ראשי עיריית ניו-יורק מושבעים בדרך כלל על מדרגות העירייה ונושאים נאום המפרט את חזונם לעיר. אריק אדמס תכנן לקיים את השבעתו (1.1.22) בשכונת פלטבוש – מחווה לקהל בוחריו ולברוקלין בה גדל. אבל אז בא האומיקרון וחייב אותו לעבור לטיימס סקוור, בסמוך לחוגגי השנה החדשה. ביטול חגיגות ההשבעה עשוי להיות ההחלטה הקלה ביותר בכהונתו, מעיר אקונומיסט.
אדמס יורש עיר בלתי יציבה. בעוד 9/11 פגע בעיקר בדרום מנהטן, הקורונה גרמה לסגירת עסקים בכל רחבי ניו-יורק. בשנת 2020 אבדו 630,000 משרות ושיעור האבטלה היה 9%, כפליים מהשיעור הלאומי. תיירים אינם מגיעים; תפוסת בתי החולים היא 50% לעומת 90% לפני המגיפה, ענף המסעדות איבד 100,000 משרות. מספר הנסיעות ברכבת התחתית הוא מחצית מזה שלפני הקורונה, רק 28% מעובדי המשרדים במנהטן מגיעים לעבודה ורק 8% עושים זאת מדי יום. התעסוקה צפויה לחזור לממדי 2019 לכל המוקדם ב-2024. אבטלה דו-ספרתית בקרב השחורים והלטינים עשויה להיות ממושכת עוד יותר.
לא ברור איפה הוא מתגורר
יחסיו של אדמס עם המגזר העסקי טובים משל קודמו, ביל דה-בלסיו, אם כי זו לא חוכמה גדולה. הוא הקים צוות יועצים הכולל מנכ"לים ממגזרי הפיננסים, הנדל"ן, האירוח והטכנולוגיה – שכולם מתמקדים בעידוד הניו-יורקרים לחזור למשרדיהם ולא לעבור לערים בעלות מזג אוויר ומערכת מיסים נוחים יותר. לאדמס יש תוכניות גדולות להפיכת ניו-יורק למרכז ביטחון סייבר ואף אמר שייתכן שיאפשר תשלומים בביטקון.
אדמס הדגיש בקמפיין שלו גם את ביטחון הציבור וזכה לאהדה באיזורים בעלי שיעורי פשיעה גבוהים. ניו-יורק הרבה פחות בטוחה כיום מאשר לפני המגיפה: מספר מקרי הרצח גדל ב-50% ומספר תקריות הירי הבלתי-קטלניות הוכפל. אדמס גם תומך ברפורמה במשטרה; כאשר שירת בעצמו כקצין, הוא הסתבך מדי פעם בשל ביקורתו הגלויה עליה. מפקדת המשטרה, קיצ'אנט סיוול, באה מחוץ לפיקוד הנוכחי: היא הייתה מפקדת הבילוש במשטרת נסאו שבלונג איילנד והיא האישה הראשונה בתפקיד.
יהיה קשה גם לבצע רפורמה במשטרה הגדולה ביותר בעולם וגם להגביר את הביטחון; אדמס כבר הרגיז את השמאל כאשר הודיע שיקים מחדש את היחידות המיוחדות למאבק בפשיעה, שנודעו לשמצה ביחסן העוין לשחורים. אדמס גם הבטיח לשפר את תנאי הכליאה, ואם יצליח בכל אלה – העיר אכן תהיה בטוחה יותר. למזלו, יש לו יחסים טובים עם מושלת ניו-יורק, קאת'י הושול, בניגוד ליחסים העכורים בין דה-בלסיו לבין אנדרו קומו.
כמו אד קוץ', ראש העירייה בעת פשיטת הרגל שלה בשנות ה-70 וה-80, אדמס אוהב להיות בחברתם של הניו-יורקרים. במהלך הקמפיין שלו הוא משך קהלים של אוהדים נלהבים, שרבים מהם הביעו את דאגתם ממצב הביטחון וסיפרו על קשייהם הכלכליים. בניגוד לשני קודמיו, מציין אקונומיסט, אדמס מבין סיפורים כאלה. הוא מספר כיצד לקח את בגדיו עימו לבית הספר בשקית אשפה, מתוך חשש שמשפחתו תפונה מביתה. לאדמס היו ליקויי למידה והוא הוכה בידי המשטרה כאשר היה בן 15.
במהלך הקמפיין לא היה ברור היכן אדמס מתגורר: במשרדו בעיריית ברוקלין שבראשה עמד, בדירת המרתף שבבעלותו באותו רובע או בדירתה של בת-זוגו בניו-ג'רזי. בוקר אחד, לאחר לילה ארוך, אדמס צולם נוסע על המדרכה. והוא גם יודע להיות תוקפני. כאשר נשאל על תוכניתו להחזיר את היחידות המיוחדות, הוא ירה: "לבשתי אפוד מגן במשך 22 שנה והגנתי על אנשי העיר הזאת. כאשר תעשה את זה, תהיה לך זכות להציג לי שאלות". כל זה לא הטריד יותר מדי את הבוחרים; להפך: האופי הזה מסייע לפופולריות שלו. אבל מוטב שאדמס יתרגל לשאלות קשות. כאשר קוץ' הסתובב ברחובות, הוא נהג לשאול את העוברים ושבים: "מה מצבי?". הניו-יורקרים, שאינם ידועים באיפוקם, אמרו לו בדיוק מה שחשבו.
