לפני עשר שנים זומן כריסטוף הולשטיין למשרדו של אוֹלַף שוֹלץ, אשר הוביל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לניצחון מוחץ בעירו המבורג, וביקש ממנו להיות דובר ממשלתו. שולץ נתן לו שתי הנחיות: אנחנו לעולם לא נעלבים ואנחנו לעולם לא היסטריים. הולשטיין כינה את הדברים "החוק הראשון של שולץ". זהו אכן המאפיין של האיש אשר החליף (8.12.21) את אנגלה מרקל לאחר 16 שנים בשלטון – קובע אקונומיסט.
שיחות עם מי שעבדו עם שולץ מעלות מספר מאפיינים. אמינות היא אחד מהם. "הוא מבטיח רק מה שיוכל להגשים. זהו ההבדל בינו לבין פוליטיקאים אחרים", אומרת דורותי מרטין המכירה אותו מהמבורג. בקמפיין שלו בקיץ האחרון זיקק שולץ את רעיונותיו לקומץ של הצעות צנועות, שכולן נכנסו להסכם הקואליציוני להקמת הממשלה בראשותו: העלאת שכר המינימום, שמירה על הפנסיה הממלכתית ובניית 400,000 דירות בשנה. עמיתים אחרים מהללים את מוסר העבודה והפרגמטיזם שלו.
מאפיין נוסף הוא סבלנות. שולץ מתאמץ להסתיר את הסתייגותו ממי שלדעתו אינו מעודכן די הצורך, תכונה חשובה כדי למנוע עוינות כלפיו. עמיתים נשבעים שאפשר להתגלגל מצחוק בחברתו, אבל סגנון דיבורו הזהיר והמתון לא ישביע את רצונם של מי שרוצים תקשורת ישירה יותר מצד הקנצלר. כאשר נשאל אשתקד על אישיותו הרובוטית, אמר שולץ שהוא רוצה להיבחר לקנצלר ולא ללהטוטן בקרקס. מסיבות העיתונאים שלו משמימות.
כמו הרבה סוציאל-דמוקרטים מזדקנים, שולץ בילה את נעוריו בשמאל הקיצוני לפני שהתמתן בשנות ה-20 לחייו. במשך עשרות שנים הוא דילג בין פוליטיקה מפלגתית, עירונית ופדרלית, עם תבוסות ונצחונות. בשנת 2018 הוא דחף את מפלגתו חסרת הרצון להצטרף שוב כשותפה זוטרה ל"קואליציה הגדולה" של מרקל. שולץ מונה לסגן הקנצלר ושר האוצר – משרות אשר השלימו את הכשרתו לתפקיד אליו הוא נכנס כעת.
יחס שווה לעובדי תברואה ולמנכ"לים
שולץ מרבה לקרוא ומקיף את עצמו באנשים פיקחים. לאחרונה הוא השקיע את עצמו בעבודתו של התיאורטיקן האמריקני מייקל סַנְדֶל, שגישתו עולה בקנה אחד עם הדגש ששם שולץ על "כבוד" – חברה המתייחסת בצורה שווה לעובדי תברואה ולמנכ"לים. כדי לתת לכך ביטוי מעשי, הוא מתכוון להעלות את שכר המינימום ב-25% ל-12 אירו לשעה.
מה שחשוב יותר: שולץ הפיק את הלקחים מהסוציאל-דמוקרטים הקודמים שניצחו בבחירות – הגרמנים הם אנשי מרכז זהירים, המודאגים מפני בעלי חזון. למרות שחברי מפלגתו היותר קיצוניים אינם אוהבים אותו, שולץ הוביל את מפלגתו לניצחון מפתיע בבחירות ב-26.9.21. ניצחון דחוק זה – פחות מ-800,000 קולות הפרידו בין הסוציאל-דמוקרטים לבין הנוצרים-דמוקרטים של מרקל – אינו מייצג תחייה של הסוציאל-דמוקרטיה באירופה, אך חולל פלאות מבחינת המפלגה הגרמנית.
הקורונה מילאה תפקיד בהתאוששותו של שולץ עצמו, מציין אקונומיסט. בשנתיים הראשונות שלו כשר האוצר הוא אכזב את מי שקיוו שכוחם של הסוציאל-דמוקרטים יוביל לסיום הזהירות הפיסקלית הגרמנית. אבל כאשר הנגיף היכה, שולץ פתח את הברזים ושפך מאות מיליארדי אירו לתמיכה בעסקים ובמשקי הבית. הוא מילא תפקיד מרכזי בתכנון חבילת הסיוע של האיחוד האירופי (750 מיליארד אירו), תוך יצירת יחסים הדוקים עם הנשיא עמנואל מקרון שכאת תהיה להם חשיבות רבה, במיוחד אם האחרון ייבחר שוב בשנה הבאה. בתחילת השנה היה לשולץ תפקיד חשוב בהסכם הבינלאומי על מיסוי חברות גלובלי מינימלי.
במרכז מדיניות הפנים: האקלים
מדיניות חוץ ומדיניות אירופית יגזלו את רוב זמנו של שולץ. השאיפות הפנימיות שלו יתמקדו בשינויי האקלים. לדבריו, המעבר לעתיד נטול פחמן, יהיה המבחן התעשייתי הגדול ביותר של גרמניה מזה 100 שנה. יהיה זה גם אתגר פוליטי: ההסכם הקואליציוני מחייב להגיע עד 2030 לייצור נקי של 80% מהחשמל, אבל אין הסכמה כיצד לממן זאת. המשרדים שהנושא בתחום אחריותם יהיו בידי בכירים במפלגות השותפות: כריסטיאן לינדנר מהמפלגה הדמוקרטית החופשית תומכת העסקים הוא שר האוצר, ורוברט האבק מהירוקים עומד בראש משרד הכלכלה והאקלים.
טיפול בעימותים בתוך ממשלתו יבחן את כישוריו הידועים של שולץ בתיווך פוליטי. יהיה עליו להשקיט את התסכול הבלתי-נמנע של הירוקים, שחלקם מאוכזבים מתוצאות המו"מ הקואליציוני, כמו גם העצבנות במפלגת שלו. כדי לעשות זאת, יסתמך שולץ על קומץ של עוזרים נאמנים. הבכיר שבהם הוא וולפגנג שמידט, שינהל את לשכת הקנצלר, אם יש הטוענים שהיועצת הקרובה ביותר שלו היא בריטה ארנסט, שרת החינוך של מדינת ברנדנבורג.
מרקל נכנסה לתפקידה תוך הבטחת רפורמות, אבל תיזכר במיוחד כמנהלת המשברים של אירופה. גם שולץ יצטרך להתמודד עם אירועים בלתי צפויים שיפגעו ביכולתו לממש את תוכניותיו. הוא נכנס לתפקידו בעיצומו של גל קורונה רביעי, חוסר הוודאות של זן האומיקרון ואפשרות של עימות באוקראינה. בגרמניה שוררת תחושת אופטימיות לגבי ממשלתו של שולץ ושאיפותיה למודרניזציה של גרמניה, אבל הקנצלר החדש לא ישיג תמיד את מבוקשו.
