X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
תיאורים מסמרי שיער [צילום: יוטיוב]
זעקי מטיושקה רוסיה
איפה קולם של אסירי ציון, לוחמי החופש ברוסיה הסובייטית נוכח קיום בתי כלא ועינויים ברוסיה הפוטיניסטית, שמזכירים את הגולגים בברית המועצות ומחנות הריכוז היכן ההומניסטים של המדיה - חתני פרס סוקולוב

ב-22 בספטמבר 2021 פרסמתי פוסט בשם "על שתיקה" ובו הסיפור של קבוצת נשים צעירות ישראליות אשר הפרו את השתיקה לנוכח מצוקת הפליטים במזרח התיכון, כתוצאה ממלחמת דאעש, והרימו את קולן נגד הרדיפות והרצח של מיעוטים במקומות שונים בעולם אל מול האלם בעולם ובארץ. ראיתי בכך תהודה אנושית של אישה צעירה, ושל קומץ חברותיה מול עולם מנוכר ובחלקו אכזרי ורצחני.
אם שוב צריך היה תזכורת שטרם נלמדו לקחי השואה בעולם ובארץ, הופיע מאמרה הארוך של ליזה רוזובסקה - הארץ 22.11.2021 - ובו תיאורים מסמרי שיער על הנעשה ב"גולגים" החדשים ברוסיה, מפי שני עדים שהשתחררו מהם וחיים מחוץ לגבולות רוסיה. ולדימיר אוסצ'קין וסרגיי סבלייב. הם הצליחו לתעד חומר רב כעדות למה שנעשה. "המאבק למען זכויות אדם ברוסיה מתנקז כיום לזירה חדשה - כותלי הכלא. דיכוי חופש הביטוי ורדיפת מתנגדי משטרו של הנשיא ולדימיר פוטין שוברים בחודשים האחרונים שיאים כמעט על בסיס יומי. בסוף השבוע שעבר עתרו התביעה הכללית של הפדרציה והתביעה של מוסקבה לבתי משפט בדרישה לפרק את אחד מארגוני זכויות האדם הוותיקים במדינה - ממוריאל. הארגון עוסק בתיעוד, חשיפה ומחקר של דיכוי פוליטי בברית המועצות וברוסיה המודרנית", צוין על-ידי ולדימיר אוסצ'קין אסיר לשעבר שרואיין לכתבה.
לפי העדויות, אלכסיי נבלני, מנהיג האופוזיציה, שהמודיעין הרוסי ניסה להמית ברעל ושב למולדתו ונכלא, זוכה ל"טיפול מיוחד". בכתבה צוין כי ערוץ טלוויזיה רוסי בשם "דוז'ד" דיווח כי במתקן הכליאה שבו מצוי נבלני ההנהלה נתנה הוראה לאסירים אחרים, משתפי פעולה, להפוך את חייו לגיהינום. הסיפורים מזכירים את ספריו הראשונים של אלכסנדר סולז'ניצין - "יום בחיי איוון דינסביץ'", על החיים בגולג הסובייטי ו"במדור ראשון" על שעובר על קבוצת מדענים בכלא סובייטי. לי הם הזכירו את הקָפּוֹאים במחנות ריכוז. אלה לא היו מפקדים נאציים, שחששו למגע הכי קל עם ה"קצטניקים". אלה ישבו במבנים מרוחקים ובמגדלי השמירה. מלאכת העינויים והרצח במחנות הופקדו בידי פושעים גרמניים, מהם רוצחים, אנסים, סוציופתים מגרמניה, מאוסטריה, מאוקראינה וגם מהולנד. הקאפו הראשי במחנה "רידלאו", מחנה הריכוז האחרון שלי, בגבול צ’כוסלובקיה-גרמניה היה סדיסט רצחני הולנדי.

בית הסוהר בוטריקה מן הוותיקים מסוגו באזור מוסקבה [צילום: יוטיוב]

"שקט שקט בני נחרישה כאן צומחים קברים"
מה שמייחד את הכתבה של ליזה רוזובסקה הוא עדות מקור ראשון של שניים שחוו את העינויים מאחורי הבריחים והסורגים של המשטר הפוטיניסטי ברוסיה. המציאות הזאת ידועה ומתפרסמים מדי פעם מאמרים ודיווחים באמצעי מדיה שונים על התנכלות מתמדת, רדיפות ורצח לכל מי שהקרמלין רואה בו "אויב". כל אדם שוחר חופש הוא כזה. וכאמור מי שרוצה לקרוא את הכתבה כולה, היא נגישה.
אגב, ברשת "וואָי-נֶט" פורסמה ב-14 באוקטובר 2019 כתבה של מקס לוריא וגיא מולדבסקי שהכותרת היא: המטרה - לתת לאסיר תחושה של חיית אדם": הצצה לבתי הכלא ברוסיה. כותרת משנה למאמר היא: עשרות אסירות בחדר, 18-12 שעות עבודה ביום ותזונה ירודה בתקציב של כדולר אחד ליום: כך מתנהלים מתקני הכליאה ומחנות העבודה ברוסיה.
זה לא בחזקת חדשות. מה שמהמם זה השקט. גם הוא לא חדש, אך ניתן לשינוי. הוא מזכיר לי, לפחות בשם, את שיר "פונאר" - שיר ערש לילד שאביו נרצח ב"פונאר" שבליטא. "שקט שקט בני נחרישה כאן צומחים קברים. השונאים אותם נטעו פה מעברים..." מילים במקור הידישאי - שמריהו קצ'קרגינסקי. לחן אלכסנדר תמיר.
במדינת ישראל מצוי ציבור גדול של יוצאי ברה"מ לשעבר שקלטו את עצמם לפי רצונם שלהם כדי שיוכלו להיטמע בחברה ישראלית כשווים בזכותם שלהם עצמם ולא לפי אמות המידה של הקולטים. אות ומופת לרצונו של האדם כישות חופשית. הם הצליחו. בפוסט על אברהם רות, הוא מעלה על נס את העלייה הזאת שהביאה אתה למדינה משאב אנושי בלתי רגיל שהעלה את רמת המישור הטכנולוגי והמדעי של המדינה בצורה משמעותית. בארץ מצויים לא רק העולים האלה משנות ה-90 אלא צאצאיהם, בנים ונכדים, שגדלו במדינה לא טוטליטארית. מדוע לא ראינו איזו מחאה מול שגרירות רוסיה בתל אביב, שלא לדבר על מחאה בכיכרות הבימה ורבין. היכן נתן שרנסקי לוחם החופש הגדול? היכן יולי אדלשטיין? איפה העיתונאי אדוארד קוזנצוב? שרידי הקבוצה שכללה את לוחמת החופש הגדולה אידה נודל שהלכה לעולמה בספטמבר השנה.
ובהקשר זה ראוי לזכור מה שקורה בסין בכול הקשור במיעוט המוסלמי האויגורי. מיליון אנשים הוכנסו למחנות ריכוז לשם "חינוך מחדש", מאות אלפים נעצרו, חלקם עונו, נשים נאנסו ועוקרו, אלפים נרצחו - זוועות על סף הג'נוסייד. היכן העולם המוסלמי, לרבות ערביי ישראל והפלשתינים? מדוע קולם לא נשמע כאשר לא מדובר על עוול, אפליה או הפרת זכויות אדם אלא על חיסול שיטתי של מיעוט מוסלמי.

מחנות ריכוז בסין [צילום: יוטיוב]

ולבסוף היכן הקוזקים של אלוהי הצדק -ה עיתונאים וקהל הקוראים הליברלי שלהם, שעמם נמנים חתני פרס ישראל לעיתונות ושמם ושמעם יצא לנוכח מקומות וקהלים שבהם נדרסים זכויות אדם. על דלת אולפנם מצוי אור אדום: שקט - משדרים דממה.

תאריך:  09/12/2021   |   עודכן:  09/12/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
ארגון חמאס מאשים את מצרים כי היא מעכבת את שיקום הרצועה ומאיים לחדש את ההסלמה החל מהשבוע הבא. המצרים סבורים שהנהגת חמאס הינה כפויית טובה אך הם אינם רוצים לאבד את מעמדם האזורי כמתווך הראשי בין חמאס לישראל
עפר דרורי
הבחירה תמיד לא קלה אבל כאן לביא בחרה היטב היות שהחליטה שהיא נותנם מקום לנשים רבות, 71 במספר, מעוררות השראה ומציגות דוגמה לא רק לבת המצווה אלא גם לאמא ולאביה
עזרא הראל
רק מי שהם בחזקת רפויי שכל או נוכלים מסוגלים לתפור עלילת דם של שוחד משני אירועים כשרים למהדרין ובלתי תלויים לחלוטין - אישור רגולטורי פה אחד ללא אף הסתייגות מחד (וכפי שהתבצע באופן זהה ובמקביל גם בארה"ב), ומאידך כמיהה הגיונית ולגיטימית וטבעית, וחוקית לפי הפסיקה לדיווח מאוזן יותר באתר מרשתת בינוני בקושי, וזאת עבור פוליטיקאי מוביל שנתקל בשינאה עיוורת ועויינות יוקדת בכל כלי התקשורת האחרים באותם ימים למעט ישראל היום
רפי לאופרט
דרך המאבק הפחות רצויה ביריבים אידאולוגיים שפיהם הוא נשקם העקרי, היא להדהד את דבריהם    פאפו מעניק לזהבה גלאון חשיבות רבה מדי גם כיום, על-רקע זיכרונות עבר והנזקים הלאומיים שהסבה למדינה היהודית כחברת כנסת מחוגי השמאל הקיצוני.
דן מרגלית
אתה הנחת כדרכם של אנשים סבירים והגונים כי ח"כ ביבי יידע לבלום את עצמו על גבול האחרון של הדמוקרטיה    רק לא הבנת כי הוא מזן שונה של "אני ואפסי עוד"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il