ברקע הסיפור עומדת עובדת הריגתו של מחבל שרצח את אחד מטובי הלוחמים בקבוצה ההומוגנית הזו. איך בדיוק נהרג המחבל היא עובדה, כשם שהמחבל רצח את החייל. אך בגלל שאביו של המחבל הוא חבר של מפקד הפלוגה הזו (
אמיר קריאף המתאפיין כאן בצרחות על פיקודיו ובמילמול ביתר הזמן) - המפקד פוקד עליהם להוציא דוח מפורט על האירוע. בימים שהמחזאי עצמו שירת בגולני וחווה חוויות כאלו, מקרה
אלאור אזריה עוד לא נודע. כי למעשה, לא צריך להיות ספק - לרוצח ומפגע יש להשיב באש ולחסלו במיידי. אלא שבמחזה זה הדרמה נוצרת מחילוקי הדעות בין החוקר רפא שנשלח לחקור את האירוע של הריגת המחבל, לבין חבריו, מה שהיה מלכלך את שמה הטוב של היחידה. הבעיה היא שהחוקר עצמו הוא "אחד משלנו", כמו שקבוצה פוליטית מסוימת מתייחסת לחבריה משנות השלושים ועד היום. התעקשותו של החוקר (
עמית רהב המגלם יפה את החוקר החנון הצמוד להוראות חשיפת הצדק המשפטי) גורמת לחבר׳ה להעלים אותו.
תום גרציאני כסרן יותם, הוא עמוד השידרה של ההצגה, במשחקו הכובש הנובע ישר מהלב, בקסם של דמותו, בדיבורו הרהוט ובקולו המצוין. כך גם כובש
אמרי ביטון כסגן נחשון את הצופים בעושר הבעותיו. שניהם שחקנים צעירים עם רקורד עשיר עטור שבחים. מהי שמחדיר, בנוסף, תמריץ ללהקה הם הבוגרים הטריים שנספחו כמו
לוטם חכמון היפה והקוקטית כמזכירת המפקד,
אלון בראל כ-ארז, ו
אסף זגה החביב כ-דדה - שלושתם בוגרי בי"ס גודמן הצמוד לתיאטרון באר שבע; אמיר גולדמן כ-רפא, החוקר, בוגר סטודיו
יורם לוינשטיין, בדומה לתום גרציאני ואמיר ביטון. וכן גם
נגה כץ התמירה כ-תמר, בוגרת סמינר הקיבוצים.
