הדרמה הפוליטית הגדולה של השבועות האחרונים חולפת מתחת לרדאר, אבל מי שקרוב לנפשות הפועלות, מבין שנפל דבר בפוליטיקה הישראלית. הזוג החזק, ה"פאואר קאפל" של הפוליטיקה הישראלית, כבר לא. הכוונה כמובן שאיילת שקד ונפתלי בנט, שהזוגיות הפוליטית שלהם ידעה עליות ומורדות אבל נשארה בכל זאת יציבה - נפרדו. מייד ניכנס לפרטים ה"רכילותיים", כמו מי נפרד ממי ולמה, אבל קודם כדאי לרענן את הזיכרון ביחס לדמות נוספת, שממלאת תפקיד משפיע מאוד בעלילה.
קוראים לה שמרית מאיר, והיא היועצת המדינית של נפתלי בנט. כבר התייחסנו פה לא מזמן להתעצמות מעמדה בלשכת ראש הממשלה, ולהפיכתה לדמות הקרובה ביותר לבנט. גורמים בלשכה מספרים כי היא מעורבת באופן פעיל בעבודת הלשכה, ועוצמתה ברורה ושרירה גם מול הצוותים המקצועיים - ובכלל זה המל"ל, ששמרית במידה רבה מעבירה את המלצותיו לראש הממשלה, ומשמשת מעין גורם מתווך ביניהם. לפי גורמים בלשכה, גם הודעות דוברות מועברות לעיונה ולאישורה לפני הפצתן.
הדברים מתחילים לקבל גם ביטוי במישור המדיני: אם הרגשתם בשינוי גישה, הוא ככל הנראה במידה רבה מיוחס לה: בלי תמיכה שלה בנט לא היה מעניק אור ירוק לנסיעתו של מנסור עבאס לפגישה מדינית עם מלך ירדן, שבה דנו על מעמד היהודים בהר-הבית, וממנה יצאה הודעת סולידריות עם המאבק הפלשתיני. מי עוד נכח בפגישה מטעם ישראל? השייח' כאמל ריאן, שטען בעבר שאין ממצאים ארכיאולוגיים המאשרים את קיומו של בית מקדש בהר-הבית. עשר מעלות ימינה. הוסיפו לזה את נסיעתו של השר לפיתוח אזורי, עיסאווי פריג' ממרצ, לכנס התרומות באוסלו, שבו יציג את עמדת ממשלת ישראל, שתבקש להגדיל את תרומות הקהילה הבינלאומית לפלשתינים. שר בממשלת ישראל עוסק בגיוס תרומות לתנועה הלאומית הפלשתינית, לכאורה מתוך אינטרס למנוע משבר כלכלי ברשות הפלשתינית. מצד שני, לפי דיווחים, פריג', שייפגש באוסלו עם ראש הממשלה הפלשתיני ועם שר האוצר של הרשות, גם הדגיש כי "הממשלה לא תבצע צעדים שיבלמו את פתרון שתי המדינות".
רוח אוסלו מרחפת בלשכת בנט והוונטילטור הראשי הוא היועצת המדינית, שמושכת באופן מובהק לכיוון של פעלתנות מדינית. הרוח הזו מעיפה מהחלון לא רק את הסיסמה של עשר מעלות ימינה, אלא גם את איילת שקד. אי-אפשר להבין את מצבה של שקד, את התבטאויותיה, את הקלטותיה, את התנצחויותיה ואת התנצלויותיה, מבלי להבין את השינוי לרעה במיצובה. מן הסתם, בכל הקשור לכיוון המדיני - שקד אינה פקטור; אין לה כיסא בקוקפיט שמוביל את המדינה כיום.
היא קיבלה על כך תזכורת מביכה השבוע: ה"הפתעות" סביב חוק החשמל - אותם שינויים שרע"ם ניסתה להכניס לחוק בניגוד לסיכומים המוקדמים, עוררו את זעמה של שקד והיא נאלצה להקפיא את המשך החקיקה. היא האשימה את וואליד טאהא מרע"ם ב"גישה כוחנית", אבל גם היא מבינה שרע"ם לא היו מכניסים שום שינוי בלי אור ירוק מלשכת ראש הממשלה, ואישורים כאלה לא יוצאים בלי החותמת של היועצת המדינית. וואליד טאהא לא שיקר; איילת שקד פשוט לא עודכנה.
נראה ששרת הפנים שקד הורחקה, אם כך, מעמדת השפעה בסוגיות אסטרטגיות; ומתקבל הרושם שלמרב מיכאלי או לניצן הורוביץ יש יותר משקל בדיון על סוגיות אסטרטגיות כמו מפת אזורי עדיפות לאומית, שלא לדבר על עיסאווי פריג' או מנסור עבאס. אבל הטרגדיה הגדולה של שקד היא אובדן מרחב התמרון הפוליטי.
היא לא תוכל כבר להתבלט בממשלת השינוי; דמויות אחרות מאפילות עליה. לא רק ששמרית מאיר תפסה את מקומה כדמות המשפיעה ביותר על בנט - הגישה שהיא מביאה מבליטה דווקא את הדומיננטיות של לפיד, פריג', בר-לב ואחרים. שקד פשוט לא מדברת בשפה שלהם. שחרור בני הזוג אוקנין רק חיזק את הרושם שהשפה החדשה הזו יכולה להביא לבנט את ההישגים ותמונות הניצחון שהוא נואש להציג לציבור. מבחינה מדינית, בנט "התלפד" - ואילו מבחינה פוליטית, הוא בזוגיות חדשה עם מאיר. ושקד? ובכן, איילת מיותרת. אין לה תפקיד באירוע הגדול הזה.
בנט נטרל לחלוטין את שותפתו הוותיקה, ככל הנראה בהשראת היועצת המדינית, שהפכה לשותפתו השלטונית בפועל. וככל ששקד תורחק מסוגיות אסטרטגיות, כך ישקע מעמדה הן בתוך הממשלה והקואליציה והן בדעת הקהל. בימים אלה היא מתמודדת, לראשונה, עם פקפוק בניקיון כפיה, כשהתנועה לאיכות השלטון דורשת מהיועמ"ש לפתוח בחקירה על "הטבה שנתנה לכאורה למקורבה בקידום תוכניות בנייה". כעת היא כבר עלולה להפוך למשקולת כבדה על כתפיו של ראש ממשלת השינוי. מזלה שיש לה עוד את מנדלבליט.
וצריך פה לומר מילה לזכותה של שקד - שגם מסבירה איך פירוק הזוגיות משתלב עם רוח אוסלו. שקד הייתה תמיד הסמן הימני בזוגיות עם בנט. נכון, בנט היה מנכ"ל מועצת יש"ע, אבל החיבור של שקד עם המתיישבים, עם מוקדי כוח בציונות הדתית, וגם עם השטח הימני - הוא אותנטי וחזק יותר. זו הסיבה שיש בימין מוקדים שעדיין מאמינים שבעיתוי הנכון היא תוביל מהלך של פירוק הממשלה. אני לא רואה את זה קורה, אבל יש יסוד לסברה שהיועצת המדינית החדשה "חילצה" את בנט מזוגיות שהוא כבר מזמן רצה לפרק, אבל לא העז.
כעת, כשהוא משוחרר משקד, בנט חופשי מתמיד למסד את הזוגיות החדשה שלו עם שמרית מאיר, ולהשתדרג לטריו עם לפיד. יחד עם שותפיו החדשים הוא ישעט קדימה מבלי להביט אחורה, לא לעבר שקד ולא לעבר הציבור הימני, שהוא ישמח להשאיר מאחור כמו זיכרון רחוק.
