|
|
|
|
תומכי אירן טענו שהתוצאות זויפו [צילום: חאלד מוחמד, AP]
|
|
|
|
| ממצב של התקוממות ציבורית נגד השלטון המושחת והמיליציות הפרו-אירניות, לקרב על הרכבת השלטון בין תומכי ההגמוניה האירנית לראש הממשלה הנוכחי והמנהיג השיעי שקרנו עלתה בבחירות. הללו מבקשים להציב תנאים ברורים להמשך היחסים עם ארגון הגג של המיליציות, "הגיוס העממי": לא לפעילות מחוץ למסגרת החוק (הכפפת הנשק לפיקוח ממשלתי) ולא להנחיות או תכתיבים מבחוץ – מסר שמכוון בצורה ישירה למשטר האירני | |
|
|
|
השפעת השאיפה לשינוי שבישר גל המחאה, ניכרה גם בבחירות אוקטובר. רוב בעלי זכות הבחירה נמנע מלהצביע, כאות מחאה או מתוך יאוש. ואילו הצבעתם של מי שכן פקדו את הקלפיות הובילה לתוצאה מפתיעה ומאוד לא נוחה לאירן ולמיליציות שלה, שנחלו תבוסה מחפירה. מכסת המושבים שלהן בפרלמנט נחתכה בשני שלישים, מ-48 ל-17 - הפתעה גמורה, ביחס להערכות שקדמו לבחירות. ההצלחה הגדולה ביותר יחסית הייתה של המנהיג השיעי מוקתדא סאדר (שעד ערב הבחירות תמך בהחרמתן), שגרף 73 מתוך 329 המושבים ובכך הפך ל"ממליך המלכים" החדש בבגדד.
המפסידים הפרו-אירנים העלו טענות לזיוף התוצאות וסירבו להשלים עם ההפסד. כתוצאה מכך פרצו הפגנות נגד השלטון, שהתפתחו לעימותים אלימים בבגדד בין מפגינים מקרב תומכי הפרו-אירנים למנגנוני הביטחון, במהלן נהרג מפגין. לאחר מכן נשמע איום על ראש הממשלה מצד אחד ממנהיגי המיליציות הללו. המתח הסלים עוד יותר לאחר ניסיון ההתנקשות באל-כאזמי, שבוצע באמצעות רחפני תופת בתחילת נובמבר. מול המיליציות – שאחת מהן היא זו שכנראה ביצעה את ההתנקשות, להערכת גורמי ביטחון ממשלתיים בעירק, ללא הנחיית המשטר האירני – מתייצבת עכשיו קואליציה רחבה מאשר בעבר, שמאחדות אותה הדאגה לרווחתם הכלכלית והביטחונית של אזרחי עירק, וקריאה לשחרור עירק מתלות בהשפעה זרה בכלל ובהגמוניה אירנית בפרט.
הבחירות שהוקדמו כדי לחזק יציבות ולהפחית את הכאוס בבגדד, על-ידי כינון שלטון חדש שהלגיטימציה שלו תישען על הליך בחירות תקין (ולדעת משקיפים אכן כך היה), החריפו את הקיטוב בין הכוחות היריבים בזירה ואת המשבר הפוליטי וחוסר היציבות השלטוני. העימות הפנימי בעירק שינה צורה: ממצב של התקוממות ציבורית נגד השלטון המושחת והמיליציות הפרו-אירניות, לקרב על הרכבת השלטון בין תומכי ההגמוניה האירנית לראש הממשלה הנוכחי והמנהיג השיעי שקרנו עלתה בבחירות.
הללו מבקשים להציב תנאים ברורים להמשך היחסים עם ארגון הגג של המיליציות, "הגיוס העממי": לא לפעילות מחוץ למסגרת החוק (הכפפת הנשק לפיקוח ממשלתי) ולא להנחיות או תכתיבים מבחוץ – מסר שמכוון בצורה ישירה למשטר האירני. על כן, במגעים המתנהלים כעת בין סאדר לנציגי הכוחות הפרו-אירניים, עומד סאדר על כך שהממשלה החדשה תהיה מבוססת על הכרעת הרוב המנצח בבחירות, ולא על פשרה, מכורח הלחצים של המיליציות ואירן.
|
|
האירנים מנסים לרסן את המיליציות
|
|
|
|
|
|
סאדר. רוח גבית למחאה נגד המעורבות האירנית [ענמר חליל, AP]
|
|
|
|
| אין להסיק מצמצום הנוכחות והמעורבות הצבאית האמריקנית מעבר לגבולותיה - הנסיגה מאפגניסטן והתהליך הממושך והאיטי יותר של צמצום הנוכחות בסוריה ובעירק – כי עירק תיפול כאבן דומינו לידי הציר האירני, או שתהפוך מחדש למעוזם של דאעש וארגוני טרור נוספים. בעירק קיימת משקולת פנימית כבדה של כוחות שהתאגדו כדי לחזק את ריבונות המדינה ושלטון החוק. משקולת זאת רובצת על כתפיהם של נאמני אירן ומקשה על משמרות המהפכה להחזיק במושכות בבגדד כאוות נפשם | |
|
|
|
בהקשר האזורי והבינלאומי, ניכרת ההירתמות של המשטר האירני להגברת המעורבות ולהידוק הריסון שמופעל על המיליציות השיעיות ולתיאום עימן, על-רקע דיווחים על אודות התרופפות השליטה בהן במסגרת העימות הפנימי שהוביל לניסיון ההתנקשות באל-כאזימי. זאת, כנראה מתוך הבנה, כי הדינמיקה המתהווה בעירק היא נפיצה ועלולה להיות בעוכריו של המשטר האירני. מעבר לכך, ניכרת המעורבות הישירה של נציגי המשטר האירני, ובהם מפקד כוח קודס, אסמאעיל קאאני, ושגריר אירן בעירק, אירג' מסג'די, במגעים הפוליטיים, במאמץ להרכיב קואליציית שלטון שתענה על הציפיות של אירן, למרות ההפסד הצורב של בעלי בריתה בבחירות.
מנגד ניכר, כי הממשל האמריקני אינו להוט באותה המידה לגלות מעורבות בזירה העירקית המבעבעת. שעות לאחר ניסיון ההתנקשות באל-כאזימי, פרסם הבית הלבן תגובה ראשונה, בה גינה בתוקף את המעשה וקרא לרדוף אחרי המבצעים. אולם, תגובה זו הייתה פושרת ביחס להתגרויות ולאיומים של המיליציות הפרו-אירניות ונמנעה מלהזכיר אותן במפורש.
יחס זה משדר ריחוק מהנעשה בזירה העירקית, עד כדי ויתור על ניסיון ממשי לבלום את המשך הניסיונות של אירן והמיליציות הפרו-אירניות לאכוף את רצונן, גם באמצעות מתקפות טרור המכוונות נגד הכוחות האמריקניים והשגרירות האמריקנית בבגדד – כשבאופק ניצבת ההחלטה האמריקנית לסיים את המשימות הצבאיות בעירק עד סוף השנה. רושם זה מצטרף לזה שנוצר בעקבות הנסיגה האמריקנית המהירה מאפגניסטן. בהעדר נחישות אמריקנית לגלות מעורבות, נעדר גם משקל-נגד לאירן ולבעלי בריתה בעירק.
עם זאת, אין להסיק מצמצום הנוכחות והמעורבות הצבאית האמריקנית מעבר לגבולותיה - הנסיגה מאפגניסטן והתהליך הממושך והאיטי יותר של צמצום הנוכחות בסוריה ובעירק – כי עירק תיפול כאבן דומינו לידי הציר האירני, או שתהפוך מחדש למעוזם של דאעש וארגוני טרור נוספים. בעירק קיימת משקולת פנימית כבדה של כוחות שהתאגדו כדי לחזק את ריבונות המדינה ושלטון החוק. משקולת זאת רובצת על כתפיהם של נאמני אירן ומקשה על משמרות המהפכה להחזיק במושכות בבגדד כאוות נפשם.
מדובר בתנופה הפוליטית של מתנגדי ההגמוניה האירנית. תוצאות הבחירות מיטיבות בראש ובראשונה עם יריבי המיליציות הפרו-אירניות ונותנות רוח גבית למחאה נגד המעורבות האירנית. בבגדד עדיין מכהן ראש ממשלה שאינו נוח כקודמיו למשטר האירני, ובציבור העירקי עדיין ניכר זעם יוקד שמקורו בייחוס כשלי ניהולה של המדינה למעורבות האירנית ולמיליציות הפרו-אירניות. כתוצאה מכך, המחאה נגד אירן מקשה עליה לעצב את המציאות בעירק כרצונה כמדינת לווין ולקדם כך יעדים אסטרטגיים אזוריים, לרבות צבירת אמל"ח מתקדם והעברתו לסוריה, ללא התנגדות מצד הכוחות הפוליטיים המתחזקים בעירק.
|
|
הקשיים האירניים טובים לישראל
|
|
|
|
|
|
ספירת הקולות בבחירות בעירק [צילום: עלי עבד אל-חסן, AP]
|
|
|
לישראל, שעבורה זירת עירק חשובה בשל ההשלכות פוטנציאליות על הנעשה בסוריה וירדן וכחלק מהציר היבשתי האירני באזור, אין מה לבנות על נורמליזציה ישראלית-עירקית בקרוב, ככל שאפשר להתרשם מהתבטאויותיהם של בכירים בשלטון העירקי, אבל יש להביא בחשבון שאירן חווה קשיים בזירה הזאת. חשוב לבחון את העימות הפנימי המחריף בתוך עירק בעקבות הבחירות גם כביטוי לפער בין החזון של משמרות המהפכה לבין המציאות בפועל. לא כל מה שטהרן מבקשת ביכולתה להשיג בעירק, ומנגד – גם לא כל ההשלכות של התערבותה שם, קרי פריקת עול של מיליציות פרו-אירניות, רצויות מבחינתה.
יתר על כן: ההתפתחויות בעירק עשויות להוות השראה לכוחות אנטי-אירניים הפועלים בזירות נוספות – בפרט לבנון, החווה כעת את המשבר האזרחי-כלכלי החמור בתולדותיה. גם שם גואה המתח בין חיזבאללה ואירן ליריביהם. המקרה של עירק משקף קושי הניצב בפני מדינות מתערבות (אירן בעירק, טורקיה ורוסיה בסוריה), לקדם את יעדיהן באמצעות בעלי ברית מקומיים או שלוחים שהמדינה המתערבת מחמשת ומממנת, ואף בנוכחות מפקדיה, בעוד המדינה שבה מתרחשת המעורבות שרויה בבוקה ומבולקה עקב מצב כלכלי מחריף, עימותים פנימיים ושלטון מרכזי חלש.
המקרה העירקי מלמד, כי המשבר עלול להחריף דווקא בשל מחאה פוליטית שמתחילה ברחוב ומגיעה לקלפיות. הדלק למחאה ולהתלכדות הכוחות האנטי-אירניים בעירק הוא הכלכלה הרעועה והתחזקות הסלידה מהכוחות שנאמנותם לאירן ברורה, כמי שאינם פועלים למען אזרחיה, אלא למען עצמם ולמען הפטרון האירני.
|
|
