באחד הימים האחרונים שוחחתי עם חבר וגיליתי את אזנו על המצאות פדופיל בסביבתנו הקרובה. תגובתו הראשונה של החבר - "חבל שספרת לי". החבר איש מעלות, ניחן בהרבה מידות מצוינות, תלמיד חכם ומעל לכל חבר טוב וקרוב ואהוב. האמת היא שלא הופתעתי מהתגובה שכן בקרב הקהילות הקדושות שלנו רבים הנוקטים זהירות רבה ומפליגה בכל הקשור ללשון הרע.
בעוד שאני מודע היטב לחשיבות שברכישת המידה הטובה הזו, קשה לי מאוד עם העובדה שמחמת הקפדה דווקנית ויתרה על לשון הרע יוצא שלעתים תכופות מאוד נותר הפרט בקהילה בודד במערכה ונאלץ להתמודד בעצמו ועם עצמו עם העוול או עם הגזל או עם הגניבה או עם איש המקצוע שהפקירו או קלקל... ועוד הדוגמאות רבות.
לעתים, כמו במקרה שהוזכר בפתיח, עלולה השתיקה מחמת החשש לעבור על איסור לשון הרע לגרום לאסון ממש. הרי ידוע שפדופיליה היא נטייה קשה וכי אלה הפדופילים חוזרים לעתים קרובות על מעשיהם הנפשעים. דע עקא שאונס בכלל ואונס קטין או קטינה בפרט כמוהו כרצח שהרי את הנפש בוודאי רצח הפושע.
במקרה של הפדופיל יוצא מן האמור שצאן קדושים יראים מאוד (ואולי יותר מדי) שמא יחטאו בלשון הרע אלא שבשמירתם האדוקה על האיסור הם בפועל מסכנים ציבור שלם שאינו מודע להמצאות העבריין בקרבם וממילא אינם נוקטים כל אמצעי זהירות. אגב, יש מדינות בהן מפורסמים שמות עברייני המין לכל על-מנת לסייע בנקיטת זהירות מתבקשת. בארצנו הקטנה היה פעם ניסיון לייצר מאגר מידע כזה כאשר קבוצת הורים הקימה מאגר שכונה - "תנו לגדול בשקט". מאגר רשמי מטעם רשויות המדינה טרם נוצר.
כמה דוגמאות נוספות
קבלן הרע לעשות וסירב להשלים תיקונים בבית שנבנה. הנפגע מהקבלן השתדל אצל חבריו ומקורביו של הקבלן על-מנת שאלה יפייסוהו וישכנעו אותו בדרכי נועם לשוב מדרכו הרעה ולתקן את המעוות. החברים, בעדינות ובנועם התחמקו ולא רצו לשמוע, קל וחומר להתערב ולסייע בידי הנפגע.
אדם הסתיר פרט מהותי מחברו לעסקה מתרקמת. ברגע האחרון ממש התבררו הפרטים והצד ממנו נעלמו הפרטים ביטל את העסקה. שכנים וחברים ששמעו על הביטול אמרו למי שכמעט נפגע כי ניצל בנס, כי לא הבינו הכיצד הוא מעלה בדעתו להתקשר עם הנוכל, ועוד כיוצא באלה תגובות נוספות. האלו!!, היכן הייתם קודם הביטול? מדוע החרשתם, הכיצד לא התרעתם?
אדם אותו אני מכיר היה במצוקה עקב אירועים הקשורים עם חייו האישיים. לאחר זמן ובעודו מתמודד בעצמו ולבדו עם רגשותיו ועם נפשו המיוסרת שוחח עם חבר אצלו ציפה למצוא אוזן קשבת, כתף להישען עליה, לב מבין. בהכירו את החבר (צדיק במלוא רמ"ח אבריו) בדק אצלו אולי ירצה לשמוע את סיפור המעשה ממנו נפגע. החבר, באמת אדם נהדר ואיש יקר, נתן לנפגע להבין, בעדינות ובנעימות, שאיננו מעוניין לשמוע...(שמא חס ושלום יהיה עובר על הלכות לשון הרע).
כמו שנאמר לעיל, שמירה על הלכות לשון הרע רצויה וברוכה. יחד עם זה, מהדוגמאות המעטות אותן הבאתי בשורות דלעיל ניתן ללמוד שלשמירה הזו יש מחיר. המחיר הוא לעתים כבד, לעתים מסוכן, תמיד מעיק ומצער. יוצא שבעוד הקהילה הקדושה (לא בציניות) שומרת כלפי חוץ על טוהר השיח ואווירה נקייה ובריאה, הרי שבפועל יש בנמצא הרבה נפגעים, איש איש לפי עניינו.
אחד מצטער ואין לו את מי לשתף, האחר ניזוק כספית ואין מושיע (וגם הוא צדיק ואיננו רוצה למצות עם העבריין את הדין בבית דין). אדם נוסף כמעט וסיכן את כל רכושו בעסקה עם נוכל ואיש לא עמד בפרץ על-מנת להתריע ולמנוע, רק חסדי שמיים מרובים הצילוהו בדקה התשעים.
בפועל ובוודאי בלא שום כוונה רעה, יוצא שהרבה פצועים מופקרים בשטח. איש איש לגורלו, איש איש עם סבלותיו, איש איש מלקק את פצעיו. תמיד לבד, תמיד בסתר, תמיד בתחושה מעיקה של בדידות וחוסר יכולת להיעזר בזולת או לכל הפחות לשתף ובכך להתחלק עם אדם נוסף בעול הרגשי, בדאגות או בייסורים אותם הוא חווה. מוגש כחומר למחשבה.