענקים חדשים אלו, השלטונות הודיעו על שינויים בכללים. הנפקות בחו"ל מחייבות מעתה אישור פוליטי וההשקעות הזרות בשורה של תחומים יוגבלו. המשמעות המיידית הייתה אובדן של 3-1.5 טריליון דולר משווי השוק של חברות ההיי-טק הסיניות.
בחודש אוגוסט החל להיסדק עמוד תווך חיוני יותר של הכלכלה הסינית. בייג'ינג המתינה זמן רב להתמודדות עם בועת הנדל"ן, והיזמית השנייה בגודלה במדינה, Evergrande, התקשתה לפרוע את חובותיה וניצבה בפני סכנה של הורדת דירוג. בנוסף למשקיעים המאוכזבים, היא לא יכלה לפרוע הלוואות שנטלה מעובדיה, לשלם לספקיה ולהשלים את הדירות שכבר מכרה. המשבר הוביל למחאות ולמתחים חברתיים, אשר זלגו לחברות ממונפות נוספות. הרוכשים לקחו זאת לתשומת ליבם: ספטמבר היה החודש הגרוע ביותר במכירות נדל"ן בסין לפחות מאז 2014 ואולי אף קודם לכן. ירידה זו גורעת חלק ניכר מהכנסות הרשויות המקומיות, וגם הן בסכנה של חדלות פרעון העלולה למוטט מאות בנקים מקומיים.
בספטמבר החל גם משבר אנרגיה. סיבה אחת היא דרישת הרשויות מחברות החשמל לספק אותו ללקוחותיהן במחיר קבוע, למרות עליית מחיר הפחם שהוא מקור האנרגיה המרכזי במדינה (בייג'ינג הודיעה לאחרונה על הגמשת חירום של כללים אלו). התעלמות זו מכללי השוק הבסיסיים הובילה ספקים רבים לקצץ את האספקה כדי להימנע מהפסדים כבדים. במקביל הבהירה הסוכנות הלאומית לפיתוח ורפורמות לפקידים ברמה המקומית, כי הערכת ביצועיהם תתבסס במידה ניכרת על עמידה ביעדי צריכת האנרגיה. בשל חוסר יכולת לבצע שינויים של ממש, רבים מהם הורו לעסקים מקומיים להפסיק לפעול כדי להפחית את הצריכה. המחסור באנרגיה צמצם את הייצור התעשייתי, כולל לצורכי ייצוא – למרות שהייצוא הוא ההיבט החיובי החשוב ביותר במשק הסיני. בהתאם לכך, התחזיות לצמיחה השנה ובשנה הבאה נחתכו בצורה משמעותית.
חוסר אמון וחוסר בהירות כל אלו יוצרים דאגה כללית לגבי עתידה של סין, ממשיך רוזן. משקיעי האג"ח מביאים בחשבון את הסיכונים הגוברים ודנים באפשרות להפסיק להשקיע במגזרים מסוימים. אנליסטים פיננסיים מצנזרים את עצמם מחשש שירגיזו את השלטונות, מה שמוביל לחוסר אמון ולחוסר בהירות בשווקים. משקי הבית מוציאים כסף ביתר זהירות, הן בשל החששות מפני הקורונה והן בשל החשש שמשאביהם יצטמצמו בשל ירידת שווי בתיהם. ההוצאה לנסיעות ותיירות סביב יום המהפכה באוקטובר הייתה נמוכה אפילו ביחס ל-2020. לראשונה מאז המשבר הפיננסי של 2008, בנקים מרכזיים ופקידים אחרים מחוץ לסין מפקפקים בגלוי ביכולתה של בייג'ינג לנהל את מצבה הפיננסי ומביעים דאגה מן ההשלכות האפשריות. שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, הרחיק לכת עד כדי הבעת תקווה פומבית שבייג'ינג תנהל את המצב "בצורה אחראית".
משקיפים היו מודאגים זמן רב ממצב המשק הסיני, אך לרוב דיברו על סכנות לעתיד הרחוק. בדרך כלל, האופטימיות לגבי יכולה של סין לשמר את הצמיחה גברו על החששות לטווח הקצר. אמון זה אמור היה להקנות לסין את הזמן הדרוש לביצוע רפורמות מקיפות: להגביר את יעילות חלוקת ההון, להאיץ את התחרות, להפסיק את הפוליטיזציה של הפיקוח על החברות ולממש את התחייבותה לכלכלת שוק מלאה. במקום זאת, הרפורמות נתקעו לאחר שלמנהיגי סין התבררו השלכותיהן האפשריות. אחרי אין-ספור כשלונות, יש גבול לאמון שמשקיעים וממשלות מוכנים לתת לסין.
בשל כל אלו, מסכם רוזן, החשש מפני האטה משמעותית הפך לעכשווי. תגובותיה של סין אינן מלמדות על דף חדש: מהלכיה של המפלגה בחודשים האחרונים הם פוליטיים במקום הבנה של הצורך ברפורמות פיננסיות וטכניות כדי להחזיר על-כנה את היעילות הכלכלית. בעיות מבניות מלמדות את גודל הטעות שבדחיית רפורמות בשוק, וההבטחות למציאת פתרונות נשמעות ריקות מתוכן.