לו אני סנגורו של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, או איך שהתועמלנים אוהבים להדגיש, הנאשם בפלילים, הייתי מקבל את אישורו של נתניהו לסגור עסקת טיעון עם הפרקליטות.
הייתי מציע לפרקליטות המדינה במסגרת עסקת טיעון כוללת הודאה בכישלון כולל של כל ההליכים נגד נתניהו, בקשת מחילה פומבית והתפטרות מיידית של כל מי שהיה לו קשר לתיקי האלפים. כמו-כן הייתי דורש ממדינת ישראל פיצוי כספי סמלי, עבור הלקוח נתניהו, של עשרה מיליארד שקל בגין מסע השנאה וההכפשה שעבר נתניהו ועברו בני משפחתו.
בתמורה להודאה יסכים נתניהו לחנינה כללית, ללא תהליכים משפטיים נגד מי שניהלו נגדו את החקירות שהובילו לכתב האישום והובילו לבית המשפט, יתנה את הסכמתו להסדר טיעון זה בכך שכל מי שקשור לחקירה באופן ישיר או עקיף, לא יוכל לעבוד בשירות הציבורי במדינת ישראל במשך עשר שנים מיום חתימת הסכם הטיעון.
ייתכן שראש הממשלה לשעבר יסכים להסדר טיעון שכזה ולו כדי לסיים את המסע בן חמש עשרה השנים בו הוקע אל עמוד הקלון הציבורי, אך נדמה כי העבודה הקשה של סנגורו של נתניהו תהייה בקרב בני המשפחה שהיו חלק ממנת הסבל הרגעית שזכה לה ראש הממשלה לשעבר.
אט אט אך באופן שיטתי עולה תמונה קשה, קודרת ומדאיגה ביותר במשפט המתנהל כנגד ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. התמונה יותר ממבהילה, מבהילה משפטנים בכירים ובעלי שם מהארץ ומהעולם, מעוררת חלחלה בקרב שופטים ומשפטנים, אנשי אקדמיה נטולי אג'נדה פוליטית, חפים משנאת נתניהו האובססיבית.
המשפט אשר מיום קיומו היה למשפט של פוזיציה מוחלטת, בעד או נגד, שונאים אוהבים, מרשיעים ומזכים הותיר מוכי תימהון את מי שלא איבדו מצפנם ומצפונם אל מול התנהלות הפרקליטות במשפט זה. הכישלונות, הליקויים, התפירות הגסות, האיומים, הסגנון, אופן איסוף הראיות, הניהול הכושל של התיקים על-ידי מי שאמורים להיות שומרי הסף, מגדלורים של צדק, מעורר חשש כבד שהשבר הוא עמוק יותר.
מדינת ישראל חוותה משבר שלטוני משמעותי ביותר, שלוש מערכות בחירות ללא תוצאה מכריעה, ובמערכה הרביעית חברו באופן דמוקרטי כל שונאי ומתעבי ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, אשר ביקשו לראות אותו מובל כבול בשלשלות ברזל, מושפל ומבוזה אל המוקד אשר הבעירו תוך ריקודים תופים ומחולות, בכיכר העיר, והצליחו להקים ממשלת שישים ואחת קולות, ממשלה לגיטימית חוקית אך אנטי מוסרית בעליל, ממשלה שהמצע היחיד שהיה למכנה המשותף שלה הוא גירושו של ראש הממשלה לשעבר מהגה השלטון.
לו אני סנגורו של בנימין נתניהו, הייתי פונה בהצעה נדיבה זו לפרקליטות המדינה, למשטרת ישראל, לשופטי בית המשפט ומציע להם את ההסכם הזה, הסכם הטיעון הנדיב ביותר, הסכם שמחירו אינו גבוה דיו ביחס למעשים שנעשו והובילו את העם בישראל עד הלום.
שתיקת הטהרנים
אל מול העדויות המזעזעות, הנוראיות והמחרידות של עד המדינה ניר חפץ על אופן חקירתו והפיכתו לעד מדינה תוך איומים, פגיעות, הכפשות ולחצים קשים, דממה האליטה הטהרנית. דממו ארגוני זכויות האדם, דממו נושאי דגל שלטון החוק הקבועים, דממו מטיפי המוסר העומדים בשער. התיאורים היוצאים מפיו של חפץ, לצד תיאורים הנשמעים בדלתיים סגורות היו אמורים לזעזע כל בן אנוש. אלא שקומיסרי המוסר הסלקטיבי, אבירי זכויות האדם המסוים מאוד, הארגונים הממומנים, נדמו.
שופטים עליונים ונשיאים בדימוס לא התחלחלו, פרקליטי מדינה ושרי משפטים סכרו פיהם, יועצים משפטיים לשעבר לא מילאו את מרקעי הטלוויזיה, אף תוכנית תחקירים לא הזדרזה לייצר דרמה על כל מרכיבה, פרשנים ומעצבי דעה הכריזו על תענית דיבור, מאמרים נרגשים וזועפים לא נכתבו, אנשי הרוח, הוגי הדעות, בעלי המונופול על המוסר, שתקו.
השתיקה הלא מפתיעה הזו של הטהרנים ואנשי המוסר בעיני עצמם, אינה אמורה להפתיע איש. היא המשכה הישיר של הצביעות הקשה הבאה לידי ביטוי בהתעלמות ארגוני הנשים, אשר במשך שלוש שנים לא התייצבו לצידן של שלוש סוהרות אשר חוו פגיעות מיניות, הטרדות ומעשים מגונים. שלוש סוהרות שהיו למטבע עובר לסוחר, פיתיון מיני, אשר מחבלים בבית כלא ביטחוני ספסרו בהן על-פי עדות אחד המפקדים. שלוש שנים ארגוני הנשים לא השמיעו הגה.
אלמלא העיתונאי העקשן, לירן לוי, היה סיפור זה יורד אל תהומות הנשייה כמו סיפורים אחרים שנקברו חיים לאחר שהתחוור כי אינם משרתים את האג'נדה הפוליטית הנכונה.
המכנה המשותף בין הסירוב המוחלט להתרגש מהפגיעה האנושה בזכויותיו של הנחקר חפץ ובין ההתעלמות המופגנת מסוהרות שחוו פגיעה מינית הוא אחד, יחיד וברור. הלנו אתה אם לצרנו? האם הסיפור הזה יכול לשרת את הנרטיב שלי או שמא יכול חלילה לפגוע בטוהר המחנה. האם נאתרג או נתפרע, האם נקליל או נקשה, האם זה טוב למחנה או לא?
בפעם הבאה כשתראו או תשמעו טהרן העומד בשער פניו מיוסרות, כולו אומר זעם קדוש ויראה תהומית, מגלגל עיניו ומטיף בסוגיות מוסר תשלחו אותו לניר חפץ או לאחת משלושת הסוהרות.
