מאז החלה מלחמת הסחר בין סין לארה"ב, ניסו משקיעים, פוליטיקאים ואנשי עסקים להעריך עד כמה רחוק ילכו שני המשקים הגדולים ביותר בעולם. דפוס הפעולה בתחום הפיננסי נעשה ברור יותר כאשר נודע, כי חברת שירותי ההסעות הסלולריים הסינית דידי גלובל מתכוונת למחוק את מניותיה מן המסחר בניו-יורק, שישה חודשים בלבד לאחר ההנפקה.
אקונומיסט מעריך, כי כל החברות הסיניות הנסחרות בניו-יורק – בשווי שוק כולל של 2.1 טריליון דולר – ילכו בעקבותיה של דידי. אבל אין לטעות ולחשוב ששליטי סין שואפים לבידוד פיננסי. במקביל, הם מקדמים בברכה לארצם חברות מוול סטריט. סין מקדמת מדיניות א-סימטרית: להפחית את תלותה במערב ולהגביר את תלותו של המערב בה. דידי לא תהיה האחרונה בהקשר זה.
במשך עשרות שנים התייחסה ממשלת סין בסובלנות, ואף עודדה, כלפי גיוס הון בחו"ל. כאשר החברה הסינית הראשונה הונפקה בניו-יורק בשנת 1993, השלטונות עודדו רישום כפול מתוך הכרה בכך שגיוס ההון בשוק האמריקני זול יותר ומביא משקיעים מתוחכמים ותרבות תאגידית טובה יותר. הם העלימו עין מן המבנים המשפטיים הסבוכים שנוצרו לשם עקיפת התקנות המקומיות בידי חברות היי-טק סיניות.
מצב הרוח השתנה בשנתיים האחרונות. בשנת 2019 ביקשה עליבאבא, הנסחרת בניו-יורק, להנפיק גם בהונג-קונג. לעומת זאת, דידי צפויה להנפיק רק בהונג-קונג במקום בניו-יורק, כאשר המושבה-לשעבר מצויה בפיקוח ישיר הולך וגובר של בייג'ינג. במקביל נראה, כי השלטונות ימנעו הנפקות בניו-יורק.
סיבה אחת לשינוי היא החוק האמריקני המכוון כלפי חברות סיניות, והמחייב חברות זרות הנסחרות בארה"ב לגלות את פרטי שומות המס שלהן. אבל אין לטעות ולראות בכך תבוסה של סין. היא אינה מנתקת את קשריה עם העולם הפיננסי, אלא קוראת לו לבוא אליה. חברות רבות מוול סטריט קיבלו רשיונות להרחבת פעילותן. האחזקות של חברות זרות במניות של חברות סיניות כמעט הוכפלה בשלוש השנים האחרונות ועומדות על 1.1 טריליון דולר. למרות שהנשיא שי ג'ינפינג יצא למלחמה נגד ענקי ההיי-טק המקומיים, זרמו לשוקי ההון הסיניים 100 מיליארד דולר מחו"ל בתשעת החודשים הראשונים של השנה.
סין מקווה ליהנות משני העולמות: גישה לכסף ולידע העולמיים, אבל בפיקוחה – מסביר אקונומיסט. מנקודת המבט הסינית יש לכך סיכונים ברורים: שווקיה הם עדיין טריטוריה בלתי מוכרת בכמה מובנים, ומשקיעים זרים חוששים מהפיקוח על המטבע, מפני יחס בלתי הוגן של המאסדרים ומהלאמות. אבל בסופו של דבר, ההיקף הענק של השוק הסיני יוביל לכך שהם יתקשו לומר "לא".
המדיניות הסינית מעלה שתי שאלות. האחת: האם הגישה האמריקנית יעילה. ככל שארה"ב מענישה יותר את החברות הסיניות, הן המנפיקות בתחומה והן אלו הקונות בה חברות היי-טק, כך סין מפתחת יותר את יכולותיה ויוצרת חלופות למדינות אחרות. הדבר עלול להפחית את השפעתה העולמית של ארה"ב, לא להגביר אותה.
השאלה השנייה היא באלו תחומים נוספים תיישם סין את מדיניותה הא-סימטרית. אפשר גם לראות אותה בתחום הסחורות, כאשר יותר סחר נעשה בתוך סין, ובתחום ההיי-טק, כאשר סין מנסה לפתח מוליכים-למחצה תוצרת בית. אבל התלות המובהקת ביותר של סין היא בדולר, המשמש ברוב העסקות הבינלאומיות ומותיר אותה חשופה לעיצומים אמריקניים. אם שי אינו יכול לשאת הנפקות בוול סטריט, ודאי שהוא עוד פחות רוצה שסין תהיה כפופה לשטרות הירוקים. אין ספק שהוא עושה כל שביכולתו כדי לפתח חלופה.