בלב כבד אנחנו חיים בתקופה בה אם אעז להעביר ביקורת על מישהו, או לחשוב בצורה שאינה נראת בעיניו, או אפילו להסתכל לעברו, הוא יעמוד להענישני בחומרה. זו כנראה התרבות החדשה. כשהתרענו על כך מהלך השנים ביחס לצורת הפעולה של האיסלאמיסטים, איש אל היה מעוניין להקשיב. עכשיו אותה גישה היא נחלת הכלל, ואוי אם אתה בצד הלא נכון.
למי שיפטור הנחה זו בלא כלום, גישה זו הולכת ומשתרשת בכל חלקה טובה. כאמור, פעם היה זה נחלת האיסלאמיסטים שניסו להשתיק אותנו: העובדות, ולכן הטיעונים, לא היו בצידם, כך שהברירה היחידה הייתה לתקוף את הצד השני (אתה שמן, אתה מכוער, אתה שונא מילדות, אתה גזען). כשזה לא עבד, הם התעלמו מהצד השני כאילו הוא לא קיים. וכשגם זה נכשל, הם יצאו לרדוף את מי שהם לא אוהבים ולהשתיק אותו לצמיתות (ולא בחלו ברצח כשהדבר התאפשר בקלות, ראה לדוגמה את רצח תיאו ואן גוך בהולנד לפני 15 שנים או את את הטבח במשרדי צ׳רלי הבדו בפריז לפני שש שנים). לאניני הטעם, הם הצליחו להעביר חוקים שאסור בתכלית האיסור להעליב את האיסלאם. מה שמותר לגבי משה וישו, אינו שקול לגבי מוחמד.
היום, גם אנשים וגופים שאנחנו מעריכים ביותר משתמשים באותם כלים בדיוק. לדוגמה כשארגון Stand With Us לא רצה שתמונות שלהם באירוע יופיעו לצד מאמר לא מחמיא אך מדויק ביותר על בזבוז כספי תורמים הם יצאו להשתיק עיתונות חופשית. ארגון אחר, ה-IAC, יצא למלחמה בארגון מקביל שהקים מנהל בכיר לשעבר אצלם, והם לא עצרו בעצמם ואף איימו על עובדי סנטור לשנות את שם הגוף שקידם הכרזה מסוימת (כך שהם יקבלו קרדיט על כך ולא הגוף המתחרה שיזם והוציא לפועל).
כך גם בנציגות הדיפלומטית הבכירה של מדינת ישראל בחוף המערבי - כשלא מצא חן בעיני אחד הדיפלומטים סיכום דברים על הצלחותיו וכשלונותיו של אחד הקודמים בתפקיד (כל זמן שהסקירה הייתה חיובית, לא נאמרה מילה, אך ברגע שהמציאות המשתקפת לא נעמה לאוזניים, היה צריך לצאת למלחמה, להשתיק ולהעלים את האמור ולהעניש את האחראים). אפילו במרכז שמעון ויזנטל לסובלנות שמרכזו בלוס אנג׳לס, בזמנו של הנשיא טראמפ, לא נעם להם לשמוע ברבים ששחקני הצגה שהעלו במרכז עצמו השוו את הנעשה בגבול הדרומי למעשי הנאצים ואת המהגרים הבלתי חוקיים לאנה פרנק, ואף ביקשו את הקהל מדי ערב לתרום כסף להלחם בנעשה. מה עשה השני בארגון? התעלם מפניות התקשורת אליו, וכשהעזו לכתוב, הוא החליט על חרם לעד (האמת לא נעמה לאוזניו, ובמקום לתקן ולשנות, הוא יצא להעניש קשות את השליח).
אם כך, אדם בר דעת צריך לחשוש לנפשו אם יעז לסקר את השנה שחלפה ובמקרה שורה, מילה, קטע או הסיקור כולו לא ימצא חן בעיני מישהו. "דמך בראשך, ראה הוזהרת"! אך כיוון שאני בעסקי מלחמות בתחנות רוח ומרגיש ממש כמו דון קישוט, הצטרפו אלי למסע קצר!
דברים שקרו השנה שחלפה מיהרה לעבור, משל כאילו רצה אלוהים עצמו שהיא כבר תגמר, תצטרף לאחיותיה הקודמות ותעלם מהתודעה. הדבר המשמעותי ביותר שקרה הוא שלמעלה מששת מאות אלף איש נפטרו בארה"ב מהווירוס, ואיש לא אמר מילה, כאילו הדבר לא היה. פי שלושה מתים מאשתקד, וזאת למרות שני חיסונים ותיגבור שלישי.
הדבר המשמעותי ביותר השני הוא מלאכת ההרס של ארה"ב מבית (מלשון מהריסיך ומחרביך ממך יצאו). עתידה הכלכלי של ארה"ב מושכן, ולאחראים לא אכפת, הם ממשיכים במלאכה. הכל נעשה "על חודו של קול", ומסתבר שדווקא הקול הזה שינה דעתו לקראת סוף השנה. מלבדו אף דמוקרט לא התייצב ואמר, "זה שגעון, לא אתן ידי לכך, כי מי שישלם הם ילדינו, נכדינו, נינינו וילדיהם אחריהם".
הדבר המשמעותי ביותר השלישי הוא קיבוץ השליטה בארה"ב כשבראש צועד אדם עם בעיות קוגניטיביות. סין, רוסיה ואירן, כמו גם שאר העולם, מכירים בחולשת ארה"ב ומנצלים זאת לצרכיהם. יבוא היום בקרוב מאוד והזלזול המוחלט יהפוך למעשים, ואז נראה את החולשה הממשית של ארה"ב בקוריאה הדרומית, ביפן, באוקריאנה ובמזרח התיכון, כמו גם באובדן מעמדו של הדולר כמטבע הבינלאומי.
בעוד התהליכים האלו קורים, דבר לא נעשה. הדמוקרטים עסוקים בביסוס שלטונם המוחלט, דבר לא מעניין אותם. הרפובליקנים חיים באשליה שיבוא נובמבר, 2022, והם יצליחו להטות את מצב המאזנים לטובתם. כיוון שהם חסרי עמוד שידרה, אפילו אם זה יקרה (והסיכויים נמוכים למדי או בלתי אפשריים בעליל), הדמוקרטים ימצאו דרכים להשתלט בחזרה, כה טעים לחיכם שכרון הכוח.
מי יציל את ארה"ב? מי יציל את העולם? האם אנו בפני משבר כלכלי שלא היה כמוהו? האם אנו בפני מלחמת עולם שלישית? ואולי השואה הייתה רק פרק מקדים למה שצפוי ליהודים עתה כשהאנטישמיות פורצת מחדש?
נחזור לארה"ב, שם האירוע המכונן היה ללא ספק ההכרה בתוצאות הבחירות לנשיאות בקונגרס בשישה בינואר, 2021. בספרי ההיסטוריה יקראו לכך "נסיון ההשתלטות על תחנת הרדיו בגלייויץ (של ה-31 באוגוסט, 1939, העילה לפריצת מלחמת העולם השנייה)". הפגנה מסוג הפגנות רבות משתתפים (עשרות אלפים) שקרו יום אחר יום כל אימת הנשיא טראמפ הופיע, שהפכה (במזיד ובמתוכנן או כיוון שיצאה מיד שליטה?) לחדירה לקומפלקס הקונגרס האמריקני. איך ייתכן שכוחות הביטחון האמונים על שמירה על המקום והשוהים בו לא היו מוכנים? שלא היה מידע מקדים? שהאחראים סרבו להצעת עזרה פדרלית? אלו שנכשלו בשמירה יהיו אלו שיחקרו את האירוע, אך מסקנותיהם נחרצו מראש. החקירה היא למראית עין בלבד, משפט ראווה שתפקידו לא למצוא את האשמים (הם יודעים בדיוק שהם אחראים) כי אם להטיל את האשמה על האחר ולנצל את ההליך להענשת ולהשתקת אויביהם הפוליטיים כמו גם לביסוס מוחלט של כוחם.
איך ייתכן שכל ההפגנות הקודמות היו מסודרות ופטריוטיות, ורק זו הייתה "התקפת ה-11 בספטמבר" של טרוריסטים מבית? ההפגנה דמתה למאות הפגנות זהות של גופים רדיקליים בתמיכת הדמוקרטים שקרו ממאי ויוני שנה קודם לכן, והן היו מותרות, והנזק לרכוש ולנפש היו מוצדקים לחלוטין. רק עכשיו, כשהדמוקרטים טועמים מנה הדומה לזו שהם עצמם הגישו פעם אחר פעם, הדבר לא לחיכם.
מה שקורה בארה"ב אינו שונה ממלחמת העולם השנייה, אך בעוד שזו הייתה מלחמת עולם, כאן זו מלחמת פנים שנראה כרגע, למי שמחבר אחד לאחד כפי שעשינו ביחד בסיקור זה, שיד הגרמנים על העליונה והרייך השלישי מתבסס לאלף השנים הבאות.
ההיסטוריה מלמדת אותנו שמה שנחוץ הוא מתקפת פתע כמו זו שקרתה לפני שמונים שנה בדיוק, בשבעה בדצמבר. ההחלטה של ארה"ב - המגדלור היחיד בעולם שעוד פעל - להכנס למלחמה כתוצאה ממתקפת היפנים על פרל הרבור הביאה לידי סיומה ארבע שנים אח"כ. נזכור גם שנדרשו שתי פצצות אטום על יפן לזרז את הסוף, כמו גם עשרות מיליוני חיילים שנפלו מהלך המלחמה הכוללת. העלות הייתה אדירה, אך העולם ניצל. העולם פחות שישה מיליוני יהודים שנרצחו בשיטתיות על-ידי הצורר הנאצי.
השנה שחלפה לימדה אותנו לא רק שיכרון חושים מה הוא, כי אם גם התעלמות מוחלטת ממה שקורה. גם הפולנים לא ידעו שהעשן המיתמר מהמשרפות (קרמטוריומים) הוא של היהודים (או בכלל של אנשים בשר ודם). לפי מדינת פולין היום והחוקים שהועברו בה בשנתיים האחרונות, הם לא אחראים, הם לא היו שותפים לדבר והם גם לא ידעו דבר. הם היו עם אומלל, תחת כיבוש, שפשוט ניסה לשרוד (אימרו זאת לבני משפחתי שנספו ואלו שניצלו מיד הפולנים באותן שנים). כמו הילדים שניצלו בהטרף ספינתם בספר "בעל זבוב", כך גם הדמוקרטים היום לא מודעים למעשיהם, עד כמה הם חיתיים או גרוע מכך. יבוא יום שהם יתעוררו.
איני יודע מה טומנת השנה האזרחית החדשה בחובה. האם יהיה כאן ניסיון השתלטות על וביטול בית המשפט העליון בכדי להשיג כוח מוחלט? אולי יהיה "רגע פרל הרבור" אחר. אך בוודאות יקרה משהו מכונן, כי הדרך עליה אנו צועדים הרת אסון במיוחד.
מהלך שנה שעברה, כשמספר המתים זינק לאלפים כל יום, שוקי הכספים המשיכו לעלות. השנה, כשהחדשות היו גרועות (הבריחה מאפגניסטן, האינפלציה הדוהרת יותר מאשר בארבעים השנים האחרונות, עשרות אלפים הצועדים על גבולות ארה"ב ומועברים - עם מחלה או בלעדיה, ללא כל בדיקת רקע - לכל רחבי ארה"ב, בעיות אמיתיות בכל שרשרת האספקה, וכו׳), שוקי הכספים המשיכו להאמיר לגבהים חדשים. הם ודאי הפסיקו להיות מדד אמיתי. הם לא יכולים לשמש כאינדיקטור החי הנופל מת עת החמצן אוזל, דוגמת הכנרית במכרות הפחם. אז מה יזהיר אותנו? מה ומי יגן עלינו?
מה עם כמאה מיליון אמריקנים שפויים, האם הם ילכו כצאן לטבח דוגמת היהודים למחנות הריכוז וההשמדה? מדוע הם לא מגינים על אורח חייהם ועל מדינתם, טרם יהיה מאוחר מדי? במידה רבה הם מתנהגים בדיוק כמו היהודים להם אמרו לארוז רק מזוודה אחת ולהתייצב להסעה מרכזית שתקח אותם למקום אחר. היהודים התייצבו, את שקרה אח"כ רובנו מכירים.
שנת 2021 הייתה שנה הרת גורל, המעידה ומזהירה על האסון הגדול בפתחנו, ואנחנו לא רואים, לא תופסים, לא מפנימים את גודל הסכנה. נכון לברך "תכל שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אך ברכות רבות ב-2022 קשה כרגע לראות. הכל נראה קודר, כשהחושך כה סמיך שהוא מונע להתקדם ולו צעד או שעל. כשהטפשות השלטת כה מוחלטת, כששכרון החושים כה מוחלט שאיש לא פוצה פה, כולם נהיו מכורים לגמרי לכח.
לנו רק נשאר לקוות שסקירה שנתית בזמן זה ממש בעוד שנים עשר ירחים תראה כמה נקודות אור, תקווה לאור חדש, ליום חדש. תקווה שאולי לא תתגשם, אם מלחמת העולם השנייה היא דוגמה למשך האסון המתרחש עלינו עתה.