1. החלק הראשון של היום (7.12.21) עסק בהשלמת חקירתו הנגדית של ניר חפץ בנוגע לנסיבות בהן החליט להיות עד מדינה. יש לכך חשיבות רבה. חפץ עמד שוב ושוב על כך, שתנאי מעצרו הקשים והלחצים הכבדים שהופעלו עליו בשבוע הראשון למעצרו, לא הם שהובילו אותו להפוך לעד מדינה. הוא טען, כי ההפך הוא הנכון: דווקא כאשר הללו פחתו ואף פסקו, יכול היה לחשוב ולהחליט בראש צלול. אלא שעו"ד בועז בן-צור הציג מסמכים המלמדים בבירור, כי בא-כוחו של חפץ, עו"ד אלי זהר המנוח, החל לנהל את המו"מ כבר ב-25.2.18 - שבוע לאחר מעצרו ולאחר אותם ימים קשים מנשוא. חפץ התעקש על תאריכים מאוחרים יותר, אך נאלץ להודות מול המסמכים. לצד זאת המשיך לטעון, כי החליט סופית רק ביממה שקדמה לחתימת ההסכם ב-5.3.18 לפנות בוקר, לאחר שהובטחה לו חסינות מוחלטת ולאחר שמשפחתו לא הטילה וטו.

2. בנימין נתניהו התערב והביא לפחות בארבעה מקרים לכך שאמצעי תקשורת ממלכתיים - כאן 11 וגלי צה"ל - שכרו עיתונאים ימנים ואף מקורבים אליו. ניר חפץ נקב בשמותיהם (יעקב ברדוגו, שמעון אלקבץ, אלעד טנא, אראל סג"ל) ואף אמר שמדובר בדוגמאות בלבד, ודבריו לא הוכחשו. להפך: בן-צור קיבל ממנו אישור לכך, שהיה זה כחלק ממגמתו של נתניהו לאזן את התקשורת שנראתה בעיניו שמאלנית בכלל ועוינת לו ולמשפחתו בפרט. זהו מצב פסול בתכלית. גם כאשר מדובר באמצעי תקשורת שבבעלות המדינה, חייבת להישמר עצמאותם העיתונאית. קל וחומר שאסור להגיע למצב בו ראש הממשלה, האישיות הפוליטית מספר אחת במדינה, מתערב במינוי עיתונאים ועושה זאת מתוך נסיבות ברורות הקשורות באידיאולוגיה שלהם וביחסם כלפיו. כאשר מדובר בגלי צה"ל, למעשיו של נתניהו יש משנה חומרה: די בכך שעצם קיומה של תחנת רדיו צבאית הוא בעייתי במדינה דמוקרטית; כאשר ראש הממשלה מתערב בתכניה - זה בעייתי עוד יותר.

3. חפץ ממשיך לחשוף פרטים על שהתרחש בתוככי בלפור בתקופתו של נתניהו. הוא שב וטען, כי שרה נתניהו ויאיר נתניהו השפיעו על מינויים וכי הם אשר גרמו לראש הממשלה דאז ליטול לעצמו את תיק התקשורת בסוף 2014 ולאחר בחירות 2015. עוד אמר כי יאיר נתניהו הוביל קו תוקפני הולך ומקצין נגד רשויות האכיפה, וכי הוא עצמו ועו"ד עמית חדד היו צריכים לפעול כדי למנוע חלק מהן. לאחר מכן הייתה לו פצצה: נתניהו נטל לעצמו כספים מהמדינה שלא הגיעו לו, ועשה זאת עשרות פעמים למרות שידע שהוא נמצא "בסביבה הפלילית". לדברי חפץ, הוא הציג בחקירתו בתיק 1000 דוגמאות למקרים כאלה. בן-צור האשים את חפץ בכך שהוא מנסה ליצור כותרות שייטיבו איתו. מעניין יהיה לראות האם טענות אלו יעלו שוב בחקירתו הנגדית של חפץ בתיק 1000.

4. חפץ שב ואמר כי לא עסק בענייני רגולציה מול נתניהו, וכי בעת מערכת הבחירות של 2015 - בזק ושאול אלוביץ עניינו את נתניהו "עוד פחות מאשר קצה הציפורן". יש לראות אמירה זו בהקשר הנכון. ראשית, חפץ לא אמור היה להעיד על התמורה הנטענת (הקלות רגולטוריות לבזק) אלא על המתת הנטען (הסיקור החיובי בוואלה); החלק של הרגולציה אמור להגיע בעדותו של שלמה פילבר. שנית, חפץ נשאל וענה על תקופת הבחירות, בה - כהגדרתו - חוץ מנושאי ביטחון, נתניהו עסק כל זמנו בקמפיין. שוב יהיה זה פילבר אשר ידבר על התקופה המאוחרת יותר, לאחר הקמת הממשלה וכאשר נתניהו היה שר התקשורת.

5. החלק האחרון של היום עסק בתיאור עבודת הדוברות במשרדי ממשלה וביחסים בין פוליטיקאים לבין עיתונאים. מטרתו של בן-צור ברורה. אחד מקווי ההגנה המרכזיים של נתניהו הוא, שהפניות לוואלה היו שגרתיות וחלק מעבודת דוברות יום-יומית, ולכן ממילא את ההיענות לפניות אלו לא ניתן לראות כחריגה או כמתן שוחד. חפץ גם שב ואישר, כי נתניהו הורה לו בצורה ברורה וחד-משמעית לדבר - לפחות באמצעי התקשורת הידידותיים - אך ורק עם בעל הסמכות הבכיר ביותר (הבעלים או העורך הראשי). באתר וואלה, אמר, היה זה אילן ישועה - שלא היה מנכ"ל בלתי מתערב כפי שהציג את עצמו, אלא עורך-על ושליט יחיד וכל-יכול. גם כאן, המטרה היא להראות שההיענות של ישועה לא הייתה חריגה - לא מצד הפניות אליו (שהיו כמו לבכירים אחרים) ולא מצד התערבותו בתכנים לטובת נתניהו (שהייתה כמו לפונים אחרים).

ציטוט היום

"מימי המוסקטרים לא היו כאלו הבטחות נאמנות, כמו שאבי ברגר הבטיח לי. התחנף וליקק ברמות הכי מביכות שיש". (ניר חפץ על נסיונו של מנכ"ל משרד התקשורת להישאר בתפקידו תחת בנימין נתניהו).