פנים שכאלה

בווטסאפ המשפחתי התקבלה ההודעה הבא מאת נכדתי אלינור: מישהו משום מה החליט שהחשבון של סבּוּלי (סבא) תחת סיכון. הרי מנהלים פה את הכור האטומי בחיסין 15. בקיצור, מפה לשם הדרך להזדהות כדי לפתוח את הנעילה מתחילה בשלב הראשון: כתיבת תאריך הלידה. אבל הפייסבוק טוען שמה שהכנסנו הוא לא נכון. כי מי אנחנו שנקבע את תאריך הלידה שלנו. אז עכשיו - זה נעול, ואין נכנס וגם אין יוצא. אני לא הצלחתי לעזור. מאחורי המסרון הזה טמון הסיפור של "פייסבוק" שהוא בעצם מהות וסמל של מה שקרוי "הרשתות החברתיות". Facebook, שהתרגום שלו הוא "ספר הפנים" חושף בפנינו באיזו מידה החיוך השועלי הזה מצליח להסתיר את המלתעות. אני משתמש ב"פייסבוק" כפובליציסט, אך ורק כקישור לפוסטים שלי אל קבוצות שונות שמחוברות אליי ולציבור של 5,000 קוראים. היה אם מישהו חדש מצטרף, אחד מודח. אני מוגבל לגטו של 5,000 שוחרים. מי שמנשל את הקורא מבלי שאני אדע את זהותו, זה "האח הגדול" ואני מסופק אם המודח מודע לזה. לפני יומיים ואני בתהליך ההעברה לקבוצה האחרונה, הקשר נותק וכאמור ננעלתי - החוצה. כל הניסיונות שלי באפליקציות של גוגל עצמו ושל אתרים אחרים נמשכו עד לשלב מסוים ואז כאשר מגיעים לשלב הסיום - אופס - הוחזרתי אחר כבוד לפייסבוק הנעול שלי. אלה ש"חוו" זאת מן הסתם מכירים את הצדודיות של הפנים האלה. הפייסבוק מוסר הרבה מידע שבסיומו מצויה השאלה האלמותית. האם המידע ענה על הבקשה שלי. התשובה היא כמובן שלא. אז הוא מעלה כמות כפולה של סעיפים ותת סעיפים שמזכירים את כרטיסי הטיסה של פעם. אם מישהו זוכר זאת הייתה חוברת שלמה שעסקה בעיקר בחוזה (הטיסה) של הנוסע עם חברת הטיסה. איש לא ניסה אפילו להבין במה המדובר ואיש לא קרא זאת. פייסבוק מספקת בין היתר כמה מיילים וכל מייל ששלחתי חזר אליי. במקרה אחד קבלתי משוב והסתבר שהגעתי לשלוחה שעוסקת בפן המשפטי והוא בא מאירלנד. חשבתי אולי פקס שרשום, וניסיתי. אבל כשהטלפון צלצל נשמע מן העבר השני איזה קול שחרחֵר קלות, אופייני למי שמתעורר מחלום בלהות, ואחר כך נשמעה האות: תפוס, וחוזר חלילה. בין המידע על הרשת צוינה הכתובת של "פייסבוק" ישראל ומוזכר שמספר המועסקים הוא 80-70 איש ומכול אלה אין בנמצא שרות לקוחות מאויש באתר שהוא בשימוש כה רבים. שימוש הוא הגדרה נכונה. פייסבוק משתמש בנו כאילו היינו חפצים פלסטיים, וחפצים לא נזקקים למידע או לנגישות. אם הם לא שמישים משליכים אותם. בתחושה עגומה זאת צץ במוחי רעיון. הרי ישנו עמוד שלם שבו אפשרויות נגישות לדוברת פייסבוק בישראל, מעיין שריג, ואני הרי עיתונאי ושמא הקולגיאליות תעזור. כתבתי מייל קצר ובו תיארתי את שבירת לוחות הברית בני לבין פייסבוק. ואכן, ראו זה פלא, המייל עבר. ושם הוא נעצר. פני הדוברות. פנים חתומים לגמרי כמו של מומיה. אין קול ואין קשב. אפשר ו"פייסבוק", כמו רשתות דומות, מצפה מאיזה "חיל ישע" ציבורי שיסייע לאובדים בדרך הישר של הפייסבוק. תמיד בשעת מצוקה יימצאו איזו מתנדבת או מתנדב שייחלצו לעזרה. בין האמירות ביידיש, ישנה אחת שמלמדת על הפרצוף המעוות של מישהו: "אָ זָיין צירֶה הוֹט עֶר". צורה כזאת יש לו. על משקל זה ניתן לומר: פרצוף כזה יש לו לפייסבוק. ================================= המסירה לנמענים או לקבוצות אלו נכשלה: israel@fb.com ==================================

אחד מתוך הרבה ציונים - נכשל - במבחני פענוח קוד "אניגמה" של פייסבוק

ויהיה מי שיעיר: אם ככה, תניח לזה. על זה יש לי תשובה ובדיחה. הראשונה היא פנייה למישהי, מישהו, שיסייע להתגבר על הגולם ולהוכיח לו שבני אדם יוכלו לו. והבדיחה. מסופר על שלושה יהודים, ראובן, שמעון ולוי, שעומדים בלונדון ליד ה"ביג בן". ראובן מציע לשמעון למכור לו את ה"ביג בן". "וכמה אתה מבקש בעדו"? שאל שמעון. "מיליון פאונדס" - עונה לו ראובן. שמעון מוציא את פנקס הצ'קים מן התיק ומבקש מלֵוי עֵט והוא רושם צ'ק לפקודתו של ראובן בסך מיליון לירות שטרלינג. בסיום הוא מחזיר את פנקס הצ'קים ואת העט לתיק שלו. אז מעיר לוי לשמעון. "לו אין הביג בן ולך אין מיליון שטרלינג מה יצא לך מכול העסקה"? "עט" - עונה לו שמעון. אין לי פייסבוק אבל יש לי פוסט.