הכיבוש יצא בבוקר שגרתי, ערני, תוסס וחגיגי במיוחד, אחרי קפה שחור חזק. קינח בכף ידו את שאריות הקרואסון החם, עמד שוב מול המראה, סידר את בלוריתו מעל המצח, חייך חיוך כובש, נפרד מאימא כיבוש, מאבא כיבוש, משכונת כיבוש ונסע לבירת הכיבוש עם סכין של כיבוש ולהב כבושה.
הכיבוש חיפש יהודי כובש בבירת הכיבוש. בעודו מטייל חופשי בארץ הכובשים זיהה על מדרכה כבושה יעד כובש. הלב הכבוש פרפר מהתרגשות, היד הכבושה נשלחה אל הלהב הכבושה שצרחה צרחות שמחה של נכבש, אל מול היהודי ההולך להישחט בגלל הכיבוש. יהודי הכיבוש נדקר על-ידי הכיבוש, נאבק עד שהתמוטט על הכביש הכבוש וחיילי הכיבוש לא הצליחו לכבוש את זעמם ונטרלו את הכיבוש עד לכיבוש הבא.
עאידה תומא סלימן, ח"כ בכנסת הכובשים, המתפרנסת מכספי הכובשים, בחרה, כמו חלק משמעותי מהנציגים הערביים בכנסת ישראל הכובשת, להאשים את לוחמי מג"ב בהוצאה להורג של 'האזרח הפלשתיני' כדבריה, הרוצח, אותו סירבה בתוקף לכנות מחבל.
הח"כית המשוחררת במדינה הכבושה הדגישה כי היא 'נגד הרג חפים מפשע משני הצדדים'. בדף המסרים של חלק מהנציגים הערבים, אלו שלא חובשים את מסכת ה'אג'נדה האזרחית', נדרשו לא לגנות את פיגוע הדקירה השלישי בתוך שבועיים, אלא לבסס את השיח עם התקשורת על אשמת הכיבוש שהיא המובילה למעשה הטרור והחבלה. כמובן אין לתאר בשום פנים ואופן את לוחם החופש הכבוש עם סכין הרוצחים ביד כמחבל התאב לשחוט יהודים.
לו רק היו הכובשים מחזירים חלקים מארץ ישראל אשר שוחררו במלחמת ששת הימים לפלשתינים, החממות היו פורחות, מפעלי ההייטק היו מלאים, החינוך לכבוד האדם היה בשיאו, חתני וכלות פרס נובל היו יוצאים משכם ורמאללה, השיטה בג'נין הייתה פורחת שוב והסכינים במזרח ירושלים היו חוזרים לארונות המטבח.
שכנים סרבנים
תראו מה יפה היצירה הפלשתינית בעזה, מה נאים הטילים, מה מיוחדים המוצבים הקדמיים, מה מרגשות תמונות ילדים המשמשים כמגן אנושי, מה רב הפיתוח על חורבות היישובים היהודים שנעקרו למען החזון של מדינת טרור בלב ארץ ישראל. שאלו את נטבחי ונרצחי פיגועי הטרור טרם שחרור חלקי ארץ ישראל במלחמת 1967, הכיבוש לא היה קיים אז.
שאלו מה הייתה אז הסיבה לרצח יהודים בשל יהדותם. הסיבה הייתה מלחמת הקוממיות והעצמאות של העם היהודי. תשאלו את נטבחי ונרצחי שנות טרום הקמת המדינה היהודית היחידה בעולם, תבררו מה הוביל את הטרוריסטים של טרום מימוש חלום שיבת ציון. שאלו ולא תקבלו תשובה. כדי לרצוח ולטבוח יהודים אין צורך בסיבה, אין צורך במילת הקסם הכיבוש, צריך רק יהודי, סכין או רובה, וטרוריסט שאינו מחפש סיבות כדי להמשיך את מסורת הדורות המפוארת של רצח יהודים.
הכיבוש משחית, האמת הפשוטה הזו ברורה לכל מי שהוא בן לעם שהמציא את תיקון העולם והביא את המוסר המצפון והמצפן לאנושות. מדינת ישראל שוחרת שלום, חפצת שלום, רודפת אחר התקווה לחיות לצד שכניה בלי גדרות ומכשולים תת-קרקעיים, בלי נהרות של דם ונחלי דמעות ונהי, אך ידה המושטת לשלום זוכה בכל פעם מחדש לדחייה מהשכנים הסרבנים.
הכיבוש הוא חטוטרת כבדה על גווה של מדינת ישראל, המדינה שצעדה כמעט את כל הצעדים האפשריים כדי להציע שכנות של שלום, וקיבלה בכל פעם מחדש תגובות סירוב בדמות דם, אש, תימרות עשן, אוטובוסים מתפוצצים, מוות ושכול.
עאידה תומא סלימן, המחבל שביקש ליטול חיו של יהודי, אינו אזרח פלשתיני הוא מחבל, טרוריסט רוצח נתעב. לא הכיבוש הכניס לכיס מכנסיו את סכין הרצח. ההסתה, השנאה ליהודים, הרוח הרעה מרחם אימו, הסרבנות של הנהגת הטרוריסטים, 'ההבנה' כי הכיבוש הוא הגורם לרצח ולטרור אינה מקדמת את הסיכוי לחיות אי-פעם בלי גדרות, בלי נהרות של דם.
עאידה תומא סלימן המשיכי להיאבק נגד הכיבוש, אך אל תסירי אחריות מבית היוצר לטרור, אל תסירי אחריות מהמעיין הנובע של השנאה, אל תסירי אחריות מרוצחים, אל תתרצי מחבלים, אל תהללי רוצחים, אל תקראי למחבל, אזרח פלשתיני, ככה לא מקדמים את השאיפה לשלום.
