שאלתי פעם את המנהל של אמריקנים לשלום עכשיו בחוף המערבי מה יעשה הארגון שלו אם יושג שלום ביננו לבין אויבינו. העבודה שלו לא תסתיים, כי תמיד יהיה משהו בצד השני שכדאי להלחם עבורו, וככל שהדבר נוגד אותנו ואת האינטרסים שלנו, כך טוב יותר.
שאלתי לפני שנים את מקימת ומנהיגת ארגון נשות הכותל מה היא תעשה כשניתן יהיה לנשים להתפלל ליד הכותל בשווה לגברים (איני בטוח שזה בדיוק מה שהיא רוצה, אך היא קיבלה את השאלה וענתה ברצינות תהומית). לדבריה, היא מטפלת בטחורים, בדרגת "דוקטור" לטחורים, וכך תמיד יהיה לה נושא לעסוק בו. גם עבורה, הפרנסה, כמו גם תשומת הלב הציבורית, מובטחות לעד.
אולי הבעיה היא לא איתם כי אם נעוצה בעובדה שאני מזמין אותם לצהרים ויושב בכובד ראש ומקשיב לכל השטויות וההבלים הזורמים בכח. הם כל כך התרגלו לרעיון שעבודתם חשובה וכל כך הרבה אידיוטים שימושיים נוהים אחריהם, שהם מאמינים שידם בקודש. עבורם אני מקרה כמעט אבוד, אך מה טוב יותר מאשר ניסיון "חינוך מחדש."
מנגד יהודים אחרים, טובים גם הם, מודאגים מאוד גם הם מהמצב, אלא שדרכם שונה מאלו שכבר מניתי. בין אלו מקימת ומנהיגת ארגון סטנד וויו אס. לפני שני עשורים כשהקימה את הארגון, הם אכן עשו עבודת קודש. לדוגמה, במאמץ רב, הם הביאו שרידי אוטובוס שמחבל פוצץ עצמו בו, מלשון "תמות נפשי עם הצורר היהודי", לארופה - בתקווה שאם יראו (ויריחו את ריח הגופות והשריפה), אולי יזכרו במה שהם עצמם עשו בנו לא הרבה עשורים לפני כן.
כמו בארגונים האחרים, כך גם בארגון זה, תומכים יהודים טובים, רחמנים בני רחמנים, מעיר המלאכים היא לוס אנג׳לס, כמו גם מאזורים רבים אחרים בארה"ב, זרם אדיר של מיליונים כל שנה. הכסף מוחק זה את זה, אלו בעד, אלו נגד. אך בעוד שאלו הראשונים רואים ברכה במעשיהם, אלו האחרונים נכשלים - כך נראה - כשלון חרוץ! השנאה מתגברת, הנחשולים גובהים, המים גודשים, מציפים את הכל, מטביעים למוות. כך באוניברסיטאות, בפרוזדורי בתי הנבחרים, בתקשורת ובעסקים. לכל עבר אליו נפנה, מצבנו היום גרוע בהרבה מאשר בעבר, והמקום היחיד בו אנו קוראים על ההצלחות הכבירות, האדירות, המלהיבות את הנפש, הוא בעלונים בהם אנו מתבקשים לתרום כסף.
תיקון של ממש
מה המשותף לכל הדוגמאות אותן מניתי, ולעוד תריסרים שאני נמנע מלהוסיף מפאת המקום וקוצר השעה? כאמור - אלו כולם יהודים, וטוב יעשה העולם אם יניח אותנו לעצמנו. אויבים אנחנו לא צריכים, כי לא החלטנו עדיין מה טוב לנו, מה חיוני ומה קטלני לעצם קיומנו.
ארגון אחר (יהודי כמובן) שמזה שני עשורים או קצת יותר זנח את מקורותיו, אותם מים חיים, ונהיה אנטי-ישראלי מובהק הוא הליגה נגד השמצה, ארגון בן למעלה ממאה שנים. כשדודי ז"ל היו קשורים לליגה, גם הם וגם הארגון ייצגו את כל הטוב בנו - את הרצון לתקן עולם במלכות שדי, לעזור לאחר, לנכשל, לנרדף ולעשוק. אך מסתבר שהרבה יותר קל לשנוא את ישראל (ובימינו אנו כל אדם לבן ואת אמריקה בכלל) מאשר להלחם ולתקן תיקון של ממש, תיקון שנדרש.
הליגה נגד השמצה נשמעת כמעט זהה לארגון אחר, דווקא של אויבי המערב, המועצה ליחסי אמריקנים מוסלמים, או CAIR בקיצור. אלו גם אלו מתייצבים בגאווה גדולה ובגו זקוף נגד מדינת ישראל. הראשונים רוצים בהשמדתה, בעוד האחרונים טוענים שהם, כיהודים, אינם אנטישמיים, אך הם מתנגדים למדיניות מדינת ישראל (טענה שקל להפריך, שכן אין הבדל בין אנטישמי לבין אנטישמי, גם אם זה האחרון זוכר דף פה דף שם מהלכות יהדות ומעצב אותם לרצונו ולנוחיותו).
המוסלמים חכמים ביותר. הם שאלו פרק מספר היהודים והפכו אותו לשלהם. כך לדוגמה עצם "העם הפלשתיני"-"זכות השיבה"-"בירתם הנצחית"-ו"הכמיהה לשוב למולדתם". וכך באופן מעשי לא פחות ארגון CAIR שיוסד כבבואה של הליגה נגד השמצה. אם ליהודים יש ליגה כזו, גם לאיסלמיסטים חייב שיהיה ארגון זהה, כפיל מדויק. אם היהודים הם קורבן תמידי של אנטישמיות ורדיפה, הרי שגם המוסלמים הם קורבן תמידי של שנאת-מוסלמים ורדיפות שלא מפסיקות, רדיפות ממסדיות (מצד ה-FBI וביטחון הפנים ו-ICE ועוד ועוד גופים ממשלתיים). ובתחרות, אם המוסלמים הם קורבנות, הם חייבים להיות רבים במספר ובאיכות הארועים.
כה מתוחכמים הם המוסלמים. כל אימת שמתרחש פיגוע טרור ביהודים, הם מיד "מגנים" אותו, ביחוד אם הפיגוע ראוותני מאוד וגרם למותם ופציעתם של רבים. לא יעברו שניות מועטות, והם יתיצבו לאור המצלמות ויזעקו קבל עם ועולם "אנחנו מגנים"! בו ברגע הם מזכירים עד כמה גם הם נרדפים, עד כמה שהיהודים אולי אשמים במה שקרה, ושרק הרעיון שמי שביצע את הפיגוע הוא מוסלמי (וצעק "אללה הוא אכבר" והשאיר סרט בו הוא מהלל את מעשיו בשל אללה הרחמן) הוא מתקפה נגדם, כי איסלאם היא דת שוחרת שלום, וכל כוונתה טובה, והם מאוד אוהבים את ילדיו של משה (או אברהם או מישהו אחר שנשמע קשור ליהודים, כן - נכון - ישו הפלשתיני!), ובכלל אותו אדם היה מבולבל בדעתו או תחת לחץ איום בעבודה ועשה את מה שעשה בשל שברון של רגע.
יש מאין
משך למעלה משני עשורים שני אנשים נלחמים ב-CAIR, בעוד הממסד היהודי משתף פעולה, מתחבק ומצטלם אתם בהזדמנויות נאותות. ד"ר דניאל פייפס, "האיש המסוכן ביותר לאיסלאם", וסטיב אמרסון. סטיב בעיקר מתרה ומזהיר ומפיץ עובדות ואת האמת על CAIR וחבר מרעיהם, אך הממסד מסרב להקשיב. סטיב הוא הטרוריסט, לא הם. שנים רבות נמשכת המלחמה, שכן סטיב הקדיש את חייו למטרה זו, עד שהגיע היום בו CAIR שאף פעם לא הסתיר את דעותיו או מעשיו התחיל לתקוף את הליגה נגד השמצה.
נחשו אתם מי יצא מנצח מהסיבוב הראשון, ולא בשל אלמנט ההפתעה: CAIR. הליגה נגד השמצה הרגישה כה מובסת, כה מבוישת, שהיא הפסיקה לכמה שניות את עבודת הקודש בה היא עוסקת, למפות ולגלות (או לייצר אם צריך) את כל הטרוריסטים המקומיים שהשתתפו בהתקפות השישה בינואר על אושיות הממשל בארה"ב - כולם לבנים, גזענים, שונאים - ויצאה לקרב חוזר נגד CAIR. גם בשלב זה הליגה תפסיד, וכך גם הלאה, כי את כל מה שהליגה מסוגלת לעשות או ליזום, המוסלמים למדו היטב, והם אלו שיוצרים עכשיו יש מאין, בעוד הליגה (והממסד היהודי בו היא חלק אינטגרלי) כבר מזמן הפסיקה לחדש, כל כך עסוקה היא במלחמת שמד עצמי.
האם זה חדש או יוצא דופן? כלל וכלל לא. הנה, פרוספור דיויד מאיירס וחבריו ב-UCLA שנים רבות עסקו בהתנגחות בישראל, הם וחבריהם או הקולגות שלהם באוניברסיטת בן-גוריון או חיפה או תל אביב או העברית או אפילו מכון ויצמן. קם גוף שעשה אותו הדבר בדיוק, אותם טיעונים, אותה מלחמה, אותן דעות מעוותות. אך הארגון גדל והתפשט לכל עבר, התחזק והשתלט. שמו "תנועת החרם", או כפי שאנו מכירים בראשי תבות BDS. יום בהיר אחד, פרופ׳ מאיירס, שהצדיק חטיפת חיילים ישראלים דוגמאת גלעד שליט ועוד רעיונות נלוזים אחרים, נחרד לנפשו ואמר, "עד כאן, לתנועת החרם אני מתנגד"! כך הוא וכך חבריו בבן גוריון ובאוניברסיטאות האחרות בישראל. כמה מעניין, כי אם היינו מכסים את עינינו ורק מקשיבים לדבריו מהלך השנים, לא היינו מבדילים בינו ובין חבריו לבין מנהיגי תנועת החרם.
אנו עומדים בפתחה של 2022, והנה סטיב אמרסון צריך להיות מרוצה עד מאד: הממסד סוף כל סוף מכיר בעובדה ש-CAIR היא אויב (חזק ואכזרי, ממולח ומוצלח מאין כמוהו) ומתחיל להגיד דברים זהים למה שהוא צעק והתריע יום יום מהלך למעלה מעשרים שנה, אך הכל נפל עד כה על אזניים ערלות.
אך הליגה נגד השמצה, פרופסור דיויד מאיירס, אמריקנים לשלום עכשיו, נשות הכותל, הקרן החדשה לישראל ועוד ארגונים רבים אחרים - המהווים את הממסד היהודי-אמריקני - כבר אינם יהודים של ממש וודאי שאינם יודעים אהבת ישראל מה היא. קמו להם אויבינו להזכיר להם נשכחות: CAIR, BDS ועוד גופים רבים אחרים, ונראה שהם מצליחים לעורר את היהודים.
אלא שעכשיו מאוחר מדי, היהודים שהתעוררו לכודים בבנין שדלתותיו חסומות מבחוץ, והלהבות יעלו את כולם באש - את הבניין על כל האנשים החסים בתוכו בנוחיות כה רבה משך זמן ארוך כל כך. מסתבר שההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה, ומה שקרה בארופה יקרה גם כאן. ההבדל היחיד הוא שהיום קיימת מדינת ישראל, בית, מקלט ומפלט לכל אותם היהודים. ולמרות מעשיהם עד כה ונסיונות "העיצוב מחדש", הם יקלטו בידים פתוחות ובלב אוהב. יש מי שיגיד שאנחנו טיפשים. אך כל מי ששרד את השואה, או נצר לאותם שרידים, יודע שזה הדבר הנכון לעשות.
