בין השנים 1947-1946 שהתה בקיבוץ משמרות מחלקת סיירים של הפלמ"ח ("מחלקת משמרות") שמנתה 34 חברים מהם חמש בנות. קיבוץ משמרות היה בין הקיבוצים, שנענו לקריאת הקיבוץ המאוחד לאירוח מחלקות פלמ"ח. הפלמ"ח קיים בקיבוצים מה שכונה "משטר אימונים ועבודה". הפלמ"חאים עבדו בקיבוץ מספר ימים קבוע ובשאר הימים התאמנו. כך מימנו את מחייתם ואימוניהם.
קיבוץ משמרות התקשה בשלב מסוים להקצות מקרב חבריו את כוח האדם הדרוש למפעל הנשק ופנה למטה הפלמ"ח לסיוע. מטה הפלמ"ח אישר לכמה מאנשי מחלקת הפלמ"ח ששהתה בקיבוץ לעבור לעבוד במפעל הנשק. ואכן כמה מחברי "מחלקת משמרות" של הפלמ"ח שולבו בעבודה במפעל הנשק המחתרתי. בין העובדים במפעל היה רפאל (רפול) איתן לימים הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל.
בין אנשי הפלמ"ח, שעבדו באולם הייצור במפעל הנשק היו גם מספר בחורות. עבודת אנשי הפלמ"ח נמשכה עד פרוץ מלחמת העצמאות. כדי שהאנגלים לא יחשדו וכדי שהסוד ישמר, יצקו במפעל למטרות הסוואה גם כמה מוצרים "אזרחיים" כמו כלי מטבח, כלי נוי, חנוכיות ועוד.
"מתחת לאפם" של הבריטים מפעל "ביצרון" פעל ממש "מתחת לאפם" של הבריטים: הוא היה ממוקם, צמוד לפרדס הראשון של הקיבוץ שהשתרע על פני כמה עשרות דונמים וגבל במחנה צבאי בריטי גדול - מחנה 80 ("Camp 80"). באתר ארגון חברי "ההגנה" מספרים כי "החיילים הבריטים היו נוהגים מידי פעם להיכנס לפרדס כדי "לשתות מים או לגנוב תפוזים". מאחר שהפרדס היה בסמוך למפעל הנשק עורר הדבר אי-שקט ודאגה בקרב שותפי הסוד בקיבוץ והם הציבו שומר ליד הרפת.
בשלב מסוים הובע חשש שהימצאות שומר "מסתובב" באופן קבוע במקום, עלולה לעורר חשד. והוחלט להתקין לחצן אזהרה. כל אימת שהתעורר חשש מכיוון החיילים בפרדס, היה השומר הקבוע, מיכאל שכביץ, מראשוני קיבוץ משמרות - רץ ולוחץ על הכפתור. קול אזעקה היה נשמע באולם הייצור, והעובדים היו ממהרים להחביא את התוצרת בתוך סליקים, שהוכנו מראש.